|
02-09-2009, 14:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.08.05
הודעות: 2,278
|
|
זה ה-"פרומו" שקיבלתי במסגרת היותי ברשימת-הדיוור של אבירם :
"...***
'על בלימה' מתאר את אחד הרגעים הגורליים ביותר בתולדות מדינת ישראל.
מעולם בתולדותיה של המדינה בת ה-25 לא היה רגע קרוב כל כך בו עמד מערך ההתקפה הגרעיני שלה לקבל 'אור ירוק' לביצוע (כך על פי מקורות זרים).
כמה דקות לפני השעה שתיים של שבת-כיפור, 6 באוקטובר 73, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בשעות הלחימה הראשונות, הקריטיות ביותר, הייתה חטיבת השריון הסדירה מס' 188 הסדן היחיד שעליו התנפצו מתקפות הצבא הסורי ברמת הגולן.
מפוצלים למחלקות טנקים בודדות לאורך קו הגבול, תחת הנחייה פיקודית שאין לסגת אף שעל, עמדו הטנקיסטים של 188 ובלמו את מסת האויב ביחסי כוחות חסרי תקדים.
לולא עמדו שם אותם טנקים בודדים ונלחמו באומץ לב ונחישות בנחשול השריון העצום שהתגעש מולם ייתכן וחטיבות טנקים סוריות היו כובשות את כל רמת הגולן, מתייצבות על מעבורות נהר הירדן, ממשיכות וגולשות לגליל, לעמקים ולחיפה.
ואז, כפי שנחרד כל כך שר הביטחון משה דיין בבוקר יום ראשון 7 באוקטובר, ייתכן וקיומה של מדינת ישראל הצעירה, "הבית השלישי", היה אומנם עומד בסכנה, הופך אותה לאפיזודה חולפת בת 25 שנה.
במלחמות ישראל אין אח ורע לחטיבה שאבדה את שדרת הפיקוד הבכיר שלה במהלך 24 שעות הלחימה הראשונות. במלחמות ישראל אין גם אח ורע לחטיבה שבחלוף 24 שעות ירדה מסד"כ הכוחות הצה"לי ותוך יומיים, כאותו עוף חול אגדי, חזרה ליטול חלק משמעותי בהמשך הלחימה, הסיגה, בצוותא עם כוחות אחרים, את הסורים מרמת הגולן ונטלה חלק בהבקעה הגדולה לתוך שטח סוריה.
ספר זה אמור להוות פתחון פה מקיף ראשון, לסיפור המדהים שלא סופר עד היום, סיפורה של חטיבה 188.
***
ידידי, אני מניח שרובכם מכיר אותי כמחברם של שמונה ספרי טיולים, חלקכם אולי נחשף גם לספרי האופנועים והחילוצים שהגיחו לפני עידן ועידנים משולחן הכתיבה שלי... ואחד או שניים מכם אולי אפילו נחשפו לספר ילדים שכתבתי לפני 7 שנים.
אני גם מניח שחלק מכם טייל אתי במשעולי הארץ המדהימה הזאת ואחרים חוו בהדרכתי השתלמויות נהיגת השטח.
עד כאן הדברים הידועים.
***
בשנת 1973 הייתי מפקד מחלקת טנקים ברמת הגולן. הלחימה שלי הייתה קצרה. פציעה ביום ראשון בבוקר נטרלה אותי כמעט עד סיום הלחימה (שאז הצטרפתי לגזרה הדרומית והשלמתי, עם חברי לנשק, את כיתור הארמייה השלישית במצרים).
במהלך כל השנים הללו כמעט ולא דברתי על המלחמה הארורה היא. היו לכך אינספור סיבות והעיקרית שבהן התגמדות פעילותי מול חבריי לנשק, אלו שלא שיחק להם מזלם להיפצע על ההתחלה, אלו שהמשיכו לעמוד ולבלום כל הימים הנוראים ההם.
יותר מכולם נגע ללבי סיפורה של חטיבה 188. לא רק סיפור גבורתם שלא ייאמן אלא, ואולי בעיקר, סיפור דחיקתם לקרן זווית והשכחתם מהזיכרון הציבורי.
לפני כחמש שנים הסתבר לי שחבורת מפקדים זוטרה משרידי חטיבה 188 החליטו לעשות מעשה. במהלך נחוש ומהיר הקימה החבורה הנ"ל 'חבר נאמנים', החלה באיתור הלוחמים, ערכה מפגשי פלוגות ועיקר העיקרים החלה באיסוף תרומות למען מטרה אחת ויחידה - כתיבת סיפורם שלא סופר, ספר שיכפר, באיחור כל כך גדול, על העוול הענקי שנעשה להם.
