בהקשר לאשכול על הגיחות הסובייטיות מעל דימונה, לפני כמה ימים ראיתי תכנית באחד הערוצים הרוסיים על מעורבות בריה"מ בלבנון. בתכנית התרייאנו קצינים סובייטים ששירתו בלבנון בתקופת של"ג. הרבה מאוד מהדברים שנאמרו שם גרמו לי להרים גבה. אנסה להעביר את המקרים בנקודות:

*הפלה של מטוס אמריקאי וישראלי שחגו בזמן שהסובייטים פרקו אספקה לסורים בלטקייה או בנמל אחר (לא זוכר בבירור).

*השמדה של סד"כ גדודי עד חטיבתי ע"י הסורים בעזרת טילי מטיס שסופקו ע"י הסובייטים ואף תפעלו חלק מן המערכות.

*עצם קיומן של סוללות נ"מ שאויישו ע"י חיילים סובייטים.

*עצם המעורבות הסובייטית בלבנון, שהוכחשה עד לא מזמן.

*באחד הקטעים מסופר על כח של יחידה מובחרת שלנו שהצליח להגיע בבירות אם זכרוני לא מטעני, קרוב מאוד למטה הסובייטי והתפתח שם קרב שבו לפי המתואר חיילים סובייטים לחמו פנים מול פנים מול חיילים ישראלים ולבסוף סיכלו והשמידו את הכח. נטען כי במקרה הספציפי הזה נהרגו כמה חיילים וקצינים רוסים.


למישהו יש מושג האם יש שחר לדברים או שהדברים מצוצים מהאצבע?

האירוע שהכי קרוב למציאות הוא השמדת סד"כ שריון משמעותי ע"י טילי נ"ט וגם שם (סולטן יעקוב) הושמדו 8 טנקים, לא גדוד. טילי מטיס נכנסו לשימוש רק בשנות התשעים.

אז מה

בנסיון כושל לתקוף סוללות נ"מ סוריות בתגובה על פיצוץ מחנה הנחתים בבירות.
תזכורת כאן באדיבות הניו-יורק טיימז.

אז מה

התוכנית אכן מלאה באגדות והמצאות, אמנם מסופר שם על מקרה של פריצה לשגרירות ברה"מ בביירות. על פי הגרסה הסובייטית, חיילי צה"ל פרצו עם נגמ"שים את השער, נכנסו פנימה, שהו בשטח של שגרירות כ-3 ימים, מנעו מעובדי השגרירות לנוע בחופשיות, פגעו ברכוש ואף הקימו "שירותים" בכניסה .
כנראה שלמקרה הזה כן יש שחר והיה מעניין לשמוע פרטים נוספים.

כמו כן משתתפים בתוכנית גם שני ישראלים - אורי מילשטיין (אין טעם להציג) ושלמה ברום - על פי התוכנית רלמד"ן ב-82 (אני מבין שבזה הם טועים).

"כמו כן משתתפים בתוכנית גם שני ישראלים - אורי מילשטיין (אין טעם להציג) ושלמה ברום - על פי התוכנית רלמד"ן ב-82 (אני מבין שבזה הם טועים)."

לפי הקישור הבא http://www.herzliyaconference.org/_...&CategoryID=103
הוא לא היה כלל רלמד"ן אלא הגיע לתפקיד הבכיר ביותר בתחום המחקר המודיעיני בחיל האויר, אחד מסגניו של רלמד"ן (וכנראה יותר מאוחר מ 1982). אבל זו טעות סבירה.
ציטוט:
"תא"ל (מיל.) שלמה ברום עמית מחקר בכיר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. הצטרף למרכז יפה לאחר שירות ארוך בצה"ל בו שירת בלהק מודיעין של חיל האוויר ושימש סגן ראש הלהק למחקר. עבר למחלקת תכנון אסטרטגי באגף התכנון במטכ"ל בו שימש במשך שש שנים - תחילה, כסגן מפקד ומאוחר יותר כמפקד. בתקופה זו השתתף בתהליך המדיני, נטל חלק בבחינה מחודשת של מדיניות הביטחון של ישראל וניהל את מערכת היחסים האסטרטגית עם צבא ארצות הברית וצבאות אחרים. היה גם נספח צה"ל בדרום אפריקה וחבר בצוות חשיבה אסטרטגי במשרד ראש הממשלה. "

אכן טעות קטנה, לעומת דברים אחרים שנטענים בתוכנית בכלל לא נחשבת.
שלמה ברום מתייחס לסכנת הטילים שהציבה ברה"מ בסוריה (S-200) עם טווח גדול שכיסה את לבנון וישראל. ואחד הקצינים - מפקד מחלקה של צוות S-200 דאז מדבר על כך שברגע שנפרסו הטילים "הם (ישראל) הפסיקו הטיסות למספר חודשים. ישבנו מול מסכי מכ"מ ריקים".

