 |
17-07-2009, 17:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.10.03
הודעות: 778
|
|
כתבה על קורס מ"פים-מג"דים בצה"ל
הקורס לאומנויות לחימה
http://mazi.idf.il/5772-8123-HE/IGF.aspx
כתב: שחר הלווינג, צילום: הדס בן שושן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mazi.idf.il/Images/trans.gif]
לפני כמה חודשים הם עוד היו קצינים צעירים ללא ראייה מערכתית. היום הם כבר יודעים להתמודד עם סיטואציות מורכבות בשדה הקרב. פעם הם פתרו בעיות בעזרת מבט, היום הם נוגעים בנפש החיילים. שלושה חודשים דחוסים בקורס מ”פים–מג”דים בונים את דור הפיקוד הבא שיחזיק בעיקר כוחו של צבא היבשה
ברוכים הבאים אל המיקרוקוסמוס של המיקרוקוסמוס. אם צה"ל, צבא העם, הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, אז קורס מ"פים–מג"דים הוא במידה לא מבוטלת מיקרוקוסמוס של צה"ל.
בשלושה חודשים בלבד מפגיש הקורס הבכיר דתיים וחילונים, קצינים קרביים ותומכי לחימה, מילואימניקים בעלי משפחות עם קצינים צעירים ומורעלים, מפקדים בעלי ביטחון עצמי וכאלה שנחבאים אל הכלים. בתקופת הלימוד הדחוסה נחשפים החניכים לשלל צורות לימוד: מדיונים בכיתות קטנות ועד להובלת כוחות בשטח, מהרצאות ופאנלים לתרגול סימולציות קרב. בזמן הקצר הם נפגשים עם ראשי מחלקות, מפקדי חטיבות ויועצת ארגונית. ואת הכול מוביל צוות מיומן של מפקדי מגמות ומפקדי צוותים. ואם תהיתם, יש גם רס"פ. לא אימתני בכלל.
ריכוך לילי
אין המחשה טובה יותר לאווירת הקורס הרצינית מאשר סדרת השטח ברמת הגולן. שעת לילה במחנה קרן ומגורי הגברים ריקים מאדם. אחרי שינה של שעתיים במדים ובנעליים, עזבו אחרוני החניכים את המקום בדרך לתרגיל הלילי. הרצפה מלוכלכת מבוץ שהביאו איתן פנימה הנעליים הצבאיות והשטח ריק כאילו מדובר בשעת צהריים מאוחרת. עמדת השתייה החמה לטובת טרוטי העיניים, יתומה ממשתמשים. השעה אומנם שתיים וחצי בלילה, אבל יום העבודה כבר בעיצומו.
שעת השי"ן של התרגיל נקבעה לשלוש לפנות בוקר. בדיוק אז התותחים מתחילים להרעיד את הרמה. "המג"ד מפעיל כרגע את הטיווח הארטילרי שלו ולאחר מכן יירה אש כבדה לעבר שטח ההשתלטות", מסביר מפקד מגמת מ"פים וסגן מפקד הקורס אל"מ בועז אברהם. לידו עומד מג"ד צבר של חטיבת גבעתי שהקצה שלוש פלוגות לטובת תרגול החניכים בקורס. במהלך התרגיל הוא משמש קצין הבטיחות.
המג"ד המתרגל דורש מכת אש. לא עובר זמן רב עד שהוא מקבל אישור. "מכת אש" זועק הקשר הצה"לי כששתי פלוגות הטנקים שהקצתה חטיבה 401 מתחילות לירות. מצטרפים אליהן כוחות ארטילריה, צליפה ומקלעים. "לשם אפשר לשלוח את כל מי שאנחנו בקשר לא טוב איתו ולמסור לו שנחבור אליו בהמשך", צוחק אל"מ אברהם על רקע קולות הנפץ העזים, "תפקיד פלוגת המפקדה יגיע מאוחר יותר, כשיצטרכו לפנות פצועים ולהעביר אספקה".
