תא"ל אייזברג, האוגדונר היחיד ממלחמת לבנון שקודם, מדבר לראשונה על הטעויות שנעשו, על עמיתיו ומתחייב: "בסיבוב הבא נהיה מוכנים"

עפר שלח ואמיר בוחבוט | 27/9/2009 15:15
יותר מכל קצין אחר, מפקד אוגדת עזה, תת אלוף אייל אייזנברג, מסמל את השינוי שעבר צה"ל ממלחמת לבנון השנייה ועד היום - או, לכל הפחות, השינוי שהצבא מבקש שנאמין שעבר. אייזנברג הוא הקצין הבכיר היחידי שפיקד על כוחות בלבנון ובעופרת יצוקה: ב-2006 היה מפקד "עוצבת האש" היוקרתית. האירוע הזכור ביותר שבו השתתפו פקודיו היה בכפר דבל, שם נהרגו תשעה חיילי מילואים מפגיעת טיל נ"ט.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/361/052.jpg]

תא''ל אייל אייזנברג. צילום: רובי קסטרו

ב-‭,2009‬ כמפקד אוגדת עזה, הובילו אייזנברג ואלוף הפיקוד יואב גלנט את עופרת יצוקה, שלפחות במובן הצבאי-טקטי נחשב להצלחה.

הוא בן ‭,45‬ בוגר יחידת שלדג ואף פיקד עליה. את תפקידיו בצה"ל "הגדול" עשה בעיקר בחטיבת גבעתי, שם היה מפקד הסיירת, מג"ד ומח"ט. ייחוסו המשפחתי (אלוף במיל' אורי שגיא הוא דודו),‬ כבר מזמן אינו רלוונטי: מסלול הצמיחה והקידום שלו, מיחידה מובחרת אל חטיבת חי"ר מרכזית וממנה לפיקוד בכיר, אופייני לבני דורו.

על פי הערכות בצה"ל, בינואר 2010 אמור יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן להוציא צו נשיאותי שיכריז על בחירות. בחמאס חוששים שבהעדר פרגמטיות כלפיהם ברחוב הפלסטיני, הרשות הפלסטינית עשויה להשתלט מחדש על עזה. אייל אייזנברג יהיה אחד האנשים שיצטרכו לתת תשובות לסיטואציה כזו.

"אם החמאס ירגיש שלא הולך לו, הוא עלול לפוצץ את הכול",‬ מנתח אייזנברג את המצב הנפיץ לאורך הגבול ברצועת עזה ומדבר על היערכות לאפשרות של מבצע עופרת יצוקה ‭.2‬ "ברור לו (לחמאס) שהוא עשוי להפסיד. אין לו הישגים מול ישראל. המעברים לא פתוחים. הכלכלה לא כלכלה. העסק סביב עזה מאד מורכב".‬
טביעות אצבע של איראן וחיזבאללה
בכניסה לחמ"ל האוגדה הוא מקבל פתק, ועליו נכתב שכח זיהה בפתיחת ציר מטען חבלה במרחק של 80 מטר מהגדר. "בחציון הראשון של 2009 נחשפו לאורך גדר המערכת 40 זירות מטענים, שזה הבדל משמעותי משנת ‭.2008-2007‬ אנחנו קוראים לזה אירוע משיכה. אתה עשוי להיגרר פנימה, ואז הם ממתינים לך שם עם צלפים ומקלעים. אנחנו לא נהיה אלו שיסלימו את המצב. אנחנו היום לא יודעים לומר אם השקט הזה ארוך טווח".

‬המצב הרגיש בגזרה מחייב את מפקד האוגדה להבנה ברורה מה מתרחש בצד השני, גם אם מדובר בהשפעות מדיניות רחוקות טווח. "יש מצוקת מזומנים בחמאס",‬ הוא מגלה. "בחודש אוגוסט כל הבכירים נדרשו לתת חמישה אחוז משכרם. למרות זאת חמאס עושה הכול כדי להכניס נשק שובר שוויון בדגש על הנ"ט והנ"מ. הוא רוצה להשפיע על מאמץ התמרון של צה"ל גם בקרקע ובגם באוויר. הוא עושה כל מאמץ כדי להשיג את זה לקראת עופרת יצוקה ‭.2‬ הנחת העבודה שלנו שבסבב הבא נמצא איום ארוך יותר. אני מעריך שזה ישפיע על גוש דן".‬

זה יהיה שידור חוזר מדויק של העוצמות שהופעלו?

