28-12-2009, 11:23
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
הישראלים מחונכים לבוז לאסתטיקה (פיסית ומילולית)
וזה הולך ומחמיר עם הזמן משום תרבות הסגידה ל"ערס החמוד" - עניין שמקודם משום מה מאוד בכל ערוצי המדיה הפופולארית. הדחייה המוחלטת של "ערכי העולם המנוון הישן" (שאמורים להיות מוחלפים בערכים של פלאחים ברובשקה שיורקים מוחטות על רגבי העפר, אבל בערב מתקלחים וקוראים פושקין) הפכה למוטציה הקיימת שלפיה סדר, אמינות, רהיטות ובכלל השקעה בכל דבר שלא מניב "מכה חבל"ז עם כלום השקעה" הם סממנים שצריך לבוז להם.
אם פעם הדמות הנלעגת בקרב צעירים הייתה ה"צפוני החנון" היום אני נדהם לגלות שביטויים כמו "אמא שלו אירופית כזאת" או בכלל "אשכנזי" הפכו למין סלנג נפרד מהשורשים הממשיים, ומתאר התנהגויות שנחשבות בזויות כמעט ברמת הממסד. התוצאה היא שברמת הרושם המיידי הישראלים נראים מכוערים, ילדותיים ומין מיש-מש של סממנים חיצוניים מאוד של תרבות מערבית המולבשים על פראי אדם שיש להם קצת יותר כסף מאשר לפראי האדם האחרים.
כל זה כמובן לא ממש נכון ב100, או 50 אחוז אחרי שאתה מכיר ישראלים, או יוצא מהארץ וחוזר, אבל אני לא יכול להתלונן על כך שזה הרושם שנוצר משום שבספר החוקים המערבי הרושם המיידי הוא חשוב מאוד.
מצד שני האמריקאי הוא בעיני ממש לא דוגמא הפוכה. בעוד שהישראלים הם האנשים הנחמדים הכי בהמתיים בעולם, האמריקאי (כמובן בהכללה, וכמובן אמריקאי בורגני) הוא הבהמה המנומסת ביותר בעולם. לפעמים אחרי שורה של פגישות או שיחות בעלות אופי עסקי, ואני חושב שאני יודע לקרוא את האמריקאי מאחורי הרטוריקה המוקפדת שלו, הפרחה שהבן שלה חונק את הבן שלי בג'ימבורי בקניון הזהב, והיא עוד צועקת עלי, לא נראית לי גרועה כל כך. אחד הדברים המצערים אותי ביותר הוא העובדה שאני פחות או יותר מבלה את השעות בהן אני ער חצי מול אמריקאים מאזורי החוץ וחצי בין ערסים ופרחות. אלה פחות או יותר שתי הקצוות הקיצוניות מבחינת התנהגות של בני אדם בעולם שאני מכיר. היה עדיף לו הישראלים היו קצת יותר "איטלקים": זה לא שינוי גדול, רק קצת יותר הקפדה על אסטתיקה וחוש הומור ויזואלי טוב יותר. את המודל האמריקאי שישמרו לאמריקאים..
_____________________________________
.
|