אל"מ אברהם והמפק"צ המתרגל מתקנים את טעויות החניכים כל העת ויורדים גם לפרטים הקטנים ביותר כמו מספר הפנסים הדולקים על קסדות החיילים מחשש שיהרסו את ההסוואה. למרות הירי הרב, אל"מ אברהם לא מתחייב שנראה עיי חורבות בבוקר. "במלחמת לבנון השנייה היו מקרים שחשבנו שנגיע למקום ריק לאחר הריכוך, אבל אז חיכתה לנו הפתעה".
מקסימום במינימום
"לא באנו לישון", מפציר אל"מ אברהם בהפסקת קפה שלאחר עלות השחר. "עכשיו צריך להקפיד על מעבר נכון מלחימת לילה ללחימת יום. צריך להחליף את האורות בדגלים, את אמצעי ראיית הלילה במשקפות ולהגדיל את הרווחים בין הכוחות, שחשופים עכשיו הרבה יותר". כשהוא עומד בעמדת התצפית ומשקיף על כל הפלוגות גם יחד, אל”מ אברהם סוף–סוף מתרצה: "היום הם נעים הרבה יותר מהר מאתמול, זה בגלל שעכשיו הם יורים בנשק אישי ונכנסו גם כן לתרגיל הרטוב. אם היינו עכשיו במלחמה היינו רואים אש טנקים ללא הפסקה, אבל אנחנו בתרגיל וחוסכים בתחמושת".
בניגוד לתרגילים סדירים, התרגיל הנוכחי עמוס בכוח אדם. מפקד צוות מקורס המג"דים מלווה מקצועית את המג"ד החניך ויחד הם מנהלים את חמש הפלוגות ומחלקת הנדסה נוספת. בראש כל פלוגה מתרגלת עומד חניך מקורס המ"פים ואליו מוצמדים שני מ"פים נוספים– המפקד הסדיר של הפלוגה שמשמש קצין הבטיחות ו"חונך אופק", מ"פ או סמג"ד לשעבר, שנמצא בלימודים ומגיע לצורך חניכה מקצועית.
"השתתפתי בתרגילים כאלה כמ"מ ולמדתי אותם על הנייר אבל אין ספק שתפקיד המ"פ דורש יותר חשיבה, זו גם הסיבה שבגללה אני כאן", אומר השריונר סגן טל אספרין מחטיבה 7, עם סיום התרגול הרטוב כמ"פ. "במהלך הקורס למדנו תורת קרב, דרכי פיקוד ושליטה וטקטיקה צבאית, שבה צריך לחשוב גם על התקפה וגם על הגנה.
“היום הוספנו לכל אלה גם מאפיינים של הובלת פלוגה. החיילים התייחסו אלי כמפקד למרות שאני לא המ"פ הקבוע שלהם. במיוחד עזרה התרומה של 'חונך האופק'".
אחד מ'חונכי האופק' של קציני החי"ר הוא רס"ן אליאב אלבז. "במקור אני צנחן וכרגע אני נמצא בלימודים. זו הפעם הראשונה שאני בתרגיל מהסוג הזה כחונך. התפקיד שלי הוא לבנות עם החניך את תוכנית הקרב, לוודא את הפקודות שלו למפקדי המחלקות ולתת לו דגשים בבניית התדריך".
"יש חשיבות אדירה לרכיב החניכה האישית", אומר אל"מ אברהם, "אין כאן קצינים לא טובים, אבל יש ביניהם הבדל ברמת הניווט וההתמצאות, בידע המקצועי, בביטחון וביכולת האישית. עם חלק מהמתקשים מספיקה שיחה, לאחרים אנחנו מעניקים התנסות אישית נוספת. חשוב שהם יבינו איך נראה האתגר ואת אילוצי הזמן והלחץ. בקרב אתה תמיד מוגבל בזמן והמפקד שמעליך מצפה שתעשה את המקסימום עם המינימום שיש לך".
