|
23-06-2011, 21:29
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
מבחן האש - כתבה מבמחנה על תרח"ט כפיר
חטיבת כפיר ביצעה תרח"ט רטוב ראשון וצלחה את המבחן. עתה, חובשי הכומתות המנומרות מרגישים מוכנים לכל שדה קרב. מפקד פיקוד המרכז, האלוף אבי מזרחי, מסכים איתם. "לצה"ל יש עכשיו עוד חטיבת חי"ר שכשירה להילחם בכל מתאר שייתנו לה"
עידן סגר ואביתר אורן, עיתון "במחנה"
צילומים: זאב שטיין, אופק רון־כרמל ונועה אדר
ריקת פגז המרגמה מפרה את השקט היחסי של שעת בוקר מוקדמת בהרי הבקעה. "יפה, בול למטרה", מתלהב מג"ד לביא, סא"ל אוריה חצרוני, כשסביב הדגל האדום בפסגת ההר שמולו מסתלסלת לה עננת עשן שחור וסמיך. בשיפוליו של אותו ההר בדיוק, לוחמי גדוד לביא מכתתים רגליהם לעבר הפסגה בסדר מופתי. סא"ל חצרוני עוקב במבטו אחר ההתקדמות השקטה והבטוחה של חייליו, שעתידה להפוך להסתערות רוויית יריות לצורך כיבוש היעד הבא. "כמה שחיכינו לתמונה הזאת", הוא מודה בינו לבין עצמו. התרגיל החטיבתי הראשון באש חיה בתולדות החטיבה המנומרת יוצא לדרך וטומן בחובו הרבה עשן ופרצופים מחויכים.
ההתרגשות מהתרח"ט מתחילה עוד בקודקודים של החטיבה. "אנחנו נמצאים היום במעמד של עיצוב קוד גנטי בצה"ל", מגדיר מפקד חטיבת כפיר, אל"ם אורן אבמן. "זוהי זכות גדולה שהייתה שמורה למפקדי חטיבות וגדודים בשנות ה–50, ולנו היא ניתנה בשנות האלפיים. נוצר פה שבט עם קוד גנטי משובח, בעל רעב למצוינות, גאווה ועוצמה אדירה". למרות המעמד ההיסטורי של התרגיל, שנקרא "חציית הרוביקון", המח"ט מעדיף שלא לייחס חשיבות מופרזת לשם שנבחר עבורו. לאל"ם אבמן לא חסרות ראיות מוקדמות כדי להוכיח שבשנים האחרונות החטיבה המנומרת חוצה גבולות ומצמצמת פערים עם שאר חטיבות החי"ר: כבר לפני מספר חודשים גדוד נחשון פרץ את גבולות התעסוקה המבצעית באיו"ש, ולוחמיו תופסים עתה קו זרעית בגזרת לבנון. "התרגיל הוא עוד אבן דרך. את הרוביקון שלה חטיבת כפיר כבר חצתה", הוא מסביר. "כיום כפיר היא חטיבת חי"ר לכל דבר, אחות צעירה לארבע אחיותיה".
פשוט צלפים טובים
שעת ערב, והאור העמום שמספקת השמש כבר מעיד על שלבים מתקדמים של שקיעה. חיילי גדוד לביא יושבים מקובצים במקום הכינוס תחת יריעות אוהלים, ומנצלים את שאריות אור היום כדי לאכול וגם לזכות לראות מה הם מכניסים לפה. בלי הרבה הכנות מקדימות, הם נדרשים להתחיל לפרק את האוהלים שבנו לילה קודם לכן. הבזנטים נשלפים, יריעות האוהל נמתחות ומתקפלות והגנרטור מזמזם חזק יותר על רקע החשכה. כמה דקות אחר כך מגיעים המ"פים והמג"ד, שסיימו לתרגל על "יבש", כדי לשתף את הלוחמים בחוויות מהחזרה הגנרלית להופעה המרכזית שצפויה להם מאוחר יותר. "ההליכה סבירה ורובה במישור, אבל היעדים לכיבוש ממש לא פשוטים", מבשר מפקד פלוגת החוד, סרן עומרי זקהן. "צפו לטיפוס הרים", הוא צוחק עם החיילים הצמאים למידע.
