07-10-2009, 09:47
|
|
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
זה הסבר פשטני מדי. באופן כללי, לאמריקאים היתה הרבה יותר זיקה לזירת אירופה, ואנשיה היו גלויים הרבה יותר לקהל האמריקאי מאשר זירת האוקיינוס השקט. יותר אנשים מסוגלים לדבר על הלחימה באיטליה או בצרפת, על מבצע "market garden", או לדבר בפרוטרוט על הפלישה לנורמנדי. קשה להם הרבה יותר לדבר על המערכה בפפואה ניו-גיני, מידווי, האלאוטים, גואם, סיפאן, בונה, סלמאואה ושאר מקומות.
העובדה היא שזירת הפסיפי היתה משנית לאירופה בתחום האספקה, והזירה של מק ארתור היתה בתחתית החבית (מק ארתור קיבל לראש פחות מהסיוע האזרחי שניתן לאיטליה תוך כדי המלחמה), ובכל זאת - מרחבי התמרון שלו של נימיץ היו גדולים פי כמה מזירת אירופה, הלחימה היתה קשה הרבה יותר, בתנאים קשים יותר ומול אויב רצחני יותר.
מק ארתור עשה תמרונים מופתיים, וחסך בחיי חייליו הרבה יותר מאשר שאר המפקדים האמריקאיים.
לגבי הערצה ציבורית - מק ארתור היה גיבור אמריקאי בפקדו על דיביזיה 42 באירופה במלחמת העולם ה-I.
את פאטון העריצו (בצדק!) על דמותו הציבורית, הקשוחה והמחוספסת. לא היה קשר רב לביצועיו, שלא היו רבים.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
|