הכנה מנטאלית
בחזרה לכיתות. לפני היציאה לסדרת השטח עברו החניכים יום עיון בנושא ההיבטים המנטאליים שלפני היציאה לקרב. "המפקד תמיד צריך להיות בשטח. כל הזדמנות שיש לו להיות עם החיילים צריכה להיות מנוצלת, אפילו שהרבה יותר קורץ להזמין טיולית ולחזור לבסיס מאשר להקים מאהל בשטח", אומר סא"ל (מיל') אסי אליהו מג"ד מילואים יוצא חטיבת גולני, "המטרה הראשונה שלכם היא להעמיק את הלכידות, כך שהרופא והעו"ד מהגדוד שלכם לא יוכלו להרשות לעצמם להישאר בבית, כשהחבר שלהם נלחם".
"בקרבות עצמם תכירו צד אחר לגמרי בחיילים שלכם", אמר להם מג”ד עוצבת נשר סא”ל (מיל’ איתן זמרין, "חלק מהשקטים יתגלו כאמיצים ואחרים, שחשבתם שהם גיבורים, יבינו פתאום שבבית מחכה אישה וילדים ויהיו מסויגים לפעמים".
"היו מצבים שראיתי חיילים מתפרקים ומכים את הקסדה שלהם עד זוב דם", סיפר סא"ל (מיל') אליהו, "יש מ"פים מסוקסים שבדרך כלל מדברים עם העיניים בלבד. במצבים כאלה גם הם צריכים ללמוד לדבר, כדי להחזיר את החייל למסלול תקין".
סגן מפקד יהל”ם רס”ן רועי בחר להתמקד בהתמודדות עם פצועים. "חייבים לשים את זה בצד, לכוון את המחשבות למקום נוח יותר ולעבור ולהיראות בין החיילים שלך כדי שיספגו ביטחון". רחש בקהל מעיד כי הדובר נגע בנקודה רגישה.
חלק נכבד ביום העיון הוקדש להרצאה של מפקד הקורס תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. "ההצלחה תגיע קודם כל ממוכנות הפלוגה לקרב. פלוגה שמבצעת מעצר טוב באיו"ש לא בהכרח יודעת להילחם. אבל פלוגה שיודעת להילחם, יודעת לעצור לפחות ברמה בינונית. הגורם הקובע ביותר הוא האימונים וזה תלוי במפקדים. אימון בלתי נכון בשטח שגוי רק יגדיל את הפערים המקצועיים.
"קיימים הרבה סגנונות פיקוד. מפקדים צעירים נופלים לפעמים למלכודת הזחיחות עם פרוץ הקרבות. דעו לכם שתמיד תהיו מופתעים. כשזה יקרה תצטרכו להמשיך הלאה, כי זה מה שמצפים מכם. תבינו, מלחמה היא בלאגן. תארו לעצמכם שהכל מבולבל; מי שמימינך 'לא מבין כלום' ומי שמשמאלך יורה לתוך גבולות הגזרה שלך. אתם, כמ"פים, צריכים להגדיר את המשימה גם אם היא לא ברורה. מפקדים גדולים הם אלה שניחנים בחשיבה מחוץ לקופסה.
"בכל הקשור למשמעת בצבא אני מעתיק מהספרטנים שעשו את 'הפעולה הכי פשוטה בצורה מושלמת בתנאים הכי קשים'. מבחינתי, פקודים שממלאים סוציומטרי טוב מדי על המפקדים שלהם לא מעידים בהכרח על פיקוד טוב, מכיוון שזה מוכיח שהמפקד בעיקר רוצה לרצות אותם".
פז אנושי
צוות 7 של קורס מ"פים כולל עשרות גברים וקצינה אחת, שהסיפור שלה הוא הרבה מעבר לעוד נתון סטטיסטי. סגן פז יוסף, 23, תתמנה בקרוב למפקדת פלוגת המפקדה של גדוד שועלי הנגב בביסלמ"ח ובכך תהפוך למ"פית המפקדה השנייה בבית. אחותה, סרן שרון יוסף, מכהנת בדיוק באותו תפקיד בדובדבן.
