הישוב אשר חגג לא מזמן 70 להיווסדו, כבר צבר זיכרונות ופצעים, המומחשים בשלטים ואנדרטאות צנועות, ויש לומר, מעט מוזנחות. מי מהחברים המלומדים יידע לספר, מי היו מאיה, אברשקה, מהו שלד המתכת, ואיזו יחידה שכנה בישוב.

רצח מחריד ולא מפוענח של בת 17 מאיילון מפורט בכתבה מהארץ
לגבי אברשקה, אם תגדיל את תאריך הנפילה שלו נוכל לגלות בקלות מי הוא היה.

אז מה

בת קיבוץ אילון, נמצאה בוערת בתוך מדורה ביער ליד עין כרם. כעבור שעות בודדות היא נפטרה. נובמבר 1983. הרצח טרם פוענח.
לגבי היחידה - הייתכן שהיתה זו פלוגה ב', של הפלמ"ח, שעשתה שם קורס חבלה?
ולגבי המשוריין - אני מניח שהאספקה לקיבוץ הגיעה במשוריינים. ואחד מהם נשאר, עד שהסירו ממנו את השריון. האוטו הלך בדרך כל בשר, אך השריון נותר.
הצריף מצא חן גם בעיני. המגדל שראיתי ממש קרוב אליו.
.

בן יהודית ויהודה. נולד בי"ט בחשון תרע"ד (19.11.1913) בטשקנט שברוסיה. בגיל עשרה עבר עם הוריו להתגורר בעיר גרודנו שבפולין, שם למד בגימנסיה ובגיל שתיים עשרה הצטרף לקן השומר הצעיר. כנער חסון ונמרץ שלח ידו בענפי ספורט רבים ולימים נמנה עם מייסדי הסניף המקומי של "שומריה", אגודת הספורט של תנועת השומר הצעיר בפולין, והיה הרוח החיה בסניף. בשנת 1936, לאחר שעבר הכשרה חלוצית, עלה לארץ ישראל וכאן הצטרף לגרעין של קיבוץ שחנה בפתח תקווה. הא הצטרף גם ל"הפועל" והשתתף באולימפיאדה של ספורט הפועלים שנתקיימה באנטוורפן בשנת 1937. בשנת 1938 היה עם ראשוני העולים על אדמת קיבוץ אילון שבגליל המערבי.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה היה מראשוני המתגייסים לצבא הבריטי הלוחם בנאצים. במחצית 1940 נכנס למחנה אימונים ואחר כך הוצב לפלוגת ההובלה העברית 462 ושירת כנהג. בשורות פלוגה זו עבור עליו כל תלאות הלחימה בחזית אפריקה הצפונית. בשנת 1943 החליטו בעלות הברית לפלוש לסיציליה ומשם להסתער על אירופה הכבושה. פלוגת ההובלה 462 נועדה להיות חלק מחיל הפלישה ולכן הועברה למצרים, מקום שם צויידה מחדש ואנשיה עלו באלכסנדריה על האנייה "ארינפורה" כדי להפליג משם לעבר מלטה. בכ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) טובעה האנייה בהפצצת מטוס גרמני ועמה ירדו למצולות מאה וארבעים מחיילי פלוגת ההובלה, אברהם בתוכם. אחד הניצולים סיפר אחר כך כי ראה את אברהם מפעיל את מכונת הירייה מול מטוס האויב עד שהאנייה שקעה במים.

בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים, הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.

קראתי כי באילון שהתה הכשרת דפנה של הצופים, אשר הוכתה קשות בנבי יושע .בחנות קטנה של חפצי יד שניה ,פגשנו בת כיתה של מאיה זינגר זל.היא סיפרה כי אביה ניפטר ומאז הציון לזיכרה מוזנח. סיפור מזעזע . לאומת זאת, מי היה אברשקה, לא ידעו לומר לנו.

אחד מהנופלים במצודת ישע היה יובל טולצ'ינסקי ז"ל. בסיפור חייו מוזכר קיבוץ דפנה. התגורר בחיפה על הכרמל ברחוב מוריה. לאחר מותו שינו הוריו את שם המשפחה ליובל. לפני שנים קניתי בחנות לספרים משומשים את סדרת הספרים של מרדכי בן הלל הכהן – מלחמת העמים. רק לאחר זמן שמתי לב להפתעתי שעל כל ספר מופיעה חותמת "מספרי יובל טולצינסקי".

שמתי לב גם שהשם בחתימה כתוב ללא גרש אחרי האות צ.

