|
30-05-2009, 08:45
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.08
הודעות: 772
|
|
כך הפכה ישראל לגורם מרכזי בשיווק ה-F-35
יצרנית מטוס הקרב העתידי מחזרת אחרי ישראל. היא יודעת שרכישה של חיה"א תשמש "חותמת כשרות" שתזניק את שיווקו בעולם
נדב זאבי | 30/5/2009 7:00 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]
איך הפכה ישראל, שכלל אינה שותפה בפרויקט מטוס הקרב חמקן F-35, לגורם חשוב כל כך בשיווק המטוס, המכונה "מטוס הקרב המאויש האחרון"? יצרנית המטוס, חברת לוקהיד מרטין, לוחצת על ישראל לחתום עד סןף השנה על הסכם לרכש. "חותמת כשרות" מחיל האוויר הישראלי בהחלט תועיל לשיווק המטוס ברחבי עולם. אולם,רכישת מטוס הקרב העתידי של חיל האוויר הפכה לסוגייה סבוכה, בשל מחירו, שמתקרב ל-130 מיליון דולר. כמו כן, ולתשומת לבם של אלה המתגוררים בסמוך לבסיסי חיל האוויר, המטוס רועש מאד – פי שניים מ-F-15 בהמראה ופי ארבעה בנחיתה.
- מטוס הקרב חמקן F-35: תעודת זהות
- בעיות בפרויקט החמקן F-35
ארכיון:
- ארה"ב אישרה מכירת מטוסי חמקן F-35 לישראל
- יצרנית החמקן: הוא טוב יותר מהנ"מ הרוסי
- גורם ביטחוני: לא נרכוש את האף-35 בכל מחיר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/1/058/646.jpg] מטוס הקרב העתידי חמקן F-35 הצילום באדיבות חברת לוקהיד מרטין
כמו כן, האמריקאים מערימים קשיים בכל הקשור להכנסת מערכות ישראליות מתקדמות למטוס, בראשן מכ"ם ומערכת לוחמה אלקטרונית אקטיבית.
חיל האוויר הישראלי, שרגיל לקבל שליטה מלאה על המטוסים שהוא רוכש, נאלץ להתמודד עם מטוס שלא תתאפשר גישה למחשב שלו, ונכון לעכשיו לא תתאפשר תחזוקה מלאה שלו בישראל.
מלבד זאת, פרויקט ה-F-35 סובל משלל בעיות עוד בטרם יצא לדרך. באוסטרליה ביקשו לדעת מדוע המטוס נכשל בהדמיות קרב ממוחשבות מול מטוסים רוסיים מתקדמים. בארצות הברית טוענים כי מרגלים גנבו תוכניות ממוחשבות של המטוס.
חיל האוויר מעוניין לתחזק את המטוסים ללא תלות ביצרן
עם כל הבעיות בחיל האוויר מאד מתלהבים מהמטוס ומביצועיו, ומעוניינים להפוך אותו לעמוד השדרה של חיל האוויר בארבעת העשורים הקרובים. מדובר במטוס קרב מתקדם מהדור החמישי, בעל יכולות חמקניות. אולם, כרגע יש שתי בעיות עמן מנסים להתמודד בדרך לחתימה על הסכם הרכישה.
הבעיה העיקרית היא שישראל התרגלה ליצור ייתרון בולט אל מול אויביה, בין היתר באמצעות התקנה של מערכות ישראליות מתקדמות במטוסים שאין כדוגמתן אפילו לחיל
האוויר האמריקאי. מדובר במערכות שליטה, בקרה ותקשורת, מכ"ם, מערכות לוחמה אלקטרונית וחימוש מתקדם.
במקביל, חיל האוויר מעוניין לתחזק את המטוסים באופן עצמאי, ללא תלות בייצרן. ה-F-35 מציב אתגר מיוחד עבור חיל האוויר. האמריקאים הולכים לקראת חיל האוויר רק כשמדובר בציוד שלא מצריך גישה לתוכנת המטוס. טילים ישראליים, מכלי דלק נתיקים, מתלים לחימוש - כן; מכ"ם ומערכת לוחמה אלקטרונית אקטיבית - לא.