אלא שהסיפור של משפחת יוסף מתחיל הרבה לפני הגיוס של האחיות לצבא. אביה, סא"ל חיים יוסף ז"ל, נהרג בזמן שירותו כסגן מפקד פו"מ ברק. “זה קרה במהלך אחד התרגילים בצאלים כשהרכב הצבאי שלו התנגש בגמל. הייתי בת 15 אבל בחיים לא אוכל לשכוח את הלילה ההוא", היא אומרת. “בשתיים בלילה הגיעו אלינו אנשים מקצין העיר. זה דבר שמפחיד כל משפחה בצבא, אבל אנחנו לא היינו מוכנים לזה, כי הוא לא היה חלק ממלחמה או מבצע. מאז אותו לילה עברו כבר שמונה שנים, אבל אני ואחותי החלטנו להמשיך את הדרך שלו. אני מאמינה שאין משהו שהוא יכול היה להתגאות בו יותר מזה.
"בטקס הסיום של קורס קצינים קיבלתי את סיכת המ"מ שהוא ענד. כשעמדתי על רחבת המסדרים בבה"ד 1 חשבתי על זה שאבא עמד שם באותה סיטואציה והתעוררו בי רגשות מעורבים. מצד אחד, אני יודעת כמה הוא היה גאה בי אם הוא היה כאן, אבל מצד שני הוא לא פה, אז מה כל זה שווה?
"אמא חוששת מהשהות שלנו בצבא כקצינות והרבה פעמים היא נלחצת, אם אני לא עונה לה מיד לטלפון. אבל גם היא יודעת שבתור ילדה קטנה, תמיד הייתי מסתכלת על אבא מצדיע לדגל ורוצה להיות כמוהו. עכשיו אני יכולה להגיד שהגשמתי את החלום שלי - להיות מ"פ בצה"ל".
בשנה שעברה זכו צמד האחיות לתעודת הצטיינות מטעם הרמטכ"ל ובהחלט לא בשל הייחוס המשפחתי. "פיקוד על פלוגת מפקדה זאת עבודה קשה שכוללת הרבה פעמים פיקוד על חיילים חסרי מוטיבציה עם בעיות בבית. זה אתגר אדיר לחנך אותם, ללמד אותם על עצמם ולחבר אותם למערכת. לא פעם אני נפתחת בפניהם למרות שאני המפקדת שלהם ומספרת להם את הסיפור האישי שלי, כדי לשמש להם דוגמה".
למרות היותה אחת משלוש נשים מבין 120 חניכים בקורס - השתיים האחרות ממודיעין שדה - סגן יוסף כלל לא מרגישה קושי. להיפך. "זה תענוג להיות הבחורה היחידה בצוות, ככה אני יכולה להוסיף את הפן הנשי לכל דבר, הרי אתה יודע איך זה גברים", היא צוחקת, "בשבילי, להיות אישה בין גברים זה הרגל מהגדוד. נכון שחברות שלי מטיילות עכשיו בעולם, אבל לעומתן הצבא מעניק לי כלים כמו בגרות, ניסיון ויכולת התמודדות. אני רואה את ההתקדמות שלי משנה לשנה בכל מה שקשור לגיבוש דעה, עמידה מול אנשים ודבקות במה שאני עושה".
ערס פואטי
העיתונאי מאיר עוזיאל כתב פעם כי "מפקד שרוצה לצאת נקי מאשמה, צריך לתת רשימת הוראות ארוכה, כך שבמקרה של מחדל תמיד יתברר שאחת מהן לא מולאה עד תום". במידה רבה ריחף המשפט הזה באוויר ביום האחרון של הקורס במסגרת "סדנת הכניסה לתפקיד". על הפרק: איך לפשט את הפקודות לחיילים.
