25-06-2009, 08:42
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
"ביצות פריפיאט"
השם אולי מצלצל למי שמכיר את סדרת התמונות היפות של הצלמת האוקראינית מעיר בעלת אותו שם, שנותרה קפואה ונטושה מאז אסון צ'רנוביל.
הגרמנים, באופן טבעי, הסתמכו על הביצות כמכשול טבעי ששומר על האגף של ה"בליטה" הגדולה שהחזיקו אל תוך בלארוס, והרוסים כמובן ניצלו זאת, אולם אסור לטעות ולתלול בכך את הצלחת המערכה: אגב גם הגרמנים ב 1941 השתמשו ברשת של סוכנים, מחבלים, צנחנים ודרכי גישה עוקפות, כדי לחולל את המהומה שחוללו ברצועה הקידמית של ברה"מ.
בחזית בלארוס ב 1944 המפקדים המקומיים זיהו כבר את ההכנות למתקפה מספר ימים לפני שהתבצעה - אי אפשר היה להסתיר דבר בכזה קנה מידה. הבעיה שלהם הייתה, מעבר לחוסר אמונה בולט ביכולת של הרוסים לבצע מהלך מורכב ברמה שבוצע, שלא הייתה אפשרות בזמן שנותר מסיבות אופרטיביות (וגם בשל הסירבולים שהטיל היטלר על הפיקוד) לעבות את המערך באופן שהיה משנה משהו בתוצאה - לא מדובר כאן על התקפה במימדים (כמותית וגאוגרפית) של כיבוש קו ברלב, או כיבוש הקו העירוני הירדני ב1967, כאשר במספר מועט של שעות, אחרי זיהוי ציר פריצה מתוכנן של גדוד זה או אחר, אפשר להניע פלוגה מוגברת וסוללת מרגמות לסיוע. זה פשוט לא היה ריאלי ב 1944 משום שכל תנועה כזאת הייתה מצריכה מספר ימים של הוצאת הכוח המתגבר מן הסד"כ, הייתה חשופה לחלוטין כמעט מודיעינית (כולל לחבלות) ובעיקר: הייתה מחלישה "מפרק" אחר של החזית. המתאר של ההתקפות הרוסיות היו מספר התקפות במקביל שירתקו את עיקר הוכוחות המגינים, ויצרו ערפל מערכה כבד ו"רעש" שיאפשר לפיקוד העליון לזהות בזמן אמת את הנקודות החלשות שבין הארמיות וכך לנוע במהירות מערבה במסדרון צר. כל עוד הצבא האדום היה דבק ברמת שליטה טובה על המתרחש (שזה כולל בדיעבד גם שחרור הגנרלים מ"חרדת סטאלין" כמו בשנים קודמות), וכל עוד לא היה מזג אוויר שהיה מונע לחלוטין סיוע אווירי, לגרמנים לא ממש היה סיכוי בהתאם ל"מה שהיה להם" בשליש האחרון של יוני.
אלמנט נוסף שחשוב להבין לגבי מתאר המערכה הוא החשיבות של יעדים שהיו צומתי תחבורה, במערך החזית משני הצדדים: לא תמיד השליטה בשטח נרחב הייתה חשובה, כפי שהייתה חשובה השליטה, או ההפרעה לצמתי תחבורה. הצבאות האדירים משני הצדדים היו בעלי ניידות עצמאית די נמוכה ותלויים מאוד במערכות תעבורה של הרבה מעבר למסגרת גדוד או חטיבה. כאשר הצבא האדום מצליח להפנות את המאמץ ההתקפי, באופן די מפתיע, "חזק ימינה" בתחילת יולי, לכוון וילנא, הוא למעשה מוציא מכלל פעולה צומת מסילות חשוב, וחסר תחליף, דבר שגורם לזעזוע עצום של כל המערך ממערב בלארוס ועד אסטוניה. המשמעות הפסיכולוגית בצד הגרמנים היא שכל מה שהיה נראה כמערך איתן, עשוי לעמוד בפני התפוררות מוחלטת בשל ניתוק מעשי מן העורף. זו אגב הסיבה שהתחוללה פאניקה מסויימת בצד הגרמני, מאחר וגודל האסון העומד בפתח לא היה נראה שניתן להערכה. בפועל הגרמנים הצליחו "לכבות את השריפה" לזמן מה, וממיד בוילנא הצבא האדום נבלם לזמן מה, מה שאיפשר שידוד מערכות בקבוצת ארמיות צפון, שקיבלו מספר שבועות נוספים של חסד ועצרו את התנופה של הצבא האדום.
_____________________________________
.
|