הבעיה השנייה שמטרידה בימים אלה את משרד הביטחון, שמנהל את המגעים לרכישת המטוס, היא מחירו. בשנת 2002 נאמד המחיר הבסיסי המוערך של המטוס ב-47 מיליון דולר. כיום מחירו, עבור הדגם שישראל מבקשת, מאמיר לכיוון ה-130 מיליון דולר.
המחיר מגלם בתוכו את עלות הפיתוח עבור המערכות הישראליות, כמו גם ציוד בדיקה וחלקי חילוף. לשם השוואה, מחירו של מטוס קרב מתקדם מדגם F-15i הוא 86 מילין דולר.
פלונטר פוליטי-ביטחוני בינלאומי בהיקף שמזמן לא נראה
ארצות הברית ממדרת גם מדינות שלקחו חלק בפיתוח המטוס, בכל הנוגע לטכנולוגיות ולייצור החלקים המתקדמים שלו. ההתעקשות האמריקאית, בשילוב מחירו הגבוה של המטוס והמשבר הכלכלי, גרמה לכך שאותן מדינות החלו לגמגם בנוגע למועד ההצטיידות במטוס, והן גם פתחו במשא ומתן מקביל עם חברות אירופיות.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/981/577.jpg] החמקן F-35 בטיסת ניסוי צילום ארכיון: אי-פי
ואכן, לוקהיד מרטין, יצרנית ה-F-35, מפגינה לאחרונה סימני לחץ. דחייה או הקטנה של מצבור ההזמנות משפיעה על המחיר.
בנוסף, בארה"ב החליטו לצמצם את רכש מטוסי ה-F-22 מתוצרת לוקהיד, המיועדים אך ורק לשימוש הצבא האמריקאי.
פלונטר פוליטי-ביטחוני בינלאומי בהיקף כזה, המערב שימוש בדיסאינפורמציה ובאמצעי התקשורת להפעלת לחץ, כבר מזמן לא נראה.
ישראל, שלא השתתפה בפרויקט וכלל לא מחויבת לרכוש את המטוס, מוצאת את עצמה כעת מחוזרת על ידי היצרן, שיודע כי הקטר שיגרור אחריו את כולם, נמצא בקריה בתל אביב. את המטוסים ישראל תרכוש בכספי הסיוע האמריקאי, כך שרשמית הקרב נערך מול הממשל והפנטגון ולא מול לוקהיד.
הפער בין ישראל לארצות הברית: כחצי מיליארד דולר
ישראל מעוניינת להצטייד בשלב הראשון כבר ב-2014, בטייסת ראשונה של 25 מטוסים חמקניים ולהשלים שתי טייסות נוספות (50 מטוסים) עד סוף העשור הבא. ישראל הקצתה 2.75 מיליארד דולר עבור 25 המטוסים הראשונים.
את הסכום חישבו בישראל על פי מחיר בסיסי של 80 מיליון דולר למטוס. לכך יש להוסיף את עלות הפיתוח עבור הדרישות הישראליות ועלות ציוד הבדיקה וחלקי החילוף, כך שמתקבל סכום של 110 מיליון דולר למטוס.
האמריקאים טוענים שהפיתוח הנדרש עבור הדרישות הישראליות מעלה את מחירו של המטוס לכיוון ה-130 מיליון דולר. מדובר בפער של כחצי מיליארד דולר, סכום שלישראל יש תוכניות אחרות לגביו, כמו לייצר את חלקי נגמ"שי נמ"ר בארצות הברית ולהרכיבם בישראל.
השילוב של שלילת היכולת להכניס מערכות ישראליות למטוס ומחירו הגבוה עלול להוביל לצמצום מספר המטוסים שתרכוש ישראל בסיבוב הראשון ודחיית מועד הרכש של המטוסים הנוספים.
ישראל מנצלת את חיזורי היצרנית כדי להתמקח
באוקטובר 2001 זכתה לוקהיד מרטין במכרז לפיתוח מטוס הקרב העתידי חמקן F-35, המכונה בארצות הברית JSF (ראשי תיבות של Joint Strike Fighter – מטוס תקיפה משולב). לוקהיד היא הקבלן הראשי, ועמה שותפות בפרויקט נורת'רופ גרומן, BAE Systems הבריטית ועוד שמונה מדינות.