***
לפני כשנתיים נתבקשתי לקחת עלי את המשימה.
עשרות ספרים ומאמרים נכתבו על מלחמת יום הכיפורים. מאות אלפי מילים נכתבו על השאננות, היהירות, הקונספציה שקרסה, הטראומה שפשטה.
מאז אותו יום לפני שנתיים אני מודה כל רגע ורגע על הזכות שנתנה לי להיכנס לעובי הקורה של אותם ימי סגריר בסתיו 1973, לחקור וללמוד, לשאול ולהקשות ולבסוף לרדת לחקר האמת.
והאמת לא הייתה קלה לעיכול. הידיעה שדברים היו יכולים להתנהל אחרת. סימני השאלה הכבדים שהתעוררו על תפקוד הדרגים הבכירים - המדיני והצבאי. הצביטה הגדולה בלב על חרמשו קל התנועה של מלאך מוות, שקטל עשרות בחורים צעירים שחלקם, ללא כל ספק, היו יכולים להיות כאן אתנו.
כשלקחתי עלי את משימת כתיבת ספר זה לא הערכתי נכון את כמות תיבות הפנדורה שאני עומד לחשוף - עוצמת הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, המרירות שמלווים את שרידי חטיבה 188 מאז ועד היום. בחלק מהתיבות גיליתי סיפורי גבורה שלא שיערתי שנותרו כמותם. באחרות מצאתי צמרמורות של פחד. חלק מנערי 73 לא רצו לחזור ולהיזכר בימים ההם. והיו גם כמה תיבות אישיות משלי, כאלה שנפתחו לפתע פתאום, מבלי שנתבקשו להופיע, ושקפו לי - ולבני ביתי שתמכו בי במסירות ובאהבה גדולה לכל אורך המשימה הקדושה שנטלתי על עצמי - עד כמה נפיצה עמידותי הרגשית מול עדויות אחי הלוחמים. עשרות לילות טרופי שינה יעידו על כך.
***
"שליח מצווה". זאת ההגדרה הקולעת מכולן. הגדרה שנטלתי על עצמי, אולי ללא צניעות יתרה. ועדיין, זאת התחושה החזקה מכולן – שליח מצווה. לשמש תרועת שופר שכולה סיפור זעקתם. גבורתם. פחדיהם. עקידתם. "למען תדע כל אם עבריה".
ישנם אוחזי עט מוכשרים ממני, הרבה יותר מוכשרים. ועדיין, אני מניח שלא רבים היו יכולים להתמודד עם המשימה הקדושה הזאת - לשמש פה, ביוגרף, לחטיבה שלמה, לחקור, נטול משוא פנים ומנותק מהוויית התקינות הפוליטית, כל פינה שהוחשכה מידיעת הציבור 36 שנים. להרים אבן ועוד אבן, ועוד אחת, בחיפוש חסר פשרות אחר האמת.
לצורך כתיבת ספר זה חקרתי 230 לוחמים ומפקדים ועברתי על הררי חומרים גלויים שעמדו לרשותי, ביניהם יומני מבצעים ודו"ח אגרנט.
בכל יכולתי ומאודי ניסיתי להגיש לכם משהו שונה - לא עוד ביוגרפיה משמימה אלא ספר מרתק, לופת, מרגש. אני מאוד מקווה שהצלחתי.
***
ידידי, חלק מכם עלול לראות במכתב זה סוג של פלטפורמה שיווקית עבורי. טעות. אני יודע לשווק. אני יודע לעשות עסקאות. אני לא בוחל בכסף. ועדיין, מכתב זה הוא משהו שונה.
את חלקי הצנוע בגין כתיבת הספר כבר קבלתי. יימכר עותק אחד או מליון - בחשבון הבנק הפרטי שלי לא ירשמו תנודות חריגות.
ושעל כן, מטרת מכתב זה היא אחת ויחידה - לשלוח אתכם לחנויות הספרים, עכשיו, בטרם רכשתם מתנות ראש השנה לקרוביכם.
מטרת מכתב זה היא להגדיל ככל האפשר את מוטת המזור לנשמות המסוכסכות והתועות שעדיין מסתובבות בקרבנו – לוחמי חטיבה 188 של מלחמת יום הכיפורים
מי ייתן והספר 'על בלימה' יהפוך לרב מכר שימצא את משכנו על מרבית מדפי הספרים בעם ישראל ויקיים את חלקי הצנוע בהגלדת הפצעים המדממים של לוחמי 188 אותם הם סוחבים אתם 36 שנה משבת-כיפור 1973.
תודה ושנה טובה לכולנו.
אבירם
..."
עד כאן...
_____________________________________
A friend in need - is a friend indeed
|
|