"הכח שהופעל הופעל תחת מגבלות ברורות מתוך רצון למזער פגיעה בבלתי מעורבים. תנאי היסוד לא השתנו. חשוב שאנחנו נבהיר לכולם שאם יגררו אותנו למשחק במגרש הזה, אז המחיר יהיה יקר יותר ונאלץ להפעיל עוצמה גדולה יותר. שאף אחד לא יאמר לנו שזה פייר או לא פייר. זה גם לא פייר לירות עלינו שמונה שנים רקטות. המגבלות היו קשות, ובפעם הבאה הן לא יהיו. חשוב שנבהיר זאת לעצמנו".
‬
אתה מודע לכך שבעקבות הדוח על המבצע יש מספר מדינות שלא ישמחו שתנחת על אדמתן ואפילו יעצרו אותך.

"כן. אני מעריך שיש כמה מדינות שלא ישמחו שאנחת על אדמתן ויש כמה שישמחו ויעצרו אותי. לא נשלחנו, לא אני ולא אחרון הלוחמים, לבצע פשעי מלחמה. שלחו אותנו להגן על אזרחים. הרי בשנת 2006 הלכנו על הגישה הסוציאלית, שלכל אחד יהיה קצת. הפעם (מבצע עופרת יצוקה ע"ש וא"ב) ריכזנו מאמץ נכון באגרופים מתמרנים. שלכל מח"ט תהיה משימה מכוונת.

"בשנת 2006 הורידו לנו משימה ואמרו 'תעשו ואל תשאלו'.‬ אנחנו צריכים לחנך כמפקדים ולהגיד לחיילים: תהיו ממושמעים אך לא בהכרח צייתנים. ב-2006 זה היה בעוכרנו".
‬
ומה לגבי הנחות המטענים וההיערכות של החמאס לעימות אלים מול ישראל?

אייזנברג משיב בקפדנות: "אנחנו היום נעים מערבה מהגדר. אני חייב לדחוק את הצד השני רחוק מהגדר. הם פועלים באופן מאד מסודר. יש להם ספר תו"ל (תורת לחימה, ע"ש וא"ב) שחתום עליו עמאד עאקל, מג"ד שכונת זייתון. איך מבצעים תצפית, איך מסתווים, ממש ספר עבה עם כריכה.

"תו"ל שהוא לפרט וגם לחוליה, כולל הסברים על אמל"ח ומה ניתן לעשות איתו. אנחנו רואים בתו"ל הזה טביעות אצבע של חיזבאללה ואיראן. המאמנים מגיעים מסוריה ולבנון ומאיראן. הם נכנסים ויוצאים. אנחנו מראים את מערכות המטענים לאמריקאים, והם אומרים לנו 'אנחנו מכירים את זה מעיראק ומאפגניסטן"‬'.



הפלסטינים בעזה לא מבינים שהם מפסידים? הם מכירים בהבדל בין איו"ש לעזה?



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/083/365.jpg]
חמושים פלסטינים ברחובות עזה צילום: .



"העזתים המבוגרים מכירים בהבדל הזה היטב. הם יודעים מה הם הפסידו, הם הרי בנו חלק גדול מישראל. העזתי הצעיר לא יודע מה קורה באיו"ש. החמאס מנסה לטשטש את זה שבאיו"ש הלכו קדימה והוא נתקע מאחור.

"הפת"ח הוריד את הראש ושומר על פרופיל נמוך בעזה. מגיעים אלינו לגדר פעילי פת"ח כשהם חבולים ואומרים לנו 'תעשו איתנו מה שאתם רוצים, רק אל תחזירו אותנו לשם‭.'‬ היה לנו גם מקרה של ילד בן ארבע. יש לי צמרמורת בכל הגוף כשאני מדבר על זה. אני נזכר בילד שלי שהוא בן שש. אני רק חושב על המחשבה הזו שהוא ילך ברגל ויעבור גבעות וואדיות ויגיע לכאן לגדר. הוא הלך חתיכת דרך. זיהינו דמות וחשבנו שזה מחבל. פתאום אנד חנו רואים ילד".‬

מסתיים הביקור בגזרת כיסופים, ומפקד האוגדה נוהג בעצמו בג'יפ בדרך חזרה ללשכתו במחנה רעים החדש. לשכה רחבה. שולחן מרובע מעץ ממלא את חלל החדר. על שולחנו הספר "אומנות המלחמה" מאת סן טסו. מעל ראשו של תת אלוף אייזנברג תלויה התמונה המפורסמת של הילד מגטו ורשה מרים את הידיים כשלצדו חייל נאצי מכוון רובה.