מדינות אלו, הסובלות כיום מהמשבר הכלכלי, מתעניינות מאד בשאלה האם ישראל תחתום עוד השנה על LOA (ראשי תיבות של Letter Of Agreement - מכתב הסכמה), מכתב בקשה לרכש בעל משקל משפטי, המהווה למעשה התחייבות כללית לרכש המטוס.
שלב אחד לפני ה-LOA, ישראל תעניק לארה"ב מכתב המכונה LOR (ראשי תיבות של Letter Of Request - מכתב בקשה), מכתב כללי יותר המביע כוונה לרכש. הענקת המכתב תשדרג, בין היתר, את הגישה של ישראל למידע בנוגע לפרויקט מידע שיסייע בהגעה ל-LOA. ישראל, שמובטח לה סיוע ביטחוני אמריקאי בסך 30 מיליארד דולר עד 2018, נראית כאי של יציבות כלכלית בכל הקשור לאפשרויות ההצטיידות במטוס היקר.
בלוקהיד יודעים היטב שהתחייבות כזאת מצד חיל האוויר הישראלי תאותת ליתר השותפים שהעסק זז, ואף תגרום למדינות נוספות שלא שותפות בפרויקט - כמו שוויץ, ספרד, יפן, קוריאה הדרומית ובעתיד גם מצרים, סעודיה וכווית - להצטייד במטוסים האלה.
תעודת כשרות של חיל האוויר הישראלי בהחלט מועילה לשיווק המטוס בעולם. לכן ישראל ניצבת לפתע בעין הסערה ונתונה ללחצים. במשרד הביטחון לא מוותרים בקלות, ויודעים שחברת לוקהיד זקוקה מאוד ל-LOA מישראל עוד השנה.
מטרתם כעת היא להשיג חבילה שתכלול את התקנת המערכות הישראליות במטוס, בכלל זה המכ"ם ומערכת הלוחמה האלקטרונית וכן את הגדלת החלק של התעשיות הביטחוניות הישראליות בייצור חלקי המטוס. במקביל, משרד הביטחון מנסה להוריד את המחיר.
"לא השתתפנו בפיתוח כדי שמערכות ישראליות לא יגיעו לערבים"
כשהחל פיתוח המטוס, לפני שבע שנים, ישראל התבקשה לקחת חלק בפיתוחו ולהשקיע בכך 150 מיליון דולר. מנכ"ל משרד הביטחון דאז, אילן בירן, החליט כי ישראל לא תשתתף.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/058/651.jpg] הסמל של פרויקט החמקן F-35
"אם היינו נכנסים כשותפים, מערכות שהיינו מפתחים עבור המטוס היו נכללות בו עבור כל הלקוחות, ובכלל זה הערבים", הסביר גורם ביטחוני. "לנו היה חשוב לשמור על יתרון טכנולוגי".
בסופו של דבר, ב-2003 חתמה ישראל, בדומה לסינגפור, על הסכם של שותפה זוטרה, בעלות של 20 מיליון דולר. המשמעות היא השתתפות בדיונים על המטוס כצופה מהצד.
אך כעבור זמן קצר הוקפא המעמד של ישראל לשנתיים, כעונש על שדרוג מזל"טי הארפי מתוצרת תע"א, שנמכרו לסין. שנתיים עמדה ישראל בעונש, וחזרה לתמונה רק ביולי 2006.
"יש בעיות, אבל האווירה בתהליך טובה"
ראש להק ציוד של חיל האוויר, תת אלוף ד"ר יעקב (קובי) בורטמן, אחראי בין היתר לתהליך בניין הכוח בחיל האוויר, בו לחמקן F-35 יש תפקיד מרכזי. לדבריו, המשא ומתן על ה-F-35 נמצא כיום בשלב קריטי ומורכב.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/058/641.jpg] תת אלוף ד''ר יעקב (קובי) בורטמן צילום ארכיון: ראובן קסטרו
"אנו חושבים שהמטוס טוב ושנכון להביא אותו", הוא אומר. "בשנה האחרונה קיימנו תהליך של עבודה הדוקה עם האמריקאים. אנחנו עובדים מול מנהלת הפרויקט בוושינגטון, ויש לנו קצין בדרגת אלוף משנה שיושב בוושינגטון ועובד מול המנהלה ומול חברת לוקהיד מרטין".
בתשובה לשאלה מהו הקושי שבמשא ומתן, מסביר תת אלוף בורטמן כי מדובר במטוס שונה, מבחינת תחזוקה.