מה הטעם שהרוסים "ימציאו" שנהרגו להם שם חיילים, אם בפועל זה לא קרה?

הסיבה למה בתוכנית הציגו את הדברים כפי שהציגו ברורה לגמרי - הם רצו להראות דרמה - איך ברה"מ עמדה על סף כניסה למלחמה. על מנת להדגיש את הטענה הם הביאו כל סיפור אפשרי שיציג את המטח ועד כמה הסתכנו היועצים הסובייטים. וכמובן שהם לא שוכחים להזכיר את עליונות שלהם מעל המקומיים - הנה היועץ שתפס פיקוד מבצעי (למרות שלא היה אמור לעשות את זה) וגם נפצע, הנה צוות שהשתתף בקרב מול צנחני צה"ל וכו. לגבי המקרה הספציפי -
יתכן ונהרגו להם אנשים אבל מי יודע באיזה נסיבות ?
הכוח הישראלי "שהושמד" באותו קרב על ידי סוביטיים והסורים כנראה לא היה ולא נברא כמו גם הקרב עצמו.

1) תגובת הרוסים לחטיפה של הדיפלומטים שלהם בבירות אם אני לא טועה, ב-84 או 85 והנקמה באנשי הארגון שהיו מעורבים בחטיפה, האם יש ממצאים חדשים מהצד הרוסי על התגובה של ה ק.ג.ב
2) תגובת ארה"ב לפיגוע הנורא בכוחות המארינס בלבנון. הם פשוט התקפלו מלבנון בלי שום תגובה כנגד אף גורם או אינטרס, אם סורי, איראני או לבנוני. משהוא מאוד מוזר ולמעשה אשקרופט בזמנו גם נשאל על כך לפני מספר שנים.

בנוסף, האם ניתן לומר שהמעורבות הצבאית האיראנית בלבנון החלה בשנת 1979 עם עליית חומייני?

בעזרתו קל יותר לזהות אותן (או לזהות אגדה שיש לה גרעין קלוש של מציאות) הוא שימוש נרחב במאפיינים הנפוצים ביותר בסביבתו הטבעית של הממציא, אבל זרים לחלוטין לסביבתו הטבעית של מי שאמור להיות "כוכב" האגדה.

ובמקרה זה (כמו גם ברבים אחרים): ברוסיה קל, וגם נפוץ, להסתיר אירועים, ואפילו אסונות די גדולים מבחינת היקף ההרוגים/פגיעה במוראל, מעין הציבור - גם היום, או לפחות עד לפני כמה שנים. זו נגזרת גם של גודלה העצום של המדינה, אבל גם עקב הזיקה הברורה בין ריבוד חברתי/גאוגרפי ובין שייכות למערכות שונות. במילים פשוטות יותר: ייתכן מאוד שחבורת "לאומני אינטרנט" במוסקווה יכירו כל בורז היסטורי בתולדות הצבא האדום, אבל לא יכירו ולו חייל בודד שהיה אפילו איש מפקדה עורפי במערכה מסויימת (יכירו באופן טבעי).

התוצאה: הרוסי, או לצורך העניין גם האמריקאי, יבנה את האגדה על הישראלים בתוואי נוף ילדותו. הוא לא יודע שבישראל בלתי אפשרי להסתיר אבידות (אפילו איש שירותים חשאיים שנהרג בנסיבות מבצעיות קשה להסתיר) או אסונות צבאיים - אפילו אם אירעו במסגרת יחידה "מובחרת". בישראל גם, אגב, לא ממש משתדלים להסתיר אסונות, משום שאלה בנקל הופכים לקרדום פוליטי (ברמה מדינית, או ברמת "מקום העבודה") לחפור בו. הדחף להסתיר את ה"בושה" תמיד יהיה משני לדחף לברבר, להתייפח ולהלקות.

ושוב במילים פשוטות: כישנה התייחסות למקרה בלתי ידוע של השמדת סד"כ משמעותי ישראלי (בהרוגים, או בכלים) המשוייך לכל מלחמה מאז 1948, אני מראש ספקן.

.