אנחנו מתמקדים בתמונה ואייזנברג מרגיש צורך להסביר: "זה משהו שהולך איתי לכל מקום. אני תמיד אומר שאם נזכור מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, זה לא יזיק לנו. לשמור תכונות של להיות נרדף. אני לוקח מזה דווקא את הדברים הטובים. שיבער בנו, בתוך תוכנו, הרצון לפרוץ קדימה. לנצח בכל דבר. האיום הכי גדול על החברה הישראלית זה השובע. זה שאתה טוב לך ונוח לך ואתה חש שובע וחוסר רצון להתפתח ולהוביל ולפרוץ קדימה, זה מבחינתי תחילת השובע. אני מאחל לילדיי שתהיה לנו תחושת המיעוט הנרדף. להצליח בכל דבר שנבחן בלהיות ראשונים, להוביל ולהנהיג".
‬
אייזנברג לוקח הפסקה לשאיפת אוויר. ברקע מרצדת על מסך המחשב תמונה בזמן אמת של השכונות ברצועת עזה, שמעביר אליו מטוס לא מאויש שחג באוויר ומחבר את הדברים לאסון של משפחת רמון. "ישבתי עם אשתי ביום שלישי השבוע. אמרתי לה 'אנחנו מחנכים את הילדים ו‭...‬ את מבינה שזה יום אחד יכול לדפוק לנו בדלת, וזהו‭.'‬ זה משהו שאנחנו לא נשנה".‬

הפגישה עם אייזנברג נערכה בימים שבהם עסקו הכותרות הראשיות בדוח השופט גולדסטון, שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה בעופרת יצוקה. אייזנברג, לו ניתן לו, היה מציג לגולדסטון הסבר מפורט, ולדעתו משכנע, מדוע צה"ל נהג במוסריות גבוהה יותר מזו שנקטו צבאות אחרים במצב דומה. "אני חושב שפעלנו לאורך כל המבצע בערכיות ומוסריות על פי סולם ערכים שמחנכים אותנו בבית, ובטח ובטח בצבא.

"אני רוצה להאמין שהוא (כותב דוח גולדסטון, ע"ש וא"ב) לא נחשף באמת לכל העובדות. אני חושב שלאורך כל המבצע זה עמד לנגד עינינו. לבוא ולהגיד לך שלא היו חריגות? היו. אבל ידענו בזמן אמת, ולעתים אחרי הלחימה, לקרוא לאנשים לדין וחשבון. יש אנשים שנתנו את הדין".
‬
במה מדובר?

"מדובר על ירי שנעשה שלא בסמכות. אנחנו יודעים על מספר פגזים בודד שנורו שלא בסמכות, ואנשים נתנו את הדין. עברנו על כל טבלאות הפגזים. אמרנו מי ירה ומה ירה. הצגנו את התחקירים האלה עד לרמטכ"ל".‬

אייזנברג בוחר כדוגמה מסגד אחד שעמד בנתיב התמרון של חטיבת הצנחנים במהלך המבצע. "ידענו שהמסגד הזה ממולכד וממנו יש מנהרות תופת ויש אמל"ח ויש חוליות מחבלים, וביקשנו לתקוף אותו טרם התמרון. בהתחלה לא קיבלנו אישורים, אבל לקראת ההגעה של החטיבה למקום, התקבלו האישורים. למרות זאת, לא הפצצנו. שלחנו את החיילים לקרב.

"מתחיל שם קרב, ובסופו של דבר אני צריך להטיל על עצמי מערכת קבלת החלטות מאד בעייתית. החיילים כבר קרובים, והשאלה היא אם אני מוריד עכשיו פצצה של טון בקרבת כוחותיי. המשמעות היא שכבר אין לך טווחי בטיחות שהיו לי בטרם התמרון. שקלנו את הדברים, ובסוף הייתי צריך לומר להרצי (אל"מ הרצי הלוי, מח"ט הצנחנים, ע"ש וא"ב) 'רד במקום, קחו אתי חפירה, ואני מוריד את המסגד‭.'‬ בסוף אתה אומר אין ברירה, אבל תראו כמה שקלנו. אז מה? היינו צריכים שייהרגו לנו כמה חיילים כדי להבין את זה?".‬