"היכולות של המטוס הזה אחרות, ושיטות האחזקה שלו אחרות לגמרי", הוא מסביר. "זה לא F-15 או F-16, זה דור אחר בכל ההיבטים. בחלק מההיבטים גם האמריקאים עדיין לא יודעים איך המטוס הזה יתוחזק. הכוונה שלנו היא שזה יהיה מטוס ליבה, ויש לנו דרישות יחסית גבוהות, גם מבחינת העצמאות התפעולית וגם מבחינת היכולות המיוחדות שלנו במטוסים.
"זה לא הולך חלק, יש בעיות, אבל האווירה בתהליך טובה. מדובר בעסקה מאד חשובה, גם ללוקהיד מרטין. הרבה מדינות מסתכלות על ישראל, כי אנחנו באים עם דרישות מחמירות, ואם אנחנו מזמינים – זה סימן טוב. בסך הכל העסקאות שלנו עד היום היו עסקאות מוצלחות למדינת ישראל ולתעשיות. חשוב לאמריקאים לקבל מאיתנו הזמנה ולצאת לדרך, וגם לנו זה חשוב מאד בראייה של הסד"כ (סדר כוחות, נ.ז) שלנו".
ישראל רוצה להתקין מתלים חיצוניים לחימוש ומערכות מתקדמות
עד כה הייתה לחיל האוויר שליטה מלאה על המטוסים שהוא רוכש. במטוסי ה-F-16, למשל, ישראל התקינה את כל המערכות שהיא רצתה, עד כדי כך שהמטוס הישראלי לא דומה לאחיו בעולם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/058/640.jpg] חמקן F-35. המטוס נושא את כלי החימוש בבטנו הצילום באדיבות חברת לוקהיד מרטין
במקרה של ה-F-35, העסק הרבה יותר מורכב ורגיש. ישראל דורשת לשלב מערכת שליטה, בקרה ומודיעין ישראלית במטוס, ולהתקין חימוש ישראלי מתוצרת רפאל, כמו טילי ספייק, דרבי ופייתון.
כמו כן, היא מבקשת לאפשר לה להציב מתלים חיצוניים לחימוש נוסף מתחת לכנפיים, ולהתקין מכלי דלק נתיקים מתוצרת תעש. מערכות מורכבות יותר אותן מבקשת ישראל להתקין במטוס הן מערכת הלוחמה האלקטרונית האקטיבית של אלישרא (אלביט) והמכ"ם של אלתא (תע"א).
לפני שנה הגיעה לישראל משלחת בכירים מלוקהיד מרטין, ונפגשה עם בכירים בחיל האוויר ובמערכת הביטחון. מטרת הביקור הייתה חתימה על הסכם לשיתוף בטכנולוגיה, שיאפשר לצוותים מישראל ומארצות הברית לבחון את המשמעות ואת העלות של שילוב המערכות הישראליות במטוס.
"אם יאשרו לבריטים להתקין מערכת קשר, התקדים יסייע לנו"
כיוון שמדובר מטוס חמקן, שנושא את כלל המערכות והחימוש בבטנו, מדובר באתגר הנדסי. עצם הדרישה הישראלית למתלים חיצוניים עבור חימוש נוסף, מראה שהתכונות החמקניות של המטוס הן לא בהכרח הדבר החשוב ביותר. כדי לשמור על החמקנות, המטוס נושא את כל החימוש בבטנו.
הדרישה הישראלית למתלים חיצוניים, שניתן יהיה להתקין לפי הצורך מתחת לכנפיים ועליהם תחמושת נוספת, פירושה שהמטוס כבר לא יהיה חמקן וניתן יהיה לאתרו במכ"ם.
"חמקנות חשובה רק לגל הראשון של המטוסים שתוקף את סוללות טילי הנ"מ", מסביר גורם ביטחוני את חשיבות המתלים החיצוניים. "הגל השני והשלישי, שמפציצים מטרות, כבר לא זקוקים לחמקנות, אלא ליותר פצצות. מה גם שיכולות האויב משובשות, בנוסף, באמצעים אלקטרוניים".
