שלום לכולם....

אז ככה.....

אני בחור צעיר בן 24 אחריי טיול דיי ארוך בחו"ל... ולאחר שראה/חווה מספר דברים בחיים
וכרגע נימצא בנקודה שאין לי כול כך מושג מה לעשות עם החיים שלי..
מצד אחד האמא עדיין לוחצת שאני ירכוש השכלה אקדמאית כולשהי....
מצד שני עולם הצילום זאת האהבה היחידה שלי כרגע.. שום דבר לא כול כך מעניין אותי כמו הצילום
אני מתעסק בזה מגיל 14 בערך וזה אחד הדברים שפשוט לא נימאסים עליי לעולם...
כול פעם אני מקבל מין ריגוש חדש ומשונה כשאני מצלם תמונה/אוחז בצלמה/מדבר על עולם הצילום
סיימתי לימודים אקדמאים בתור הנדסאי צילום ומידיה דיגיטלית ובמידה והיו עוד לימודים להמשך של תואר וכו בתחום אז ללא ספק שהייתי הולך על זה.. אך לצערי בארץ אין שום דבר מעבר....
רוב החברים עובדים בתחום ההייטק ומרווחים משכורות יפות מאוד עם תנאים טובים
לעומת זאת אף אחד מהם לא מאושר בעבודה.. כיאלו בישבלם זאת עבודה נטו והם חסרי כול תחביב
ואני מתקשה להבין ולהתחבר לרעיון של מדוע לעבוד במשהו שלא אוהבים ממש
במיוחד כשאין לך משפחה ואין לך בידיוק למי לדאוג עוד חוץ מלעצמך ולאושר של עצמך....
אבל כולם דוחפים... החברים/אמא/השוק.... ולאט לאט הדברים מתחילים לחלחל לתוכי
וגורמים לי לפקפק בכול הרעיון של הצילום.. אני מודע לעובדה שדיי קשה להתפרנס מהעיניין בארץ
במיוחד למי שלא מעוניין בתחום האירועים/חתונות וכו.. אלה צילום בסיגנונות אחרים
אני מאוד חושש לכך שבמידה ואני ילך ללמוד ומאוחר יותר ימצא עבודה בתחום אני לא יהנה ממנה וכול בוקר יקום לעבודה עם כולשהו צער בלב ומחשבה של פיספוס....
כי את האמת הייטק וכול הנילווה אליו לא מעניין אותי במיוחד... ואני לא בן אדם חומרניי שמאוהב במושג כסף..
לרוב אני משקיע את רוב החסכונות שלי בציוד צילום מקצועי... לפעמים אני מקבל תמורה כספית מפרוייקטים כאלו ואחרים שאני מתעסק בהם ולפעמים עוברים חודשים ואני לא עושה גרוש....
וכמה שרעיון הצילום נישמע בעיניי רומנטי/מקסים/שונה עדיין המציאות הכלכלית של התחום מאוד לא קלה...

ואני יודע שהחברים/אמא וכול השאר רוצים רק לטובתי ואין להם שום כוונה רעה....
ולרובם קשה לחשוב על עיסוקים אחרים מלבד הייטק,רפואה,משפטים,הנדסה ועוד מקצועות רבים אחרים שניחשבים במין "ליגה" משלהם...

מצד אחד אני לא רוצה לאכזב את הקרובים שלי ומצד שני אני לא רוצה לאכזב את עצמי....
וההתלבטות הזו נימצאת בתוכי כבר קרוב לחצי שנה.....

והחלטתי להקשיב לעוד אנשים שאולי חוו משהו דומה.....

ואין צורך במשפטים " תעשה רק מה שטוב לך.." ומשפטי סיסמאות בסגנון... אשמח לשמוע הצעות יותר מפורטות עם בכלל....