ההכנות לתרגיל מעלות הילוך והציפייה נהפכת למוחשית יותר. הלוחמים מתרוצצים הלוך ושוב במטרה למלא את מצבורי התחמושת. עבור חלקם דווקא הרגע הזה מהווה תזכורת למעמד בו הם נמצאים. "שישה רימונים נתנו לי, שישה", צועק מרחוק חייל מהפלחו"ד. "בדרך כלל נותנים לנו מקסימום שלושה. אני רוצה לראות שאני באמת אירה את כולם". "אל תדאג חביבי", עונה לו בחיוך סרן זקהן. "עם היעדים שיש לך אתה תירה גם תירה, כמו משוגע אתה תירה".
אחרי שהם נרדמים עם תיקים עמוסים בציוד, מרבית ההתרחשות עוברת לאוהל החפ"ק (חוליית פיקוד קדמית) המואר, שם יושב המג"ד מוקף בחבורת המ"פים. הם מסכמים בקצרה את אירועי היומיים האחרונים, ומעלים נקודות קריטיות להמשך הדרך. "זה רגע היסטורי של הגשמה עבורנו ועבור החיילים", משתף סא"ל חצרוני. "החיילים ירגישו את השינוי בגודל ובאורך התרגיל, ובמסות האש שהם רואים סביבם. ביצענו ארבעה תרג"דים בשנתיים האחרונות, אבל בתרג"ד אתה מסתפק בלסמן את שאר הגדודים, פה החיילים ממש יראו אותם ויחושו בעוצמה החטיבתית".
לפנות בוקר לוחמי לביא מתעוררים למציאות של תחילת התרגיל. ההליכה מתחילה בדאחקות על המ"פים בגדוד, וממשיכה בשקט מופתי לתוך הלילה. מדי פעם השיירה נעצרת, ובכל אחת מהעצירות הלוחמים מתלבטים אם כדאי להתיישב, כשהעייפות מאיימת לגבור על היכולת לקום.
קרני האור הראשונות שיוצאות כעבור מספר שעות חושפות בפניהם את הגדוד השכן, שעד עכשיו נעלם בחושך. המג"ד מגיח מאחורי הכוחות ומפציר בכולם בזריזות לעבור לרווחי יום ולהתמקם בוואדי בשולי הדרך. אחרי כמה דקות של ישיבה, רעש הארטילריה של גדוד שמשון מתחיל להישמע. הלוחמים של לביא נראים יותר ויותר חסרי סבלנות לקראת תורם, וכשהוא מגיע - הם לא מאכזבים. ירי המרגמות והצלפים מזכה את הפלוגה המסייעת בתשבחות מהמג"ד, ומותיר את סמל ארתור רבונסקי, צלף במסייעת, מרוצה: "אנחנו פשוט צלפים טובים", הוא מסביר.
לא מביישים סיירת
אחרי לילה ארוך מגיעים לוחמי גדוד חרוב לשטח הכינוס, במטרה למלא מצברים לקראת הדבר האמיתי - האקט הרטוב. החיילים מחכים ללילה הבא ומסתתרים מהשמש הלוהטת של בקעת הירדן תחת סככות מוצלות. כשזו נעלמת כליל בין הגבעות, הגדוד מתפנה להכנות הסופיות לקראת הלילה.
"כבד לי ואני מזיע, אבל בשבילנו זה בעיקר איזשהו סיפוק", אומר סמ"ר עידן אברמוב, לוחם בפלוגת החוד. "אנחנו עוד ארבעה חודשים משתחררים, ועד עכשיו היו לנו רק תרג"דים בהם אנחנו מחפים לכאורה לגדודים אחרים שיכבשו, בזמן שרק אנחנו נמצאים בשטח. רק עכשיו אנחנו עושים את זה הלכה למעשה", הוא אומר.
זה זמן מה שמדובר על הסבת אחד מגדודי החטיבה לגדס"ר, וחרוב הוא מועמד מוביל. "אני עשיתי מספיק פעילויות ומספיק אימונים בשביל להרגיש שניצלתי את השירות כמה שאפשר", מסכם אברמוב, "ולא חסר לומר שהייתי בגדס"ר. עשיתי דברים שלא היו מביישים אף סיירת".
הלוחמים קמים מתנומה קלה, והמג"ד, סא"ל כפיר כהן, מכנס את הגדוד לתדרוך אחרון. הוא חוזר על התרחיש המתוכנן ועל נוהלי הבטיחות, ואפשר כבר להרגיש שרגע האמת נמצא במרחק פסיעה. בשלוש ועשרים לפנות בוקר הם יוצאים לדרך. הפלוגה המסייעת יוצאת ראשונה כדי להתמקם על גבעת רתק, אחריה הפלוגה הרובאית שתוביל את הכוח, פלוגת המסלול ולבסוף פלוגת החוד. הכוח הולך דרך גבעות, שדות קוצים ודרכים מסולעות עד ההגעה לנקודת ההמתנה.
השמש מתחילה לזרוח דקות מעטות לפני שמפקד הפלוגה הרובאית, סרן גל ריץ', והחפ"ק שלו מתיישבים על דופן של ואדי וממתינים. "זה תרח"ט ראשון משמעותי לחטיבה", אומר ריץ'. "שיתוף הפעולה עם מה שקורה מסביבנו הוא הדבר המשמעותי, הגדודים האחרים, השריון והארטילריה".
רגע לפני שהגדוד עולה על כיפת הרתק עם הפלוגה המסייעת, מג"ד חרוב זוכה לביקור. הרמטכ"ל מגיע לקבל עדכון, נותן כמה עצות מועילות ומאיץ במג"ד לצאת לדרך. "אתם כבר מאחרים בשלושת רבעי שעה. עוד חצי שעה אתם כובשים את היעד. רוץ!" אומר רא"ל בני גנץ, וסא"ל כהן כבר משאיר מאחוריו ענן אבק כשהוא מסתער עם הכוח. "התרגיל הוא במתאר לבנוני", מספר מפקד פיקוד המרכז, האלוף אבי מזרחי, "ואחריו בהחלט אפשר לומר שלצה"ל יש עכשיו עוד חטיבת חי"ר שכשירה להילחם בכל מתאר שייתנו לה".
הניצחון בכיס שלנו
כמה שעות אחרי אימוני הירי של החטיבה, תופסים חיילי "נצח יהודה" קצת צל מתחת לעצים. הם מורחים לחם בשוקולד ושוכבים על הגב עייפים וקצת מאוכזבים. את ההזדמנות לתרגיל הרטוב שלהם הם החמיצו, ולא באשמתם. צווי בג"ץ שהוצאו בימים האחרונים במטרה להגן על הבדואים המתגוררים באזור, מנעו מהם להניח את היד על ההדק. "התבאסנו קצת שלא נתנו לנו לירות, בגלל שזה היה כל הרעיון בתרח"ט הזה", סיפר רב"ט אלי כהן מפלוגת המסלול. "הבנו שמדובר בצווים משפטיים ולא בהחלטה של המח"ט או של שאר המפקדים בחטיבה, ובכל זאת זה לא נראה צודק. למרות שחשבנו שלנו תהיה חוויה יותר רצינית, כששמענו את הירי של שאר הגדודים התרגשנו. מה שכן עשינו היה מצוין".
לצד התרגול על יבש, יכולים חיילי הגדוד להתהדר בהישגיהם מתרגיל ביום אויב, בו כיכבו ביום הראשון לתרח"ט. במהלך התרגיל, כשהם עטויים מדי מרינס, דימו חיילי הגדוד אנשי חיזבאללה וניהלו קרב אסטרטגי עם גדוד שריון ועם גדודי החטיבה האחרים המשתתפים בתרגיל. מטרתם של לוחמי "נצח יהודה" הייתה למנוע את התקדמות הכוחות לעומק השטח, בדגש על חוליות הנ"ט. "לא ראינו עוד את התחקירים, אבל בגדול הניצחון היה בכיס שלנו", מעיד סמל אוריאל הרשקוביץ, מ"כ בפלוגת המסלול. "היו חיילים שעמדו כמה מטרים מאיתנו עם אמצעי זיהוי, כשאנחנו הסתתרנו בשיחים, והם פשוט לא הצליחו לזהות אותנו".