מאז מלחמת לבנון השנייה אייזנברג שותק. חלק מפקודיו בעוצבת האש, בעיקר קציני מילואים, מתחו ביד קורת קשה על הדרך שבה הופעלו ועל החלטותיו של אייזנברג בעת הפינוי מדבל: הפינוי התעכב במשך שעות, שבהן היו הפצועים חשופים לאש מרגמות, בעוד אייזנברג ומפקד החטיבה דנים על פינוי במסוקים - וכל זאת קילומטרים ספורים מגבול ישראל.

אתה היחידי שהיה בתפקיד פיקודי במלחמת לבנון השנייה וקודם לתפקיד של מפקד אוגדה סדירה. זה סוג של תיקון בעבורך?

"אני לא אוהב את המילה תיקון. אני האמנתי ביכולותיי גם ב-‭.2006‬ אם לא הייתי מאמין אז לא הייתי פה. האמנתי וגם אמרתי למפקדיי שלא נתנו לנו להביא לידי ביטוי את מה שלמדנו ואת מה אנחנו יודעים. יש כאלה שאומרים שזה סוג של תיקון, אבל מבחינתי זה האמונה בצדקת הדרך. בסוף אני חושב שכל מפקדי האוגדות שהיו ב-2006 היו בוגרי כמעט 30 שנות שירות בצבא. אז מה? טעינו בדרך? טעינו בחינוך? איפה היינו שלושים שנה?".

ב-2006 היית מפקד של כח שגדלת בתוכו. אתה מכיר אותו מצוין, מה השתבש?

"חשוב לי שזה לא יישמע כמו שק של תירוצים, מה בעיות השורש שהיו שם. כשאתה הולך להיכנס לתהליך של עימות אתה עושה תהליך שנקרא הערכת מצב. אני שוקל את האדום ובאותה רשימה נוהג לשקול גם את הכחול. אני חושב שאנחנו חטאנו בדבר הזה.

"אני חושב שמצב הכשירות של צה"ל ערב 2006 לא היה במיטבו. גם לגבי עוצבת האש שבפיקודי. אם אתה לא מתרגל, איך אתה תסנכרן בין כל מאמצי הלחימה? בין התמרון ללוגיסטיקה ולאש? והמודיעין כמובן. מסתכלים רק על המשימה. אתה יודע את המשימה? לא מעניין אותי איך אתה עושה אותה. תביא לי תוצאות, אל תספר לי סיפורים. אם היינו מקיימים את כל הדברים שאני מדבר עליהם, היינו במקום אחר. גם עם האמצעים שהיו לנו וגם במצב הפתיחה שהיינו מצויים בו".


אני לא חף מטעויות
בניגוד לחלק מעמיתיו, לא היה אפשר לומר על אייזנברג שלא הוכשר לתפקידו או שפקודיו לא היו מאומנים. עוצבת האש בנויה מחטיבות צנחנים בסדיר ובמילואים, מהחיילים המוכשרים והמאומנים ביותר בצבא. הוא עצמו גדל במסלול שהשיק היטב למשימותיה של האוגדה. הכישלון, כך ידע, היה מונח לפתחו.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/083/382.jpg]

חגיגות לציון שלוש שנים לניצחון במלחמת לבנון השנייה צילום: אי- פי


"כשאתה מסתכל על 2006 אני יכול להסתכל קודם כול על הטעויות שלי. אני עשיתי טעויות. אני לא חף מטעויות. אבל במקצוע שלנו אנחנו צריכים להבין שנעשות טעויות. בסוף אתה לוקח מפקדי אוגדות ואתה אומר להם 'תתמרנו פעם ראשונה עם אוגדה‭.'‬ אני שאלתי שאלה מאד בסיסית. בסדר, כולנו כשלנו. נגיד. תביאו לי מפקד אוגדה שתימרן עם אוגדתו שאני יכול ללמוד ממנו. שיגיד לי 'תשמע, ככה עושים את הדברים‭.'‬ אין לנו. פשוט אין לנו. עם ראש הממשלה לשעבר שעשה את זה בהצלחה (אריק שרון, ע"ש וא"ב) אני לא יכול לדבר. עם האלוף ברן לא יצא לי לדבר. בסוף אתה בודק ואומר 'מה לימדתם את מפקדי האוגדות? בעיקר איך להסתכל בחור של הגרוש'"'.
‬
מה שאתה אומר זה שב-2006 היית מפקד אוגדה שלא כל כך ידע מה זה להיות מפקד אוגדה?

