18-11-2009, 15:34
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי BigSmoke שמתחילה ב "ח"כ ריבלין: "מה שהציבור חושב הופך לבלתי נסבל בבחינת הפיכת דמם של פוליטיקאים הפקר""
יש מידה רבה של אמת בדברים של ריבלין.
השיח הפוליטי הישראלי הוא וולגרי, ברוטלי ומרוצף עלבונות למנהיגים מכל קצוות הקשת. ככזה השיח הוא כבר מזמן הרבה יוצר בגדר תחרות גידופים מאשר ויכוח עיניני וחילופי דעות אמיתיים. מדוע למשל לא ניתן להתייחס עינינית לדברים שציפי לובני אומרת מבלי לכנות אותה בכנוי המעליב ציפיטפוט?
בחברה שמעריכה שנינות יותר ממהות ומעדיפה אידאולוגיה על פרקטיקה דוברים קיצוניים, שנונים ואגרסיביים מצליחים הרבה יותר מאנשים שקולים שמוכנים לדון בנושאים ברצינות.
ישום דוגמטי של אידאולוגיה כזו או אחרת ברוב הנושאים שעל השולחן הפוליטי נגמר בד״כ באסון אבל בדיון הפוליטי כמעט כל מה שאנחנו שומעים הן קלישאות, חלקן אמנם משעשעות, רובן מזיקות. אחת מהקלישאות הללו היא שכל הפוליטיקאים מושחתים מהיסוד. הקלישאה הזו מזיקה כי היא גורמת לאובדן אמון הציבור במערכת ומכאן הדרך להתמוטטות קצרה. יתרה מזו, הקלישאה הזו משחיתה בעצמה, הרי אם ממילא כולם חושבים שאני מושחת I might as well enjoy it. הרעיון שכולם מושחתים גורם גם לאלו שאינם מושחתים מלחתחילה לפקפק בדרכם, אחרי הכל אם כולם עושים את זה אז איך אפשר לשרוד בלי להיות מושחת? חשדנות יתר גרועה לפחות כמו, לדעתי הרבה יותר מתמימות ולמעשה בחשדנות היתר יש הרבה מן התמימות.
אבל, אבל ועוד פעם אבל, ריבלין לא צריך להסתכל רחוק כשהוא מחפש את האחראים למצבו העלוב של השיח הפוליטי בישראל, אחרי הכל הראשונים לעלוב, להתלהם ולהמציא כינויים מעליבים לפוליטיקאים הם הפוליטיקאים עצמם ולעיתים קרובות מדובר אפילו באנשים מאותו הצד הפוליטי. כמה מה״פנינים״ המזיקות ביותר שליוו את הקריירה הפוליטית של שמעון פרס למשל סופקו לו באדיבות אחד, י. רבין.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|