13-09-2009, 22:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.08.04
הודעות: 3,996
|
|
בנים שכולים ליחידות קרביות - דילמה
בלב כואב ודואב אחרי הידיעה על נפילתו של אסף רמון ז"ל, אני פותח אשכול שהוא "חצי" צו"ב במהותו - האם על צה"ל להתיר גיוסם של בנים שכולים להורים שנפלו בשירותם ליחידות קרביות ?
ראשית, אני לא מתיחס למצב בו (נניח) מתגייס בן לאב ששכל את אחיו, אלא למצב בו נפל אב במהלך שירותו ובנו (או בתו) מתגייסים ליחידה קרבית.
המצב הנהוג כיום הוא שצה"ל מותיר את הברירה בידי האלמנה - היא נאלצת להחליט מה לעשות, לעתים קרובות תחת לחצים כבדים של המתגייס. בראיונות עם אלמנות כאלה, קראתי פעמים רבות על הלחץ שהפעיל הילד. חלקן חתמו בקלות, חלקן פחות.
לטעמי, הפתרון שנקט צה"ל הוא פתרון קל יחסית של לתת לאחר לעשות את העבודה השחורה בשבילו, ופתרון זה אינו סביר: יחסים במשפחה, במיוחד במשפחה שכולה, הם עניין סבוך מדי, על אחת כמה וכמה שקמה למשפחה דילמה בדבר גיוס ליחידה קרבית. נימוקיו של המתגייס המעוניין ללכת לקרבי הם לרוב "אם נגזר גורלי, זה יקרה בכל מקום" ו"גם בקריה אפשר למות בתאונה בכביש". עם הנימוק הפטאלי קשה להתווכח, ביחס לנימוק השני דעתי היא שהוא אינו קביל: לסוע בכביש כולנו חייבים. אין לנו אפשרות להסתגר בבית. לעומת זאת, ביחידה קרבית לא כולם חייבים לשרת. יש כאלה שמשפחותיהם כבר שילמו את מחיר הדמים, ואין הגיון שוב לסכן את הילד.
איני מכיר את האמהות שחתמו, אני יכול להניח מה היו הנימוקים שלהן, אבל אני חושב שצה"ל חייב להפסיק עם המדיניות הזו ולהיות אקטיבי. עם כל הצער שבחור צעיר לא יגשים את עצמו במסלול קרבי, מוצלח ככל שיהיה, זה אינו משתווה לצער המוות. המנוחים, האבות והבנים, ערן שמיר (בנו של דובי שמיר); ניר פורז (בנו של מעוז פורז); איתי שרון (בנו של מוטי שרון); ועתה אסף רמון, בנו של אילן, מותם של כולם היה יכול להימנע בעיני.
אתם מוזמנים להגיב.
|