"זה לא עניין של לא ידע. זה שילוב שחלקו הכשרה לא מתאימה. לא היו קורס מפקדי אוגדות. חלק מהעניין זה ניסיון. אני מגיע לפה, לעזה, עם ניסיון אדיר. לגבי מה שהיה בלבנון: בסוף, עם כל הכבוד, אירוע כמו אירוע דבל לא צריך לעצור חטיבה. מה, חטיבת גולני אחרי שנפגעו לה מח"ט וכל חפ"ק מג"ד ‭,13‬ נעצרה?".
‬
מה ההבדלים בין התפקוד שלך בלבנון השנייה לעופרת יצוקה?

"ההבדל בין 2006 ל-2009 זה שמיד אני רץ למקום. באותו הרגע. למשל באירוע שבו נפגעו חיילי גולני מירי דו צדדי. בעצם לא הבנו את תמונת המצב, לא הבנו שקרס בניין על החפ"ק של המח"ט ושל הגדוד. פשוט הגעתי לשם והשתלבתי בתהליך פינוי הפצועים".‬

מה חשבת שקרה למח"ט גולני?

"באותם רגעים אני חושב שהמח"ט נהרג. אני עושה טלפון לאחד מהמפקדים שיתקדם ויצמצם טווח, במקביל אני מדבר עם הסמח"ט שיתפוס פיקוד. וזהו. אנחנו מטפלים בפינוי הפצועים עד האחרון ועוסקים בפיקוד ושליטה של החטיבה. כי תכל'ס כל החפ"ק מח"ט הלך, כולל מכשירי הקשר. מג"ד התקשוב שלי נשאר כקשר מח"ט עם המכשיר שלי. אבל ההבדל: קודם כול אני מגיע לשם בעשר אצבעות. לא סומך על אף אחד. אני מגיע, מנהל שיחה עם הסמח"ט ומקבל תמונת מצב".
‬
מה השלב הבא אחרי פינוי הפצועים?

"לאחר מכן אנחנו מתחילים לתחקר את האירוע. למעשה אפשר לומר שאני הראשון שמבין שהיה כאן ירי דו צדדי. זה מתחיל מזה שהמפקד אומר לי 'אתה לא נכנס לשם‭,'‬ ואני אומר 'אין כזה דבר. נכנסים‭.'‬ אנחנו מזהים את סימני החדירה של הפגז בחלון. אתה רואה את זה בסורג, את הקו של הפגז שעובר ארבעה קירות ובסוף פוגע בקורת בטון שהיא גרמה את עיקר הנזק, שיוצרת נתזים של בטון כמו סכיני גילוח. אני לוקח כיסא ומסתכל בקו הזה של הפגז ואני רואה טנק. אני אומר להם תעלו מולו ותשאלו אם הוא ירה ואז אנחנו מבינים ש‭...‬ הוא ירה. כי עד אז כולם היו בטוחים שהם נכנסו לבית ממולכד".

‬ נוצר הרושם שהמבצע נמשך מעל הזמן שתיכננתם ונדרשתם להפיק תוכניות חדשות.

"תוכנית אל הווא (החדירה של חטיבת גבעתי לנקודה העמוקה ביותר במבצע, ע"ש וא"ב) הייתה קיימת. אנחנו הצענו בכל שלבי המבצע מה נכון לעשות בשלב הבא. אני מזכיר פיקוד מכוון משימה שדיברתי עליו קודם. הכוונה, אתה אומר מה אתה רוצה. את האיך לעשות את זה, אתה משאיר לחטיבה. למח"ט גבעתי אני אמרתי מה אני רוצה. אמרתי לו 'מחר אני אחזור, תציג לי רעיון מרכזי‭.'‬ כשאמרתי לו בפעם הראשונה מה אני רוצה, הוא כמעט נפל מהכיסא".‬

למה? מה היה הקושי?

"כשאתה מביט בתצלום אוויר ואתה רואה את הגבהים של הבתים באל הווא ואתה חושב שטנקים צריכים להסתובב שם, אתה מבין שזה לא פשוט. הוא אמר 'הבנתי' ואסף את המג"דים בלילה ואמר להם 'זו המשימה, תראו איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה‭.'‬ כשאני באתי למחרת, כבר ראיתי את הניצוץ בעיניים".