נכון לעכשיו, במסגרת הדיונים, יש הסכמה על התקנת החימוש הישראלי, מכלי הדלק הנתיקים והאפשרות להרכבה של מתלים חיצוניים. יש, ככל הנראה, גם הסכמה על שילוב מערכת השליטה והבקרה הישראלית במטוס. אין כרגע הסכמה אמריקאית למכ"ם ולמערכת, ולטענת גורמים בלוקהיד אין כלל דרישה ישראלית לשלב מכ"ם ישראלי במטוס.
לגבי מערכת הלוחמה האלקטרונית, יתכן כי בימים אלה מתגבשת פשרה, לפיה רכיבים ישראליים ישולבו בתוך מערכת הלוחמה האלקטרונית שמותקנת במטוס. הניסיון מראה שעם השנים הפתיחות גדלה ועמה הגישה.
הבעיה היא שישראל רוצה אותה עכשיו ולא בעוד עשור. "כרגע עוקבים בדריכות בעיקר אחרי המאבק של הבריטים לגבי שילוב מערכות שלהם", מספר גורם בכיר במשרד הביטחון. "לבריטים יש חוק שמחייב מערכת קשר בריטית במטוס. האמריקאים מתנגדים. אם יאשרו זאת לבריטים, הדבר יהווה תקדים שיסייע לנו בדרישתנו".
המקל והגזר של מנכ"ל לוקהיד מרטין
בתחילת נובמבר נחת בישראל מטוס המנהלים של לוקהיד מרטין, ממנו ירד, מלווה במאבטחים, מנכ"ל ונשיא החברה, רוברט סטיבנס. הביקור, שאומנם תוכנן מראש, נפל בעיתוי קריטי. לביקורו של סטיבנס בארץ הקודש היו כמה מטרות, ובכללן איתות למדינות השותפות בפרויקט שיש התקדמות במגעים עם ישראל.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/058/650.jpg] רוברט סטיבנס הצילום באדיבות חברת לוקהיד מרטין
אך סטיבנס הגיע ארצה עם מקל ועם גזר. הגזר כלל הבטחה להגדלת הרכש מהתעשיות הביטחוניות הישראליות עבור פרויקט ה-F-35.
עד היום רכש הפרויקט ציוד משבע התעשיות הישראליות במאתיים מיליון דולר, ובכלל זה קסדות הטייס מתוצרת אלביט. סטיבנס הבטיח שהרכישות יגדלו לחצי מיליארד דולר.
המקל בא בדמות איום שאם ישראל לא תעניק לארצות הברית את מכתב ה-LOA עד סוף 2009, היא תתקשה לייצר חלקים עבור המטוס בקבלנות משנה. משמעות הדבר היא הפסד של מאות מיליוני דולרים לתעשיות הביטחוניות, ובראשן תע"א.
במקביל, בלוקהיד החלו בדיונים עם תע"א על החלקים אותם תוכל לייצר, כמו כנפיים וכני נסע (הבית של הגלגלים). המטרה הייתה פשוטה: שתע"א תפעיל באופן מיידי לחץ על משרד הביטחון לסגור את העסקה. בייצור דומה עבור ה-F-16 התע"א הרוויחה עד היום כמעט מיליארד וחצי דולר.
"שיתוף התעשייה הישראלית בייצור המטוס הוא הכרחי"
"ייצור מטוסי הקרב מסוג F-16 ו-F-15, אשר תעשיות ביטחוניות ישראליות רבות מספקות להם מערכות מרכזיות, צפוי להסתיים בשנים הקרובות", אמרה לאחרונה מנכ"ל הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת), עו"ד בינה בר-און. "לנוכח הערכה זו, על התעשייה הביטחונית לאתר אלטרנטיבות אחרות".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/058/644.jpg] חמקן F-35. המראה ונחיתה אנכית הצילום באדיבות חברת לוהקיד מרטין
לפיכך, לדבריה של עו"ד בר-און, שיתוף התעשייה הביטחונית הישראלית בייצור מטוס ה-F-35 הוא הכרחי לשימור יכולותיה הטכנולוגיות והתעסוקתיות של התעשיות הביטחוניות לעשורים הבאים, במקום החלל שייווצר.
בינתיים בתע"א לא מגלים התלהבות מההצעה של לוקהיד מרטין, שכן את רוב הייצור של חלקי המטוס האמריקאים השאירו לעצמם.
