אני משוחרר כבר 8 חודשים. וכשאני מסתכל על עצמי אני מגלה שאני נהפך אט אט לאדם ממורמר, קנאי ובעיקר לא מרוצה ממה שהשגתי עד עכשיו ומעצמי. לקראת השיחרור היו לי המון תוכניות לגבי חיי, אבל אני לא מתקרב אפילו בקצת למה שרציתי להשיג. אני מנסה לחסוך לטיול, אבל אפילו לא החלטתי לאן. אני יודע שאני רוצה לרכוש השכלה גבוהה, אבל אני לא מוצא שום תחום שיעניין אותי ושאני אהנה לעסוק בו. המשכורת שלי כל כך קטנה, שהיא מספיקה לדחפים רגעיים ונורא קשה לי לחסוך לעתיד, אותו עתיד מעורפל שכרגע קשה לי בכלל להצדיק הקרבות בשביל לחסוך בשבילו. אחת הסיבות שבגללם אני לא יודע באיזה תחום להתמקד היא, שהתחום שאני הכי אוהב הוא תחום שקשה מאוד להצליח בו, כתיבה, בייחוד שאני כנראה לא כל כך גם טוב בו כמו שהייתי רוצה בכך.
חבריי שהשתחררו, מרוויחים כפול ממני, ונכון זה רק כסף אבל בכל זאת קצת מעיק לראות חברה שעשו את אותו שירות כמוני, אבל מתקרבים הרבה יותר מהר למטרות שלהם ממני. למרות שכולנו שירתנו באותו מקום וביצענו פחות או יותר את אותו תפקיד, אבל הם מתגוררים באזורים שבהם יש הרבה יותר הזדמנויות לעבוד בעבודה שמתגמלת לעומתי שמתגורר ביישוב מוכה אבטלה בצפון.
חבריי הטובים "והקרובים" ביותר מפוזרים ברחבי כל הארץ ואני רואה אותם רק פעם-פעמיים בחודש ובשאר הזמן אני מתקשר איתם בטלפון. אין לי חברים רבים בעיר, כי במהלך הצבא ניתקתי קשר עם רבים ועכשיו קצת מסובך וקשה לחדש אותם.
אני יודע שהבעיות שלי לא כל כך רציניות והן מסתכמות כאמור בסתם קינאה מגעילה ומירמור, אבל אל לשכוח שבעיותיו של האדם הן מרכז חייו.

אחרי שישבתי וקראתי את האשכול שלך בלופים
יש לי רק דבר אחד בראש:
אתה צריך חברה...
נשמע לך הזוי, מפגר ולא קשור לאשכול?
חבל, כי זה הדבר היחידי שיוכל להכניס אותך לפרופורציות בזמן הקרוב.

אתה צריך מישהו באמת קרוב שתוכל לדבר איתו, להתייעץ איתו ופשוט לשפוך הכל,
כשיהיה מישהו שפשוט יישב יקשיב לך ויהיה לו אכפת ממך, הקנאה המרמור וכל השאר יתגמדו ליד זה...
ברור שאתה בגיל שכבר צריך לחשוב על העתיד,
אבל תמיד נחמד שיש מי שמקשיב תוך כדי שאתה עושה את זה
לא ככה?

[וסתם למקרה שכבר קיימת האחת, תפתח אליה..דבר איתה על זה, אני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להגיד ולייעץ]

+10

אהלן,

אני לא יכול לתת לך עצה ממקום כ"כ בטוח, כי אני נמצא בערך באותו איזור.
וכשאני מסתכל מסביב, גם אלו שעובדים בשבק/מטיילים בטיבט/מתחתנים/מתחילים ללמוד או לא עושים יותר מידי,
לא ממש בטוחים איפה הדרך, ולאיפה היא לוקחת אותם.
- ברוך הבא לחיים.

אז תוריד בגדים, תעלה למקפצה, אפשר גם לקטנה, ותתחיל לשחות.
בדרך יש הרבה גלים, ולגיטימי לירוק לפעמים.

אני מנסה (וזה די מבאס), להסתכל רחוק, ולחשוב איך אני רואה את החיים שלי בגיל 60, עם מי, איפה, ובעיקר למה, והחיפוש הזה דוחף אותי למחר.
אני חושב פחות איך אני מגיע לשם, כי החיים כנראה יפתיעו אותי בכל מקרה..
כיוון שאתה יוצר, נסה לכתוב בכיוון הזה, ותחפש אולי שותפים לחוויה (קוראים, או תנסה לכתוב תסריטים, מחזות או שירים למוזיקאים אם אתה בכיוון). אני מניח שפה אתה יכול למצוא כמה .

הקפיצה הזאת היא אחד היתרונות/חסרונות שיש לנו כישראלים.
שמים את החיים שלנו בהשהייה לשלוש שנים, ואז, פתאום, מגיעים לאוקיינוס, והתהליך הזה גורם לאנשים לחפש את הדרך שלהם בצורה הרבה יותר עמוקה מאיך שזה נעשה בארצות אחרות..

*כדאי לך ללכת לים לפעמים, והכי טוב לגלוש.

ונראה לי ששניינו בפורום הלא נכון...

*שום מלה רעה לחברה פה, אתם נהדרים, אבל רוב הדיון בפורום סובב את החבר/חברה/בצפר/מיזמוזים.

להפך. אתם בפורום מאד נכון. ודוקא אשכולות כאלה, שהם טיפה אחרים הם מה שעושה אותו מעניין.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20