חודשים ערך חשבון נפש. שניים מארבעת מפקדי האגודות במלחמה, גל הירש וארז צוקרמן, עזבו את הצבא איש בנסיבותיו. השלישי, גיא צור, נשאר אך לא קודם. אייזנברג החליט להמשיך. כשמונה לתפקיד מפקד אוגדת עזה היוקרתי, היו שהרימו גבה. מבחינתו, זו הייתה הזדמנות להוכיח שהוא, וצה"ל כולו, למדו את הלקח.

חשבת להתפטר אחרי ‭?2006

‬"תראה, אחרי 2006 הייתי בצומת דרכים. אני לא מבקר את אלו שבחרו בדרך כלשהי. אני חושב שכולנו היינו בצומת הזה. אני בחרתי בדרך אחת. צריך להגיד שהדרך שבה אני בחרתי היא לקחת את 2006 כניסיון קרבי מעשיר. אוקיי הבנתי, טעיתי, אבל אני חושב שיש לי היום כלים שלמעטים יש. ועם הכלים האלה והטעויות אני מאמין שאני יכול לעשות את הלמידה והיכולת לתקן ולחנך את דורות ההמשך, כדי שהם לא יחוו את מה שאני חוויתי".‬

מי שהתפטרו טעו?

"אני לא נכנס להיבטים אישיים".

דיברת איתם?


"דיברתי איתם. אני מאד מצר על העניין הזה. אני חושב שצה"ל איבד נכסים. זה אובדן של נכסים וידע. איבדנו מפקדי אוגדות ואולי אף אלופי פיקוד לעתיד. אולי אם היינו נוהגים בדרך אחרת היינו היום עם אותם אנשים, כולם עמיתים שלי לקרבות".
‬
הייתה דרישה חברתית באותם ימים לעריפת ראשים.

"בסופו של דבר אחרי אירועי 2006 טענו שצה"ל לא מספק את הסחורה. שיבואו וישאלו למה. היה רצון עז לעריפת ראשים והיה קטע מאד אמוציונלי של שכול ושל פצועים. מקרים שבהם, לצערי, אתה פוגש יום אחרי ששלחת את האנשים לקרב בשיר, בסיפור, או דרך המשפחה והילדים. ואתה זוכה להרבה ביקורת. אני אמרתי לכולם 'אני הייתי מפקד של אותם חיילים כששלחתי אותם, ואני אשאר המפקד שלהם עד אחרית ימיי"'.



עם הדוד שלך (האלוף במיל' אורי שגיא) דיברת בימים שהיית בצומת דרכים?

"קודם כול דיברתי. אבל ייאמר לזכותו שהוא אמר לי 'זו החלטה שלך‭.'‬ הוא לא פטר אותי מהדבר הזה. בסוף זו באמת הייתה החלטה שנעשתה עם המשפחה המצומצמת, ואני חושב שבסופו של דבר זה מסוג ההחלטות שאתה מקבל לבד".‬

ואי אפשר בלי גלעד שליט. אף שספק אם למפקד אוגדת עזה יש נגיעה לפרשה שהיא בעיקר מדינית, ואף שגם אם תיתכן פעולה לשחרורו ספק אם לה יהיה קשר לאוגדה עצמה, אייזנברג נתפס, לכל הפחות, בתור איש הצבא הכי קרוב, פיזית, לגלעד שליט.

בוא נדבר על גלעד שליט, שנמצא כנראה בעזה, באיזור של האוגדה שלך. שליט לא היה ממטרות עופרת יצוקה, אבל ברור שבעיני החיילים זה היה חלק גדול מהסיפור. איך אתה רואה את זה?

