ג'ב בוש נחשב בעיני רבים במפלגה הרפובליקנית כמי שיצליח לשקם אותה אחרי הנזק שגרם אחיו הגדול, הנשיא הקודם ג'ורג' בוש.

להמשך קריאת הכתבה באתר 'מעריב חדשות' בקישור הבא: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/886/842.html

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

סתם הערה מרושעת כי דווקה בוש האב היה נשיא לא רע בכלל.

אבל השם בוש הוא כרגע רדיואקטיבי לא רק בציבור הרחב אלא גם במידה רבה במיפלגה הרפובליקאית שלמרות שהביאה על עצמה בשחצנותה את המפולת בשורה של סקנדלים מביכים (פרשות מארק פולי ולארי קרייג למשל) ועמדות מנותקות מן המציאות עד כדי אבסורד (פרשת טרי שיאבו שאגב בה שיחק גם ג'ב בוש תפקיד שלילי, עצירת המימון למחקר תאי גזע עובריים שאפילו הביאה בקשה פומבית מננסי רייגן, אייקון רפובליקאי בעצמה, לנסות ולחשוב אחרת) עדיין היא יכולה להצביע על ג'ורג' וו בוש כעל אחד מהגורמים המרכזיים לתבוסת 2008.

מזוית ראיה רפובליקאית ציפייה לחזרה לשלטון בלפחות אחד מהבתים בקונגרס ב2010 ניראית כרגע אופטימית ללא תקנה. כשהדמוקרטים איבדו את השליטה ב1994 ואפילו עם הניצחון הגדול של קלינטון ב1996 לקח להם 14 שנים לחזור לרוב בשני הבתים.

כמו כן, ובניגוד לדעתם של כמה בפורום ברק אובמה כרגע עדיין נהנה מפופולריות רבה וכפי שציינתי פה עוד לפני שניבחר אפילו כמועמד הדמוקרטים יש לו בשפע מן הכריזמה שלישראלים קשה להתחבר אבל שהאמריקאים אוהבים מאוד. אם לא יפשל בגדול מאוד (ואם הרפובליקאים לא ימצאו מועמד כוכב של ממש) אפשר לצפות לנשיאות אובמה עד 2016.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

הדרך לבחירות 2012 עוד ארוכה, ועד אז יש סיכוי טוב שהאמריקאים יתפכחו מההזיות של בחירות 2008, יבינו מה הם עשו ואת מי הם בחרו לעמוד בראשם, ויתקנו את המעוות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט הדרך לבחירות 2012 עוד ארוכה, ועד אז יש סיכוי טוב שהאמריקאים יתפכחו מההזיות של בחירות 2008, יבינו מה הם עשו ואת מי הם בחרו לעמוד בראשם, ויתקנו את המעוות.

מאיזה הזיות הם אמורים בדיוק להתפכח?

הם רק עכשיו מתפכחים מממשל בוש שבאמת היה אסון.

עברו 100 ימים וזה זמן שאפשר לעשות בו הערכה, אמנם מסוגיית מאוד, אבל לפחות אינטילגנטית, על ביצועי אובמה.

האמירה כאילו הוא כולו דיבורים התגלתה כפשוט לא נכונה (לצערם של ישראלים רבים שקיוו שהממשל שלו יניח לנו לנפשנו). אובמה התגלה כנשיא נמרץ מאוד ותפוקת העבודה של מאה הימים הראשונים היתה גבוהה מאוד. האם ההחלטות שנילקחו מוצלחות או לא? עדיין אי אפשר לדעת. צריך גם לציין שלאובמה שני יתרונות גדולים, פופולריות אישית בשמיים ושליטה של הדמוקרטים בשני הבתים, מה שמקל עליו מאוד את העבודה.

כמו כן אובמה לא נכנס לתפקיד בתקפה רגועה והנסיבות המקומיות (בארה"ב) והבינ"ל חייבו אותו להתחיל בריצה מהיום הראשון בתפקיד.

בשבילי אובמה הוא אתגר מתסכל. הכיוון ברוב התחומים ניראה לי חיובי (מדיניות סביבתית, סוגיות מוסריות כמו הפלות, מחקר בתאי גזע עובריים, ענויים וכו', הכוון בביטוח הבריאות, המאבק לרגולציה בשוק האשראי, בניה מחדש של תעשית הרכב האמריקאית, האקטיביזם הכלכלי וכו').