צוות 7 בפיקודו של אל"מ איתי יהודאי דן בעיקר בקליטתם הראשונית של חיילי המילואים. "אתם תקבלו חיילים שחושבים על עבודות אזרחיות ועל דרום אמריקה. הכל יהיה להם בראש חוץ מצבא. התפקיד שלכם הוא להבהיר להם שאנחנו כאן כדי להישאר ושיש היסטוריה גזרתית שעליהם לעמוד בה", משרטט המפקד את העתיד.
"חייל שמגיע למקום חדש מתעניין בנהלים", אומר אחד החניכים, "הרבה מהם מגיעים אחרי שהתרגלו לאימונים של ארבעה חודשים בסדיר ופתאום יצטרכו לעבור למתכונת של ארבעה ימים. הם חייבים להבין את מהירות הדברים". ומה בקשר למשמעת? "כדי לשמור על משמעת צריך לפעמים גם לצעוק", אומר חניך אחר. "צבא המילואים הוא לא צבא סדיר וחלקם יגיעו עם גופיות, חולצה בחוץ וללא גומיות בנעליים. גם במילואים הם עדיין חיילים שבוחנים את הגבולות של המפקד".
הדיון הופך סוער כשמגיעים לדרך שבה יש לנקוט בשיחת פתיחה עם חיילים חדשים. "יש הרבה מ"פים שלא סוחפים בצורת הדיבור ובכל זאת צלחו את שיחת הפתיחה", טוען אחד החניכים. מפקד הצוות שואל מהי דמות המ"פ בעיניהם ונענה בצרורות.
- הוא צריך להיות 'ערס'. אני לא בעד עמידה עם פנקס ביד כי זה מוכיח חוסר ביטחון. צריך להסתכל לאנשים בעיניים, להגביר את הטון ולשדר ביטחון.
- אני לא יודע אם צריך להיות 'ערס', אבל הוא צריך להיות החלטי ולהציב גבולות. כל מה שחייל רוצה זאת מסגרת שבה הוא יודע מה מותר ומה אסור. האג'נדה שלי שונה משל מ"פ סדיר, אני אוהב להיות יותר חברותי.
- בקורס קצינים תמיד מדברים על האגרוף הקמוץ שיפתח לאט. השיחה הראשונה צריכה להיות קשוחה, את הרכות והחברותיות נמצה בשיחות האישיות.
אל"מ יהודאי מסכם: "קודם כל צריך לחשוב מהי מטרת השיחה - לחבר אותם לאימון או אליך כמפקד. למרות שלנו זה נראה ברור, זה לא קורה כשמאלתרים ולכן אני מציע לכתוב כל שאלה. אחת המטרות המרכזיות שלכם היא רתימה שלהם לשירות המילואים. הם יגיעו עם הרבה חוסר ביטחון מחו"ל ומהאזרחות. זה כמעט כמו להתגייס מחדש. תצטרכו להוריד אותם לקרקע ולייצר הזדהות, שיח ודמות מפקד".
שיר פרידה
בחדרו של אל"מ אברהם מופיע הכיתוב: "ההצלחה האמיתית של אדם משתקפת בעיני אלה אשר להם סייע ואותם העשיר". במקרה או לא, המשפט הזה מתאר בדיוק את דמותו של סגן מפקד הקורס. הוא לא יתחיל לאכול לפני שיוודא שלאחרון החיילים יש אוכל. הוא לא יפסיק להרעיף מחמאות על מפקדי הקורס ("המערכת מלאה באנשים טובים") ועל החניכים ("מלח הארץ") ואת הכל יעשה בצניעות גם לאחר חמש שנים בתפקיד.