בכול אופן ת'נקס על ההקשבה הוירטואלית...... (סורי על שגיאות הכתיב...יש לי בעיה קטנה בנושא)

קודם כל, ברוך הבא. אנחנו תמיד שמחים לקבל אנשים חדשים.

על הנושא שכתבת - אני מבין מעולה מאחר ועברתי אותו על בשרי.

אצלי, הסביבה דחפה אותי להכנס לעולם החשובנאות ולהתחיל לימודי ראיית חשבון (תואר בכלכלה וחשבונאות 3 שנים + עוד שנה להסמכה כרואה חשבון). אז... התחלתי. וסבלתי. שנתיים. זה פרק הזמן שעבר עד שנשברתי ואמרתי לעצמי את הדברים הבאים:
1. לא פגשתי רואה חשבון אחד מאושר. ודיברתי עם כמה עשרות.
2. העבודה המעשית משעממת אותי.
3.הלימודים משעממים אותי.
4. לא נוצרים לי פה קשרים חברותיים משמעותיים.
5. היתרון היחיד שכולם הסכימו עליו הוא זה: בעבודה הזאת יש כסף טוב.

זהו. יתרון אחד. כסף. יתרון חשוב - אך, מאחר ואתה עובד באותו ראש כמו שלי, כסף הוא לא מהווה שיקול גדול. הוא מהווה שיקול, אך לא גדול. אנחנו ריאליים - כסף הוא הכרחי - אך גם רוצים ללכת בעקבות נטיית ליבנו.

אז, פרשתי מהלימודים ונרשמתי למה שבאמת רציתי: הוראה.
1. פגשתי הרבה מורים מאושרים (ואני עצמי מורה כבר שנתיים).
2. העבודה המעשית מהנה עבורי.
3. הלימודים מהנים עבורי.
4. אני רוכש חברים בלימודים.
5. חסרון: אין כסף. אבל, אם אתה מורה מקצועי אז אפשר להשלים שכר ע"י מתן קורסים, שיעורים פרטיים וכו'.

אני לא אומר שכל חיי אהיה מורה. התוכנית הכללית היא לסיים את התואר בהוראה, לעבור לתואר שני בחינוך ואז עוד תואר במשהו.

אבל

אין שום מניעה או בעייה לעסוק בשני דברים שונים. עבודה בשביל כסף ועבודה בשביל הנשמה.
אני מכיר זוג שהם מורים לספורט ומלמדים שחייה. מורים לספורט כי הם אוהבים את זה והשחייה גם אוהבים וגם מקור כסף גדול. הדוגמאות רבות.
אני בטוח שפגשת אנשים שהם גם עורכי דין וגם עובדים במשהו אחר לחלוטין.
זה כמו להיות רופא אך להתנדב במקום כלשהו. בשביל הנשמה.

במקרה שלך, צילום - מדובר בתחום גמיש. כך שאתה יכול לעבוד במקום עיקרי כלשהו שעדיין יפיק לך הנאה מינמלית כלשהי - אך עדיין לעסוק קצת בצילום, מהצד, ומשם להפיק הנאה מקסמלית אם כי הכנסה נמוכה.

החיים הם לעולם לא שחור ולבן. העולם הוא גווני של אפור. תמצא לך את הגוון המתאים.

ווואוו לתגובה כזו לא ציפיתי.... באמת תודה על ההתייחסות האישית והבאת דוגמאות חיות מהחיים הפרטיים שלך... באמת שזה שיפר קצת את המצב....

אך הבעיה אצלי היא קצת שונה... במידה והייתי נימשך איכשהו לתחום ההייטק הייתי בהחלט הולך אליו למקצוע משני לעבוד בו .. אך העיניין הוא שאין לי כול כך רצון להיכנס לתחום... אני מודע ללחץ שבעבודה מהזן הזה.. אני מסתכל על חברים שנימצאים בתחום ורובם לחוצים רוב הזמן ותמיד נימצאים בתוך העבודה... עם זה במחשב הנייד בבית ועם זה בבלאקברי שלהם לצורכי העבודה.. וכול זה כמובן על חשבון הזמן הפנוי שלהם ושל הסובבים אותם... שאת זה דיי קשה לי לקבל ובלתי אפשרי בישבילי לראות את עצמי באותו מצב... אך זה גם מה שנתח השוק הזה דורש... מההבנה שלי...

