במקור נכתב על ידי ori
הסנקציות על איראן הן חסרות משמעות. כל זמן שייצוא נפט מאיראן לא מופרע - אין משמעות לסנקציות.
כל זמן שאמל"ח זורם פנימה בחופשיות (כולל חומרים גרעיניים), הסנקציות חסרות משמעות.
גפ בשנות התשעיפ לא הייתה שום משמעות ל"תנועת הרפורמות", מעבר להזיות של מערביים
שמתעקשים לחפש הבדלים בין המולות השונים (וחשים בליבם שאם מולה איקס צורח פחות "אין שואה"
ממולה וואי, אזי מדובר במתון שבמתונים שאפשר לסגור עימו עסקה...).
חתאמי אינו מתון יותר ממיר חסין מוסאוי (שהוא הממציא של תופעת חתאמי עוד בשנות התשעים, ופשוט
העדיף אז שלא להתמודד בעצמו). מדובר בנחשים ערמומיים, בדיוק כמו אחמדי נג'אד, שגם הם משתמשים בעקרונות השיעים עתיקי היומין, של "חודעה" ו"תקיה" (הונאה והסתוות), כאשר העורמה
של אחמדי נג'אד באה לידי בכך שהוא אומר הכל כ"כ בגלוי שאנשים מתעקשים לא לקחת אותו ברצינות,
בעוד שהעורמה של יריביו ה"מתונים" באה לידי ביטוי כמו זו של קודמיהם ה"מתונים" משנות השמונים
והתשעים (רפסנג'אני, קארובי, חתאמי, מוסאוי), שפשוט משקרים ומדברים בטון נעים יותר מדי פעם
(לרפסנג'אני נפלטה התבטאות לגבי האפשרות להשמיד את ישראל בפצצה אחת בהשוואה ליכולת
האיראנית לספוג הרבה פצוות - אבל בדר"כ הוא זהיר בהרבה...).
כתבתי, אוני עומד מאחורי דבריי, שבתחומים מסויימים אחמדי נג'אד הוא מס' 1 ובתחומים אחרים הוא
מס' 2. לכך כיוונתי בכך שכתבתי שהוא ל-פ-ח-ו-ת מס' 2. לא בכל תחום מעורב המנהיג העליון,
ובתחומים אלה הנשיא הוא הוקבע. מעבר לכך, אחמדי נג'אד צבר עוצמה אישית גדולה, בעוד
שחמנהאי מזדקן וכנראה לא בריא. באופן אישי אני מקווה שאחמדי נג'אד ינצח בבחירות, מכיוון שכל
מועמד אחר שינצח, יהווה תירוץ להתחמקות מהתמודדות עם המציאות של רפובליקה שיעית גרעינית,
בתואנה של "נבחר מישהו חדש - בואו נחכה לראות אולי הוא מתון"...
ממשלות ארה"ב מאז רייגן כושלות בהתמודדות עם איראן, ונופלות פעם אחר פעם בפחים שטומנים
להם המולות הערמומיים. רייגן אכל אותה (כמונו) עם איראן-קונטראס. בוש האב (שהיה מעורב עד
לאזניו באותה פרשה) פשוט תפס מרחק והעלים עין מהמשך ההתעצמות האיראנית, גם כשכוחותיו
חנו ממש על הגבול ב1991.
קלינטון היה שפן שפחד להתעמת עם כל בעייה שתפריע לו במסעו הכושל-עד-כה אל פרס הנובל
לשלום (ובהתחשב בתוצאותיו, ייתכן שזה לטובה, שכן לו היה מתערב, אולי היינו מסיימין קדנציה שלו
עם פצצת מימן איראנית, בהתחשב בהצלחותיו מול צפון קוריאה...).
בוש הבן דיבר נכון - ועשה אפס (ואם מדברים על כשלונות שלו כנשיא - הרי שאיראן היא כתם שלא
יימחה בתחום זה.
אובמה הוא, כמו כל דבר שהוא עושה במדיניות החוץ, כמו קלינטון וקארטר, רק יותר שלומיסט...
בקיצור, למרות כל התקוות - לא מארה"ב ניוושע, ואם מישהו מדמיין שמו"מ יפתור את הבעייה של
איראן גרעינית (או שמישהו חושב שישראל תוכל להתקיים לאורך שנים במאזן אימה מול מדינה
שהאידיאולוגיה הרשמית שלה גורסת ג'האד נגד השטנים למיניהם, ואנחנו השטן הקרוב...), אז הוא
משלה עצמו.
באשר לסייפא: אין לי בעייה עם גידופים כלפי אחמדי נג'אד, אלא עם הזלזול בו, שמיותר לחלוטין
בהתחשב בהצלחות הכבירות שצבר בתחום הדיפלומטי נגדנו. האיש הרגיל את העולם כולו לכך שהוא
מגיע לפורומים החשובים ביותר במערכת הבינ"ל, קורא להשמדתנו - והעולם עובר לסדר היום
(אלה מתוכו שלא מוחאים כפיים...). אני נגד זלזול באוייב. אין לי בעייה לכנות אותו בכינויים החריפים
ביותר ובגידופים החריפים ביותר - אבל כינויים מזלזלים, לא מורידים מהחרא הזה - אלא מורידים
מהערנות שלנו ביחס אליו.
למרבה הצער, מנהיגים שלנו הרוויחו את הזלזול, בין השאר בגלל חוסר יכולתם להתמודד עם השטן
הזה, ובהם חשודי (כינוי אובייקטיבי לחלוטין, בהתחשב במעמדו הקבוע כחשוד), ושרת החוץ לשעבר.
עם זאת, לעולם לא אתמוך בלגדף אותם - או אעשה זאת בעצמי...
|