בן שושנה ושלום, נולד ביום כ"ח באדר ב' תרפ"ט (9.4.1929) בחיפה. למד בבית-הספר הריאלי בהדר-הכרמל. מילדותו הירבה לטייל בארץ והיה חבר ומדריך בתנועת "הצופים" ובטיוליו עם חניכיו בין רכסי הכרמל עורר אותם לאהוב ולדעת את הטבע. עם סיום לימודיו יצא להכשרה מגויסת (פלמ"ח) של הצופים שנשלחה לקיבוץ דפנה. גם בהיותו בהכשרה הוסיף לשמור על קשר עם חניכיו ובמכתביו סיפר להם על חיי ההכשרה בקיבוץ ועל הנוער העולה, ועורר את בעיות תנועת-הנוער בעיר.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "יפתח", והשתתף בקרבות בגליל העליון. באחד ממכתביו להורים כתב: "... אנו כבר יומיים בעבודה... וכשחופרים בור לנטיעת עץ, בזמן שמצד 'דן' נשמעות יריות, יש הרגשה טובה..." ההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, נערכה בליל 20- 19 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). רק לאחר חודש הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנבי-יושע.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=90958

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

במהדורה השנייה של ספרו של יהודה דקל ז"ל - מצודת כח - רעות תחת אש (הוצאת כרטא 2006) מסופר בהרחבה על הכשרת הצופים דפנה.

חברי ההכשרות של הצופים שולבו בילדותם (גיל 13) בפעילות שכללה מחנות עבודה שערים בהכרת הנשק ובסוף כיתה י' - גם שילוב בהכשרה הצעירה בקיבוץ אלונים שם התאמנו במהגרת ההגנה בחי"ש עמק יזרעאל.

לאחר סיום הלימודים עברו לתקופת הכשרה של חודשיים בגבת, שריד ורמת דוד ומשם להכשרה המגויית דפנה.

הרעיון היה לגייס את בוגרי תנועת הצופים יחד כ"גרעין" במסגרת מה שכונה "הסכם ההכשרות" בין הפלמ"ח, הקיבוצים וקבוצות ההכשרה - רעיון שנועד לשלב עבודה ואימונים במסגרת שאולי הולידה בהמשך את הנח"ל.

הכשרת הצופים דפנה גויסה באוקטובר 1947 כשמרכיבים אותה בוגרי מחזור תש"ז של הגרעין הארצי מתנועת הצופים. הקבוצה הגיעה אל קיבוץ דפנה והשתייכו לפלוגה ט בגדוד השלישי תחת פיקודו של יצחק (איציק) הוכמן. מפקד הפלוגה הראשון היה דודו צ'רקסקי (עליו השיר היש עוד פלמ"חניק כמו דודו).

תבנית הפעילות של ההכשרה היתה מבוססת על שבועיים עבודהושבועיים אימונים לסירוגין כאשר בד בבד הם משולבים בפעילות מבצעית בסביבה.

בסוף מרץ 1948 בוטל הסכה ההכשרות וההכשרות המגוייסות הוצאו מן הקיבוצים ושולבו במסגרת פלוגתית מחוץ לקיבוצים. הכשרת הצופים דפנה הועברה למחלקת דפנה בפלוגה ב' של הגדוד השלישי כשהם מפוצלים בין תל חי וג'חולה - בית בטחון שהוקם בסמוך לבריכות הדגם של כפר גלעדי מול צומת כ"ח.

הפלוגה כלל גם חברי הכשרות של התנועה המאוחדת מכפר בלום, כפר גלעדי ודגניה ב', מחלקת ה"בודדים" מדן, ה"דנים" שכללו את אנשי משמר נע (מ"ן) של דן ומשטת הישובים העבריים ומחלקת להבות הבשן שכללה ניצולי שואה שהעפילו לארץ והתגייסו לפלמ"ח.

תל חי הפכה לבסיס העיקרי בו ישבו אנשי ההכשרה, וממנה יצאו לכיבוש טבריה ומצודת נבי יושע.

באפריל 1948 צורפו אל ההכשרה שפעלה מתל חי וראש פינה 22 חברי גרעין "מאחרים" שמסיבות שונות לא גוייו עם שאר החברים קודם לכן וקבוצת בנות שהגיעה לצריפין ביוני 1948 בעקבות "מרד השמיניות".

ההכשרה עברה מתל חי אל קריית עלי (מחנה חיל ספר ירדני שנקרא כיום מחנה פילון ע"ש פילון ידידיה גולדמן מחללי ההכשרה שנפל בקרב על נבי יושע) וממנו יצאו לכבוש את צפת בליל ה-9-10במאי 1948. בקרב זה נפל איציק הוכמן. לאחר כיבוש צפת עברו אנשי הכשרת דפנה אל צפת, הר כנען, בית מינס ומשטרת הכנען והשתתפו מדי ערב בפשיטות אל מעבר לגבול בפעולות שנועדו לבלום את פשיטת מדינות ערב מצפון.

בהמשך שולבו חבר הכשרת הצופים דפנה בחטיבת יפת"ח (יגאל (אלון) פייקוביץ' - תל חי)*.

עם סיום המלחמה עברו רובם אל אשדות יעקב לתקופת התארגנות מחדש וב-20 במאי 1949 עלו על הקרקע והקימו את יראון.

סה"כ מנתה הכשרת הצופים דפנה 150 חברים - מתוכם - 50 בנות.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק