נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל. "תל אביב של הערבים", הם מכנים אותה. עד כה, בכל ביקורי בעיר, חיפשתי את ההיבט התיירותי שלה. את האופן שבו היא משווקת את עצמה ליהודים כמוני, עם אתרים קדושים, ארמונות-עם-תקרות-מצוירות נהדרים, שוק, סמטאות ואוכל מעולה. אלא שזה קצת כמו לבקר בת"א ולראות רק את יפו העתיקה.

הזדמן לי אתמול לבקר בנצרת בחלקים האזרחיים שלה. נדהמתי. עיר מודרנית, נאה, יפה מאד. לקחו אותי לשכונה בשם "שנלר", שכונה מודרנית, צפופה מאד, יפה הרבה יותר מרמת אביב ג'. הנה כמה מראות משכונת שנלר בנצרת:



הבחור הצעיר שליווה אותי לא ידע לענות על כל שאלותי. מפעם לפעם, כשהוא התקשה, הוא היה מטלפן למישהו וחוזר אלי עם תשובות מדוייקות מאד. אין לי מושג עם מי הוא דיבר, אבל התשובות עשו רושם מאד אמין. "המקור הנעלם" הסביר ששמה של השכונה נובע מבית היתומים הסורי שבנה שנלר ב-1892 גם בנצרת, שהפך אחר כך לבית ספר, אחר כך לבסיס צבאי וכיום הוא עומד נטוש ומתפורר (נשמע מוכר?). חורבות הבנין עדיין נמצאות בראש הגבעה עליה השכונה בנויה. הנה הם:



שם, ליד הבנין, ניצב מבנה חדש של ספריה ציבורית (כותר פיס). נפלא. לא מצאתי את שם האדריכל/ית, אך ללא ספק מגיעות לו/לה המון מחמאות. אולם כניסה נינוח ורחב, חצר פנימית יפה מחופה בבד כחול, המשווה לה מראה של בריכת שחייה "הפוכה" (הכחול מלמעלה), ואולמות קריאה נהדרים - לבוגרים ולילדים. ראו:



הספרניות כיבדו אותנו בלימונדה עם נענע, מעשה בית, שהיה המשקה הכי טעים ששתיתי. המלווה שלנו אמר על הלימונדה שהיא "מְגָ'נֶב", שזה מגניב, וזו מילה לגמרי תקנית בערבית מדוברת. ומחוץ לספריה - רחבה גדולה עם תצפית נהדרת על כל העיר:


ובית ספר מקיף יפה, גדול ונקי:



ולסיום - הפתעה: בצרון "קלאסי"! בצרון??? בנצרת??? מה הוא עושה שם? ובכן, המקור טוען שזה נבנה ע"י הצבא הבריטי. זה כל מה שאני יודע עליו. אבל הוא דומה להפליא להמון בצרונות שמצאנו בישובים כשרים לחלוטין:



הוא מתצפת לכיוון ציפורי, ונמצא בעיבורי השכונה הקרויה על שם העיר התלמודית, ומאכלסת בעיקר את פליטי ציפורי. יש הגיון במיקומו, מנקודת ראות בריטית, ובזה הוא דומה מאד לפילבוקסים בקצות העיר ירושלים. אלא שלא ברור לי למה הוא לא נראה כמוהם.

האם יש שכונות שבהן יש רוב נוצרי ולהפך ?
כוונתי האם הם מקפידים על הפרדה בין שתי הדתות או שאין לזה כל חשיבות אצלם ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אבל גם אני שאלתי את השאלה. לטענת המלווה, שהיה עצמו בחור נוצרי מכפר אחר, מחוץ לעיר, אין שום הפרדה באזורי מגורים בין נוצרים למוסלמים. הם חיים לגמרי ביחד. הוא גם טען שרמת הילודה, אצל מאמיני 2 הדתות, אצל הזוגות הצעירים דומה מאד לשלנו* - 2-3 ילדים.

* - "שלנו" זה לא מדויק. השפעתה של האוכלוסייה החרדית על הממוצעים היהודים היא עצומה. בקרוב הם יהיו 20% מכלל האוכלוסייה (כנראה עוד לפני 2030), ויזניקו את גודל משק הבית היהודי הממוצע לגבוה בהרבה מזה הערבי. לאחר מכן הם יהיו הרוב.

תמונה אידילית ולא מציאותית לטעמי. נצרת הינה הר געש רדום, המתעורר לפרקים, ראה אירועי אוקטובר 2000. התמונה של חיים הרמוניים בין הדתות אינה אלא משאלת לב. המיעוט הנוצרי בישראל נדחק ונחנק.מידע אישי, ולא מן הגוגל,ישנה הגירה של נוצרים עקב יאושם מן הבעייה הדמוגרפית. למשל, שני קשישים חביבים מן הכפר אבו סנאן, החולקים עימי גיפ בסיורי המתמיד: מתנדבי מגב, סיפרו לי כי משפחתם שלחה נציג מטעמה על מנת שירכוש נחלה ביוון.הסיבה: האיום המוסלמי. שני ארועים חמורים של סדר ציבורי אירעו בצפון על רקע דתי, האחד בטורען, בו סטירה של איש דת נוצרי לפירחח מוסלמי הציתה מהומות . השני במראר, בו שמועה על הפצת תמונות נערות באינטרנט,גרמה לפוגרום מצד הדרוזים בנוצרים.