וכרגע אני לא מכיר עוד תחומי עיניין שברצוני ללמוד מלבד לצילום... אז אני עדיין +- באותה דילמה...
היום הייתה לי שיחה גם עם מורה (מרצה באוניברסיטת בן גוריון) שבמקרה ההורים שלי מכירים אותו..
והוא דבק כול הזמן בעיניין של "לעשות ולהתעסק בדברים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי ומההכרות שלו איתי הוא קיבל מיד את הרושם שאני בן אדם יותר אומנותי מאשר טכני.. ודווקה בתחום הזה ניראה לו שאני יפרח יותר.. כשהעלתי את העיניין הכלכלי הוא דיי "זרק" אותו לצד והביא את עצמו (כמוך) בדוגמא אישית של:
"במידה והייתי עובד היום במחקר הייתי מרוויח אולי פי 5 יותר מאשר אני מרוויח היום בהוראה"
מצד אחד הייתי מעשיר את הסטטוס החברתי/כלכלי שלי אך מצד שני האהבה שלי להוראה הייתה ניפגעת ואיני מצליח לדמיין את עצמי בלי אותה תשוקה" (+-הדברים שהוא אמר)

ולמרות שאני יודע שאני אמור ללכת יותר עם ה"לב" מאשר עם ה"מוח" אני עדיין נימצא בהתלבטות המטומטמת הזו.... בעיקר עקב החשש לראות את אימי נילחצת מהמצב וניכנסת לדיכאון...
(אמא רוסיה שחשוב שהבן שלה יתבסס כלכלית....)

בכול אופן אני מודה מאוד על ההתייחסות שלך.... באמת עזרת וחיזקת אותי בכמה נקודות.....

אני שמח שעזרתי.

בכל אופן, חשוב שתבין דבר אחד -

אמא שלך רוצה דבר אחד: שתהייה מאושר. וכן, השכלה גבוהה היא תנאי לעבודה טובה שבתורה תביא כסף טוב. כסף טוב קונה הרבה דברים ופותר הרבה בעיות.אבל האם תהיה מאושר?

האם באמת שווה ללמוד, להתקבל למקום עבודה, לעבוד כמו חמור בכדי לקבל קביעות, לקבל אותה, להתקדם בדרגות, להרוויח הרבה כסף... לא בשביללהיות מאושר אלא בשביל שאמא שלך תהיה מאושרת?

לא נעים, אבל עוד נקודה למחשבה: מתישהו, אמא שלך תלך לעולמה. ומה אז? תמשיך לעבוד באותה עבודה שאתה לא מאושר ממנה ושהלכת אליה רק בשביל שאמך תהיה מאושרת?

כסף לא קונה אהבה. כסף לא קונה אושר. כסף לא קונה בריאות. כסף קונה... דברים. ובלי דברים - אפשר להסתדר, נכון?

שוב, לדעתי הפתרון האולטימתטיבי הוא עבודות כפולות - קרי, גם האהבה שלך וגם המשכורת שלך.
לא חובה הייטק. מחשבים. מנדסים. רואי חשבון. יש הרבה עבודות מכניסות. תעבוד בעבודה שמכניסה הרבה ותעבוד בה רוב הזמן - אך בערבים ובסופי השבוע תעבוד במה שאתה רוצה. שילוב של אהבה, תחביב ועוד כסף. מה רע?

נ"ב... לגביי אמך הרוסיה... הסיפור מוכר היטב: שלי פולניה!!!

