 |
18-08-2009, 20:32
|
|
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 1,742
|
|
|
רציתי לשמוע את דעתכם על קטע שקראתי
הקטע הזה מופיע בדיוק באופן הזה בספר מסוים שקראתי,
אני מבקש ממי שיש לו זמן פנוי, לקרוא ולהגיב, תודה.
"הכוונה שהאדם יהיה מאושר לא נכללה בתכנית הבריאה", כך אמר זיגמונד פרויד.
אמר וכמעט צדק.
מעטים הרגעים שבהם אדם יכול לחוות אושר במלוא מובן המילה,
כלה ביום כלולותיה חווה רגעים בודדים של אושר, רגעים ספורים שבהם היא משיגה את היכולת לחוות את הרגע, לא להתחבט בטרדות העבר, ולא להתמסר לחלומות העתיד.
הרגע שבו יענוד החתן את טבעת הנישואין על אצבעה, הוא אחד מהם.
האושר, במלוא הדרו, ממלא את הלב והתודעה, ולא מאפשר לשום רגש, מחשבה, הגה לחדור פנימה, חזק ומשמעותי ככל שיהיה.
והאושר הזה הוא אינו עניין של מה בכך, הוא מבטא התרכזות טוטאלית ברגע, הרי רק עוד רגע קט, והמחשבות הטורדניות ישובו אל ראשה של הכלה,
האם הזעליגים התיישבו ביחד עם משפחת אהרונסון, ומדוע האולם כל כך מואר, ועוד שלל מחשבות שיפחיתו מעוצמת הרגע.
מחשבות אלה מתגמדות לעומת החששות והפחדים שמלווים אדם בכל רגע משמעותי בחייו.
הרי מדובר פה ברגע המשמעותי ביותר בחייו של אדם, בפסגת חייו, אך האושר המלא הזה, מוקצב בזמן, הוא ילווה את הכלה גם ברגע החיבוק עם הוריה, ובשעת הסרת ההינומה אך מיד לאחר מכן הוא יפנה את מקומו לדאגות המחר.
האושר הזה, שממלא את כל חדרי הלב, לא יתכן ללא הימצאות ברגע.
האדם חייב לחוות את הרגע בלבד, ללא שבריר מחשבה על העבר או על העתיד, להיות מרוכז בכל הוויתו בהווה וברגע, ורק אז האושר הזה יוכל להופיע.
ובאילו רגעים ניתן לחיות את הרגע, נשאלת השאלה.
הרי לאדם המודרני אין כל שליטה על מחשבותיו, באם ינסה האדם בכל מאודו שלא לחשוב על פיל ירוק, ירצד לנגד עיניו פיל ירוק,
ובאם ינסה לשלוט על מחשבותיו כפי שהוא שולט ביד ימינו, יתאכזב לגלות שהן כבר מזמן לא סרות למרותו.
אך לכל אדם ישנם רגעים בודדים, רגעי חסד, שבהם הוא חי את הרגע בלבד,
הימצאות עם אדם בזמן מותו היא דוגמא לאחד מהם, אדם הנוכח בחדרו של אדם גוסס מסוגל להיות ער לכל מחשבה, לכל הגה, לכל תנועה, ולהצליח להיות מרוכז בהווה בלבד.
מחקרים מוכיחים שגם בשעת תאונת דרכים, הנהג זוכה לשניות ספורות של ערנות מדהימה, אין בליבו מחשבות על העבר או על העתיד, כל הוויתו מרוכזת במטרה לצאת מהסיטואציה המסוכנת.
דמיינו בלבכם שאתם נרדפים על ידי רוצח, האם מישהו מכם יהיה טרוד בשאלה האם דוד השמש נשאר דולק, או מה מצב המניות בבורסה הבוקר?
כל גופכם, מחשבותיכם והרגשתכם יכוונו להצלת חייכם, כמו טיל מונחה לייזר שמתביית על יעדו, ולא נותן לדבר להפריע לו.
וכעת, כאשר אנו בטוחים שישנם רגעים מסוימים שבהם אדם מגיע לאיכויות גבוהות יותר של ריכוז ושל ערנות, נשאלת השאלה,
למה לא תמיד? למה רק ברגעים ספורים במשך חיים שלמים?
בואו נשוב אל אולם השמחות, אל הכלה המאושרת,
לפני רגע היא חוותה רגעים של אושר בלתי נתפס, שממלא את ליבה כפי שריחות נעימים ממלאים את אולם החתונה,
אך כעת, היא כבר לא מרוכזת ברגע, והנה אחת אחרי השניה, כמו מתקפת זבובים טורדנית במיוחד, מגיעות המחשבות השוליות, שמפחיתות את עוצמת הרגע.
וכעת היא נזכרת שהיא עייפה, ושהלוואי שהזעליגים לא יכעסו על כך שהם יושבים עם משפחת אהרונסון, ולפתע מגיחה אל ראשה מחשבה נוראית הרבה יותר,
היא נשואה כדת וכדין, והאם יגאל הוא האדם המתאים, היא סבורה שכן, ועכשיו הרי כבר אי אפשר להתחרט, ואתם יכולים לחוש בעצמכם כמה מלחיצה המחשבה הזאת, שכבר אי אפשר לחזור לאחור.
ומדוע שכלה תרגיש ככה ביום כלולותיה?
ומדוע שהאושר לא ילווה אותה בצורתו הטוטאלית למשך כל הלילה, ולמשך כל הירח דבש, ולמשך כל החיים?
ומדוע לבזבז אנרגיה המשולה לטחינת מים, במחשבות על העבר ועל העתיד.
הרי העבר כבר קרה, ומה תמורה נקבל אם נמשיך לדוש בו,
והעתיד, בצורה שבה אנו חושבים עליו אין לנו שום השפעה לגביו,
הכלים להשפיע על העתיד זמינים לכולם, אך רובנו בוחר שלא להשתמש בהם.
והאם אנו רוצים לבזבז אנרגיה לשווא? מה תועלת לנו מלטחון מים?
מדוע לא להתרכז בהווה, והאם זהו מצב תקין?
הביטו בטבע שסביבכם, הוא פועל בדיוק מושלם,
כל דבר שקורה בו קורה לצורך מסוים, הנמלה שאוגרת מזון לחורף, הציפורים שעפות מזרחה והתנינים שמצננים את גופם במי הנהר הקרירים,
כל האנרגיה מופנית למקום מסוים, למטרה מסוימת, ואילו אצלנו, בני האדם, היצורים הנעלים ביותר בטבע, מרבית האנרגיה מבוזבזת.
וכי יש טעם להצטער על כשלונות העבר, או שמא יש טעם לתלות לקוות שווא בעתיד?
שום טעם, כלום, אפילו לא דבר אחד.
אני מנסה להניח את האצבע, על אותה מחשבה טורדנית, על אותו הבזק של מודעות, הבזק קטן שמחזיר אותך בחזרה למחוזות היומיום הקשים.
אותו הבזק קצרצר שמופיע בעת שאתה בשיא האושר, בזמן שאתה חווה רגע מקסים, מיד לאחר התענגות על יין משובח, או חווית אורגזמה מרעידה, אותו הבזק קצר שמנפץ את כל אותם הרגעים ומחזיר אותך במסלול תלול היישר אל העבודה שמחכה לך במשרד מחר בבוקר, ואל הבעיות הכלכליות או החברתיות שלך.
האם קיים בתוכנו האדם שיכול לומר שההבזק הזה אינו מוכר לו?
האם יש מישהו מבינינו שמצליח לשמר את האושר עוד ועוד ועוד, ויחד איתו לשמר את חווית הרגע והערנות, כך שבכל רגע נתון בחייו הוא מרוכז אך ורק בהווה?
ובמובן הקוסמי, האלוהי,
האם כך רצה אלוהים שייראו חיינו? האם הוא תכנן מראש שלא נוכל להיות מאושרים באמת במשך זמן בלתי מוגבל?
האם כך נבראנו או שבמשך השנים איבדנו את דרכנו?
והאם אל לנו לקחת את חיינו כל כך ברצינות, הלא כולנו אורחים על האדמה הזאת, פוסעים את חיינו כחלק ממסע שראשיתו וסופו לא ידועה לנו ?
כפי שאמר קהלת, החכם באדם: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמל, תחת השמש. דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת."
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