עבודת התזה של ענאיה בנא-ג'ראייס, על השימוש בשטחים ציבוריים פתוחים בשכונות וותיקות וחדשות בעיר נצרת.

אם אתה מזדמן לטכניון או שיש לך גישה מהבית למערכת הטכניונית, תוכל לעיין בעבודה הזו, שמצביעה על כך כי גם בשכונות החדשות יש מצוקה קשה בכל הקשור לשטחים פתוחים, ומתייחסת גם לתמהיל האוכלוסייה מוסלמי/נוצרי.

תודה רבה, מעניין מאוד.
מעבר לתוכן, כל הכבוד על ההשקעה הויזואלית במספר התמונות, הקטנתן לגודל אחיד, טקסט קריא.

ציפורי לא הייתה סתם 'עוד כפר' ובודאי שלא במרד הערבי. עמדת פילבוקס יכולה להגן על 3-4 חברה צפופים המתחפ"ששים בתוכה ושולטים בקושי על האיזור הצמוד לפילבוקס [נאמר גשר חשוב].

אם אתה רוצה לצפות לכפר גדול בעייתי - מגדל יכול לסייע וכדאי להגן על הכח בקצת יותר מאשר קופסא עגולה שכן האוייב עלול להיות לא חמישה ליסטים אלא כנופיה עליזה שלמה הבאה מהכפר העירה.

מעניי אם דגם זה שניתן לכנותו 'טיגרט לעניים' [או בלשון בני ברק - 'גמ"ח טיגרט' נראה בעוד מקומות בארצנו.

התבוננו שוב בתמונה הראשונה של בית היתומים שנלר. בקדמת התמונה רואים גינונת קטנטנה עם מתקני משחקים. זוהי הגינה היחידה בכל שכונת שנלר. בערך עשירית ממה שיש בשכונה רגילה, בעיר רגילה. המלווה שלנו גיחך, כשהשתוממנו על כך, וטען - אני מקווה שזה היה בצחוק - שזו לא רק הגינה היחידה בשכונה, אלא היחידה בעיר.

אחת הבעיות של נצרת היא היעדרן המוחלט של קרקעות ציבוריות. הקרקע בעיר נחלקת כמעט בדיוק לשלושה חלקים שווים: שליש בידיים פרטיות, והללו מאד לא ששים לוותר עליה, וכאשר הם כן - זה רק עבור בניה צמודת קרקע של עוד דור מהמשפחה; שליש בידי הכנסיות השונות, שממש לא מוותרות על כלום, ואם כי הם מחזיקים בתי ספר, הרי שאלה הם בתי ספר פרטיים שעלולים להסגר בכל יום; ושליש בידי המינהל. אלא שלמינהל יש עכשיו מנהג חדש (הכל, אגב, סופר לנו ע"י המלווה. אני רק מביא דברים בשם אומרם)- הם מחליפים קרקעות עם פרטיים.

נניח שמדינת ישראל רוצה להרחיב את כביש 79. במקום להסתבך במשפטים ארוכים עם בעלי הקרקע החקלאית בשוליו, הנדרשת להרחבת הכביש - הם מגייסים את המינהל שייתן לחקלאי, מהעמק, קרקע חלופית בתוך נצרת. אבל כמובן לא דונם לדונם, אלא רק 60%. כי 40% הנותרים הופקעו כדין ע"י המדינה. עכשיו עירית נצרת מוצאת את עצמה עם בעל קרקע שכבר הפקיעו ממנו כל מה שאפשר היה, ואין לה איפה ואיך לבנות לו בית ספר, או לסלול לו דרך. כי הוא את חלקו נתן, אבל במקום אחר.

וכך יש לנו שליש בעלי קרקע פרטיים קנאים לרכושם, שליש כנסיות והקדשים שבהם אין לגעת (ואתיקן, ואתיקן) ושליש פלחים מהעמק שכבר לקחו להם בעמק. לך תבנה גינה ציבורית בתנאים כאלה.

אבל אז צריך לשלם פיצויים מלאים על כל שטח נוסף שהופקע.

או ליתר דיוק - מהקופה השופעת של העיריה. זו שאיש אינו רוצה להוציא ממנה כסף (כי הרי הממשלה משלמת משכורות למורים, ומפתחת תשתיות, ועוזרת למקרי סעד) אך כולם רק רוצים לתרום לה (בעיקר היזמים והמעסיקים באזורי התעשייה שאין לנצרת).