"מספיקים לי כמה מצמוצים בלילה, כדי להתעורר טעון באנרגיה למחרת", אומר המפקד שישתחרר הקיץ מצה"ל. "ברגע שכל פעולה שאתה עושה היא האחרונה, זה די צובט בלב, אבל החיים נמשכים. רציתי את התפקיד הזה בגלל השליחות שבו, בגלל היכולת להוביל תהליכים ובגלל הסיפוק העצום שהוא מסב לי. טקס הסיום מרגש אותי בכל פעם מחדש. אני זוכר את קורס המ"פים שאני עברתי כאילו הוא היה אתמול. חוץ מכלי הרכב המיושנים, שהיו אז בצבא, אני זוכר אותו כמסגרת אינטנסיבית בדיוק כמו זו של היום".
הצוות המוביל של הקורס כולל שורה של קצינים וחיילים מסורים. אחד מהם הוא סמל דור לנדאו, רס"פ הקורס, "עוזר ההפקה", כהגדרתו. "אני אחראי לדאוג לקצינים לאוכל, לספרים ואם צריך אז גם לתקן להם את המדפסת", הוא אומר. "חלקם הגיעו עם בקשות מוזרות כמו למשל לארגן להם סחלב בפריסות.אני משתדל לאפשר להם את הכל. לרוב, אלה אנשים שינצלו את הזמן המועט שברשותם לצלצול לאישה ולעבודה. גם אנחנו החיילים מרגישים מחויבים".
פני הצבא
"אח שלי אני גאה בך", צועקת אחותו של סרן ערן נהרי, מצטיין צוות 8 בקורס מ"פים, בזמן שעלה לבמה לקבל את תעודת ההוקרה בטקס הסיום. "תכף תהיי גאה בו אפילו יותר", עונה לה המנחה.
משפחת נהרי אינה לבד. יציע האורחים בלטרון, שם נערך טקס הסיום, גדוש בקרחות ושיער שיבה אך גם במספר הילדים הגבוה ביותר מבכל טקס צבאי שנערך באותו רבעון. המשפחות, שהולכות בעקבות המפקדים שהצמיחו, כבר רגילות לטקסים מסוג זה ולכן שומרות על פאסון ושקט יחסי. אך גם הן לא מסוגלות לעצור את פרץ הגאווה שמסבה להן הידיעה שבשר מבשרן הולך להוביל חלק לא מבוטל מצבא היבשה של צה"ל.
"התמיכה של הנשים והמעסיקים שלכם היא לא טריוויאלית בכלל", אמר תא"ל תמיר בטקס, "אבל היא דומה גם לאחריות ולמסלול החיים שאתם בחרתם בו. אין עוד מדינה בעולם שתלויה בצורה משמעותית כל כך באנשים צעירים כל כך", אמר בפרפראזה על משפטו של ווינסטון צ'רצ'יל. "וזו לא כרזת גיוס. אתם תהיו חומת המגן לאנשים שישנו בזכותכם בשקט בלילה. ה'צבא' זה אתם - הפלוגות והגדודים של צה"ל. כשתישמע האזעקה ביום פקודה, עיני כל העם הזה יופנו אליכם וגם החיילים שלכם, שילכו אחריכם ויראו רוב הזמן את הגב שלכם, יצפו שתובילו אותם בבטחה. זו המשמעות של להיות מ"פ ומג"ד בצה"ל".
פרופיל קורס
הקורס שהסתיים בסוף מאי היה ה–87 במספר למ”פים וה–57 למג”דים. 62% מבין עשרות החניכים הוכשרו לשמש מפקדי פלוגות חדשים בשירות סדיר. 28% מיועדים לתפקיד מ”פים במילואים. 66% מחניכי צוות המג”דים מיועדים לתפקיד בשירות סדיר. מבין המ”פים, 64 הגיעו לקורס מחמש חטיבות החי”ר. משך הלמידה בכיתות ותרגילים בשטח: 400 שעות. שמונה חניכים הוכרזו מצטיינים. שניים מהם דוקטורנטים. חטיבת הצנחנים שלחה את מספר המצטיינים הרב ביותר.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