"בכל מהלך המבצע מטרות המבצע היו מוגדרות והדגשנו מה הוא לא. הוא לא נועד לשחרר את גלעד שליט. אני לא נכנס לסוגיה של הנכון או לא נכון. אני חושב שאנחנו צריכים לראות שכשאנחנו מובילים אנשים לשדה הקרב, אנחנו גם דואגים להחזיר אותם. אני, לצערי, בשירותי הצבאי נדרשתי לסוגיה הזו מספר פעמים. למשל באירוע הנגמ"שים (פיצוץ נגמ"שים בציר פילדלפי ב-‭,2004‬ כשאייזנברג כמח"ט החליט שחייליו יישארו בציר לחפש את שרידי חבריהם, ע"ש וא"ב).‬



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/701/245.jpg]

גלעד שליט אלכס רוזקובסקי


"אתה (פונה לאמיר בוחבוט) יודע, ראית את הדברים אז וזו משימה לא קלה. מה כן? אנחנו לא יודעים להבטיח שנחזיר את כולם הביתה בשלום, ולכן בהיבט שבו אני מסתכל על סוגיית גלעד שליט, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שאירועים מהסוג הזה יישארו אירועים טקטיים".‬

החזרתו של גלעד שליט לא הייתה מטרה מוכרזת של עופרת יצוקה, וגם לו הייתה, זו לא הייתה משימה של אוגדת עזה. אייזנברג, שכאמור גדל ביחידות המובחרות של הצבא, ער לכך שבעיני הציבור וחלק מן החיילים, העובדות האלה אינן משנות את ההכרה שלפיה עופרת יצוקה היה אמור להחזיר את שליט הביתה, ובכך נכשלנו.

שואל האזרח הפשוט איך צה"ל הגדול לא מצליח לעשות ולייצר אופציות דרך מבצעים מיוחדים. איך צה"ל לא הצליח עד היום לייצר מנוף אחר, פתרון אחר לגלעד שליט?

"קודם כול הסוגיה הזו נידונה בעבר, בהווה ותידון גם בעתיד. יש אלטרנטיבות ויש אפשרויות. אבל צריך להגיד שלכל אחת מהן יש תג מחיר. בסוף יש מערכת שיקולים שאומרת 'אלה העובדות ועכשיו תחליטו"'.‬

בתקופה האחרונה שכבת תתי אלופים בצה"ל ספגה מהלומות. תת אלוף עימאד פארס וגם תת אלוף צי'קו תמיר. זה משפיע על שכבת תתי אלופים ומפקדי האוגדות? זה יוצר חשיבה מחודשת לגבי אופן ההתנהלות שלכם?

"כל אחד מהם יודע איפה נמצא הקו המאד ברור בעניין. דרך אגב, כולם לקחו אחריות. גם עימאד וגם צ'יקו לקחו אחריות. חורה לי בעניין הזה שבדברים שהם משמעתיים ולא ערכיים, צריך לתת לאנשים את האור בקצה המנהרה ואת היכולת לתקן. תעניש אותו, תטפל בו, אבל תיתן לו גם את התקווה. אתה לא יכול לתת לו רק את הנבוט בראש. טעית, נענשת, אבל יש לך גם מזור. אני חושב שהסוגיה הערכית היא קו אדום, אין פשרות בעניין הזה, ולכן עימאד עשה את מה שעשה. אני מאמין שעל בסיס העובדות הוא נקט את הגישה הזו. מה שכואב בכל הסיפור הזה שזה בשר מבשרך. בשר מבשרנו. זה מה שכואב".
‬
ברוח הימים של יום הכיפורים והמלחמה ההיא, מה יש לך לומר?

"אני לא איש בשורה. לפחות לא לעת הנוכחית. נגזר עלינו לחיות על החרב, ועדיף שתהיה חדה כתער. אני, כל עוד תהיה נשמתי באפי, אעשה את כל מה שאוכל כדי שנהיה מוכנים לסיבוב הבא". ‬


http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=3&tmp=1048

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

ציטוט:

"בשנת 2006 הורידו לנו משימה ואמרו 'תעשו ואל תשאלו'.‬ אנחנו צריכים לחנך כמפקדים ולהגיד לחיילים: תהיו ממושמעים אך לא בהכרח צייתנים. ב-2006 זה היה בעוכרנו".

אני מאוד מקווה שזו פליטת פה ושצה"ל לא עובר מקיצוניות של צייתנות לפקודה שברור שהיא שגויה (2006) לקיצוניות של אי ציות לפקודה. הדרך הנכונה היא מה שאייזנברג עצמו מתאר שעשה ב-"עופרת יצוקה": פיקוד מכוון משימה. נאמר, אני מקווה שכל מג"ד שפועל בעזה (2 רמות מתחת לאוגדה) מבין שהמטרה היא לפגוע בכוח הצבאי של החמאס וגם בפופולריות שלו לקראת בחירות אפשריות.

הרצועה לא תישאר רגועה לנצח, וצה"ל זקוק, לצערי, להרבה סוללות.