"אין ספק שאנחנו עמדנו במשימה שלנו בתרגיל הזה", מתגאה סגן רון צבי, מ"פ המסלול. "כששואלים אם שאר הגדודים עמדו במשימה שלהם קשה לי לענות בבירור. כיוון שהייתה משימה מורכבת, יכול להיות ששני הצדדים עמדו באותה המשימה וזה לא בא אחד על חשבון השני".
בשונה מתרגילים רטובים, שבשל הסיכון הכרוך בהם מתוכננים לפרטי פרטים, תרגיל הדו"צ היבש אפשר לגדודים בחטיבה להתמודד עם אתגר אסטרטגי לא פשוט. "בתרגיל רטוב אתה יודע הכול לפני, אתה מבין איפה ואיך אתה צריך לתקוף וזה לרוב יותר טכני", הסביר סא"ל חצרוני. "בתרגיל בימוי אויב היה גם צורך לאתר את האויב, ולהחליט על דרכי פעולה בזמן אמת, ולכן ההיבט האסטרטגי היה דומיננטי יותר".
חלק ממשהו גדול
דקות ספורות לפני מסדר הסיום החטיבתי, חיילי גדוד שמשון עדיין פזורים בשטח, לא נותנים לאווירת סוף התרגיל לחלחל אליהם עד הסוף. סגן ארז מברטוזגייה, מ"מ בפלחו"ד, עוצר כדי לחשוב על רגעי השיא שלו מהתרגיל. "היה רגע שבו הפלוגה עמדה על אחת הגבעות, והצלחנו לראות את כוחות הרתק של שני גדודים משני עברנו", הוא מעלה זיכרון קרוב. "עוד תמונה שלא יוצאת לי מהראש היא של כל הגדוד שלנו הולך בטור מדורג אחרי כוחות שריון והנדסה", הוא נזכר, כשברמקולים כבר קוראים פעם שנייה לכל החיילים להסתדר לקראת טקס הסיום.
המג"ד, סא"ל אלרן מוראש, מתקדם לעברם כשחיוכו המסופק אומר הכול. "אני מרוצה מהם מאוד", הוא מודה בלב שלם. "היה תרגיל מאתגר מבחינת עומסי חום ומשקלים, ובכל זאת לא נתקלנו בוויתורים. התנועה הייתה טובה, ונראה שהלוחמים הבינו את חשיבות הרגע הזה והתרגשו".
נדמה שבדבריו המג"ד לא קולע רחוק מהמציאות, גם אם החיילים, במיוחד הטריים שבהם, יעדיפו לשמור על פאסון. "התרגיל לא היה כל כך קשה, התרג"ד שעשינו לפני שבועיים למשל היה הרבה יותר קשה מזה", מנסה רב"ט גיא אושרו מפלוגת המסלול לשדר עסקים כרגיל.
"לא בטוח שהם יודו בזה, אבל החיילים מתרגשים מזה שהם עשו היסטוריה", קובע סג"ם אור חוטובלי, מ"מ בפלוגת המסלול. "הם עברו תרח"ט ראשון, ובעוד 20 שנה יוכלו לומר שהם חלק מקבוצה אקסקלוסיבית של לוחמים שעשתה את זה. זה נכון שציפינו למשהו יותר קשה, בעיקר בגלל ששומעים מחטיבות אחרות איך תרח"ט אמור להיות. אולי זה בגלל שזה היה תרח"ט ראשון זה עבר ככה, חלק יחסית".
גם סמל עידו חבצלת, שמשרת בפלחו"ד, מיישר קו עם רמת הקושי הסבירה יחסית של התרגיל. "הכינו אותנו למשהו קשה, ודווקא לא סבלנו כל כך", הוא מגלה, כשברקע החיילים מזהירים אותו שלא יפתח את הפה. "היה מיוחד לראות את שאר הגדודים ברקע ואת כוחות ההנדסה והשריון", מציין סמל אורן גורדון, חבר נוסף מהפלוגה. "כשאתה עולה על הר גבוה ורואה מאות חיילים מורעלים מתקדמים לעבר היעדים שלהם, אתה מרגיש חלק ממשהו יותר גדול".
|
|