במסיבת עיתונאים שקיים סטיבנס בתל אביב הוא עשה כל מאמץ כדי לציין שביקורו בארץ אינו קשור לפרויקט ה-F-35, שכן זה עניין שנדון בין הממשלות. את הגזר העדיף להגדיר כך: "בשיתוף פעולה תעשייתי, ככל שמישהו מקדים להשתתף בפרויקט, כך יהיו יותר יתרונות להשתתפות הזאת. יהיה יתרון כלכלי גדול אם ישראל תחתום קודם והתעשייה הישראלית תשותף קודם".
סטיבנס גם התחמק מהשאלה על מחיר המטוס, ואמר: "המחיר ייקבע לפי התצורה, כמות המטוסים ולוחות הזמנים לאספקה. ההתחייבות שלנו היא למחיר שתואם את האפשרויות הכספיות. אנחנו מתקדמים, וזה יתבהר עם הזמן, כשנדע מי יקנה, איזה דגמים של המטוס ומתי. אני בטוח שנספק מטוס מעולה במחיר שהלקוח יוכל להרשות לעצמו".
"אנו מצפים לקבל דברים בתמורה למכתב ה-LOA"
סטיבנס נפגש בארץ עם שר הביטחון, אהוד ברק, מנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, מפקד חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן, מפקד חיל הים, האלוף אלי מרום ובכירים מתע"א ומאלביט. "אנחנו מעוניינים במטוס, ונלך לרכישה בתאריך שנוח לנו", אמר אז ברק לסטיבנס, ורמז לכך שישראל לא בהכרח ממהרת לרכוש.
במשרד הביטחון לא בהכרח שותפים לרצון של חיל האוויר להצטייד במטוסים הראשונים כבר ב-2014. "אם נתקשה להכניס בשלב הראשון את המערכות הישראליות למטוס ולהגיע למחיר סביר, ייתכן שנרכוש 20-16 מטוסים, ונמתין למטוסים המשודרגים עוד עשור", אומר בכיר במשרד הביטחון. "יש כאן הרבה משתנים, כגון מה יהיה המחיר לכמות קטנה וגם מה ימכרו לארצות ערב, בראשן מצרים וירדן".
הבכיר הוסיף: "חשוב לנו שהמטוסים שלנו יהיו עם מערכות ישראליות ויהיו שונים מהמטוסים שבידי הערבים. המערכות שלנו, שיש רק במטוסים שלנו, הן שנותנות לנו את היתרון מול מטוסים זהים בידי חילות אוויר זרים. מכתב ה-LOA הוא למעשה הסכם בין מדינות, שכולל התחייבות לרכש מבלי לציין כמות ומבלי לציין מחיר. אנו מצפים לקבל גם דברים בתמורה למכתב".
ראש להק ציוד בחיה"א: יש התקדמות טובה, ואני אופטימי
תת אלוף בורטמן נשמע אופטימי באשר לסיכויי העסקה. "יש משא ומתן מסודר על המחיר יחד עם הממשל, וכולם חותרים להגיע לפרויקט שיהיה מספיק כדאי כדי לצאת לדרך", אמר. "חשוב שגם התעשיות יקבלו תכולות בפרוייקט. המחיר הסופי כולל את מחיר המטוסים, מחיר ציוד הבדיקה ומחיר חלקי החילוף.
"אנחנו בכל הפרמטרים הללו מחפשים כיצד ניתן להוזיל את העסקה, איפה אפשר לרדת בעלויות, למשל להזמין מטוסים מסדרת הייצור השנייה או למשל להזמין פחות חלקי חילוף ולשמור על רמת זמינות גבוהה נדרשת של חלקי חילוף אצל היצרן. זה גם נושא סבוך, כי אם פורצת מלחמה החלפים נמצאים במקום אחר ואני חייב להבטיח את זמינותם".
לדבריו של ראש להק ציוד בחיל האוויר, ישראל קרובה מאד להתחייב על רכישת המטוסים. "אני צריך להביא עסקה מול מפקד חיל האוויר והמטה, ועדיין אין לי סיכום", אמר. "אנחנו בשלבים מתקדמים של לעדכן את מכתב ה-LOA. נוציא את זה בקרוב ואחר כך נכנס למשא ומתן הסופי על חתימת החוזה. יש התקדמות טובה, ואני אופטימי".
מקור המאמר:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=4993
|
|