04-08-2009, 00:22
|
|
|
חבר מתאריך: 12.06.09
הודעות: 511
|
|
זכות ראשונים - מיסטר, בלאגן גדול באוויר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי rocketman25 שמתחילה ב "יוסף צוק - טייס ואיש חזון רב זכויות הובא הערב למנוחות"
כפי שהופיע בביטאון ח"א:
תריסר המיסטרים הראשונים הגיעו לארץ באפריל 1956, ערב מלחמת סיני. ביומה השני של המלחמה, ב-30 באוקטובר 1956, נכנסו המיסטרים לקרב האוויר הראשון שלהם. מטוס המיג-15 שהופל במהלך הקרב נרשם כמיג הראשון שהופל בשמי המזרח התיכון. כמו-כן, קבע סגן יוסף צוק את ההפלה הראשונה של מטוס המיסטר ושלו עצמו.
שישה מיסטרים הוזנקו בצורה חפוזה לכיוון המיתלה. יוסף צוק היה מספר שלוש במבנה הראשון. לצידו טסו סגן שי אגוזי וסרן יאק נבו. מספר יוסף צוק: "כל נושא קרבות האוויר היה אז בחיתוליו. היה זה חיל-האוויר של המערב הפרוע, ללא צל של דמיון לחיל-האוויר של היום. תורת לחימת האוויר לא הייתה מאורגנת, התותחים לא היו מאופסים וגם בקרה לא היתה. אני עצמי השתייכתי לקבוצה שרשמה כ-12 שעות טיסה בלבד על מטוס המיסטר.
כאשר פילחה יללת הסירנה את שלוות הטייסת, הורתה תחילה פקידת המבצעים לכל הטייסים לזנק לאוויר. בני פלד, שהיה מפקד הטייסת, הפסיק את ההמראות לאחר שהיו שישה מטוסים באוויר. טסנו לאיזור המיתלה ומשם המשכנו לכברית. אגוזי, שהיה שם כשעתיים קודם-לכן, הבחין שכמה מיגים חסרים על המסלול. טסנו בגובה 20 אלף רגל כאשר המריאו לקראתנו שישה מטוסי מיג-15. כתוצאה מחוסר נסיוני, סגרתי מנוע והוצאתי את מעצורי האוויר. בדיעבד, העניקה לי הקטנת המהירות יתרון גדול בכניסה ליעף. מטווח גדול מאוד ירינו שלושתנו כל אחד במיג אחר. אגוזי ונבו, שטסו במהירות גבוהה מאוד, לא הצליחו לפגוע במיגים. יריתי שני צרורות ארוכים מאוד עד שראיתי להבה ארוכה פורצת מהמיג שלי. כאן החל למעשה קרב האוויר האמיתי. יאק טס הביתה ואגוזי ואני התלבשנו על רביעיית מיגים. מטווח 250 מטרים פתחנו עליהם באש. כאשר התחילו המיגים לשלוח בנו צרורות, שברנו וזרקנו את מכלי הדלק הנתיקים. שלישיית המיסטרים השנייה נכנסה גם היא לקרב. היה שם בלאגן גדול, כולם ירו על כולם בגבהים נמוכים מאוד והרדיו התמלא צעקות.
כאשר התאוששתי קצת מההלם הראשוני, גיליתי לתדהמתי חור בכנף ימין שלי. הסתבר שהכדורים, שהיו חודרי שריון, לא פגעו במערכות המטוס. המיגים, שזיהו את הפגיעה שלי, התרגזו מאוד על שלא נפלתי. שני מיגים התיישבו על הזנב שלי וניסו להחזיק אותי קצר. מבט מהיר במד הדלק הבהיר לי שאני נמצא מתחת למינימום כדי לחזור הביתה. התחלתי בסידרה של שבירות עם מגמת אף לכיוון מזרח. התיאוריה היתה אז שמיג-15 לא פונה טוב ימינה. זה היה, ונשאר, בגדר תיאוריה. במציאות, המיגים שברו אחרי יפה מאוד. הבעיה החמורה ביותר היתה חוסר הזיהוי. החשש הגדול היה שנפגע אחד בשני. הזדהנו בקשר כל אחד בשמו ושאר המיגים התארגנו למבנה מסודר. המיגים שישבו עלי נבהלו כנראה מכמות המיסטרים ועזבו אותי. כחמישה ק"מ מזרחית לתעלה הצטרפתי למבנה. טסנו נמוך עד לימת ברדוויל, משכנו לגובה וגלשנו הביתה. נחתנו, והמנועים כבו מיד.
בסיכומו של דבר, היה הקרב שונה לחלוטין מכל מה שבניתי ודמיינתי. הזנקה לא מאורגנת ולא מתודרכת, ללא בקרה, רחוק מהבית וללא ידע מספיק לקראת מה הולכים. למעשה, נלחמנו יותר על חיינו מאשר ניסינו להפיל מיגים. את ההפלה הראשונה הזו אפשר לזקוף לא מעט, דווקא לעובדת היותי טייס חסר נסיון. אם לא הייתי מקטין את מהירותי בכניסה ליעף, לא הייתי מצליח לפגוע במטוס. תהילת הניצחון הייתה אז צנועה הרבה יותר מהיום, וההפלה שלי פשוט נבלעה בין יתר ההפלות האחרות".
http://www.iaf.org.il/Templates/Kil...docType=ARTICLE
|