שמעת מה אמרו לך במשפחה והחברים.
את ההחלטה אתה מקבל
יכול להיות שדווקא האהבה החזקה שלך לצילום תגרום לך להנות מהעבודה כי סך הכל כל אחד מרגיש אחרת אז זה לא אומר שאם חברים שלך לא אוהבים את זה אז גם אתה לא
אתה יכול לנסות ובמקרה הכי גרוע תגיע למסקנה שעדיף לך להנות מזה כתחביב ולא כמקצוע

קודם כל, השקפת החיים שלך מאוד מזכירה לי את הסופר אילן הייטנר,
אני מציע לך לקרוא כמה ספרים שלו, אתה תזדהה מאוד.
לעניינו,
הצורך לשלב בין הסיפוק בחיים לבין הפרנסה, הוא צורך ידוע.
גם הצורך לשלב בין ההנאות הגדולות לבין הפרנסה.
שמעון פרס כותב פרוזה במשך כמה עשורים, אני משוכנע שהוא היה שמח מאוד להתפרנס מכתיבה,
אותו דבר ברק אובמה עם כדורסל, והשר אופיר פינס עם כדוריד.
מעטים מאוד הם אותם אומנים / ספורטאים שהיו כל כך בטוחים במקצוע שלהם עד כדי כך שהם הלכו איתו עד הסוף.
אתה צודק שהכסף הגדול לא נמצא בעולם הצילום,
סביר להניח שאתה אמור להיות ממש אשף בתחום ובעל ביטחון על מנת שתצליח,
וכנראה שאין לך לא את המיומנות הזאת או את הביטחון הזה אם אתה כל כך ספקן,
ואני גם מבין את הצורך במעין "תעודת ביטוח כלכלית".

לדעתי, אין לך טעם ללכת ללמוד משהו שלא מוצא חן בעינייך מלכתחילה,
דוד שלי למד איטלקית במשך שנה וחצי כדי לנסוע ללמוד אדריכלות באוניברסיטה יוקרתית במילנו, וחודש לפני הטיסה ביטל את הכל והלך לתחום שבאמת עניין אותו.
היום הוא מנהל פרוייקטים באלביט,
לא חסרות דוגמאות של אנשים שפרשו באמצע הלימודים כי הבינו שזה לא מעניין אותם.
בסה"כ העבודה ממלאת את רוב חייך הבוגרים, נראה לך סביר לעסוק במשהו רק לשם הכסף או העיסוק עצמו?

ועכשיו לצד הפרקטי,
אני מאמין שאם תסתכל עמוק תראה תחום נוסף חוץ מהצילום שמעניין אותך,
ואם לא, יש מגוון חברות תעסוקה שמציעות שירות שמתאים לך בדיוק,
אתה מגיע ועובר כמה ראיונות והמון מבחנים,
בסופו של היום, אתה מקבל דף עם מידת ההתאמה שלך למגוון עבודות,
תבדוק אם יש משהו שמעניין אותך.
אתה תמיד יכול להמשיך עם הצילום במובן החובבני,
כל אותם אלפי אצנים וטריאתלוניסטים חובבניים, משקיעים עשרות שעות שבועיות בעיסוק הנלווה הזה בלי להרוויח ממנו כלום.

מנהל עסקים, משפטים, כלכלה, בנקאות, רפואה, פסיכולוגיה...
יש כל כך הרבה תחומים, אני סבור שלפחות לאחד מהם אתה נמשך.
בדרך כלל בדילמות גדולות,
אני פשוט נותן לעצמי לבחור את התשובה...
העיסוק האולטימטיבי בשבילך, רק אתה מכיר אותו.
התשובה תגיע אלייך בצורת הבזק מחשבה כמו באמבטיה של ארכימדס, בצורת אסימון שנופל כמו התפוח שנפל לניוטון על הראש, או תוך כדי שיחה עם מישהו כמו שקרה לשופנהאואר..
אתה רק צריך להאמין..