דווקה במזה"ת הוא מאוד מאוד מאכזב אותי (למרות ששוב, נחכה וניראה מה יקרה). היחס לישראל קר מאוד, זה כבר דיי ברור. זה הרבה יותר מסתם סדרי עדיפויות, זה כבר כמעט ניראה כמו כתף קרה.

האמירות של ביידן ורם עמנואל, החוסר בעידכונים, ואפילו מחוות כמו סדר פסח בבית הלבן וביקור בבוכנוולד (כל פעם שאירופאי שעוין את ישראל רוצה להוכיח שהוא לא אנטישמי הוא מדגיש כמה הוא מכבד את היהדות ורגיש לזכרון השואה, בוש לא ניזקק לסדרים בבית הלבן כי ידידותו לישראל היתה ברורה) מדאיגות מאוד, הזיקה בין אירן והסכסוך הישראלי פלסטינאי כבר ממש מפחידה.

ניראה קצת (וזו רק ספקולציה) שמימשל אובמה חוזר על הטעות של ממשל בוש בימיו הראשונים, ההנחה שכל מה שעשה הממשל הקודם היה שגוי וצריך התחלה חדשה. זה לא בריא כל הזיגזגים הללו פעם בשמונה שנים.

עם זאת צריך להציב את הדאגות בפרופורציה. ממשל בוש היה ידידותי באופן בילתי רגיל והיתה זו נאיביות לצפות שיחס כזה ימשך. ממשל מקיין היה אולי פחות קיצוני בשינוי מממשל אובמה אבל גם הוא היה לדעתי מתגלה כידידותי פחות.

כמו כן המושבעים כמו שאומרים עדיין מתדיינים. אם למשל יצליח אובמה לשכנע את מדינות ערב ה"מתונות" (כלומר הפרו אמריקאיות) ואילו יצליחו לשנות את היוזמה הערבית כך שתכלול אזרוח פלסטינאים במדינות המארחות וזכות שיבה רק למדינה הפלסטינאית הרי שמדובר לדעתי בהישג עצום (ברור לי שאף אחד פה לא יסכים איתי על זה) ובשינוי של ממש בסיכויים להסדר.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

ועד אז יבינו האמריקאים מה הם עוללו לעצמם בבחירות 2008, כשבחרו נשיא חלול, רק בגלל צבע עורו, ובגלל "רק לא בוש".
כן, הוא עושה הרבה, ועושה הרבה שטויות - כמו ההתחנפות לסוריה ולאירן, ההשתחוות בפני מלך סעודיה, נאום הפייסנות שהוא עתיד לשאת בקהיר, האשמת ארה"ב בכל חוליי העולם, ומעל מכל ההתרחקות מישראל.

נשיא אמריקאי, זה לא צחוק

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט ועד אז יבינו האמריקאים מה הם עוללו לעצמם בבחירות 2008, כשבחרו נשיא חלול, רק בגלל צבע עורו, ובגלל "רק לא בוש". כן, הוא עושה הרבה, ועושה הרבה שטויות - כמו ההתחנפות לסוריה ולאירן, ההשתחוות בפני מלך סעודיה, נאום הפייסנות שהוא עתיד לשאת בקהיר, האשמת ארה"ב בכל חוליי העולם, ומעל מכל ההתרחקות מישראל. נשיא אמריקאי, זה לא צחוק

שוב, הפטריוט, אתה מסתכל על הדברים בעין צרה וישראלית מידי.

אובמה הוא נשיא ארה"ב, לא ישראל. את האזרח האמריקאי מענינן הרבה יותר מה עושה הנשיא שלו כדי להבטיח שתהיה לו עבודה, שיוכל לקבל משכנתה בבנק בשביל לקנות לעצמו בית, שחברת האשראי שלו לא תשנה פעמיים בשבוע את תנאי האשראי (ותמיד לרעתו), שיפסיק לשלם יותר ולקבל פחות בריאות מכל אזרח במדינה מפותחת אחרת וכו'. מה עושה נשיא ארה"ב בעניין שני שבטים רחוקים שמתעקשים לטבוח האחד בשני מעניין את האמריקאי הממוצע הרבה פחות ובצדק, לעניינים המקומיים הרבה יותר השפעה על חיי היום יום של האזרח מעניניי החוץ ולעומק הקידות של אובמה בפני מנהיגים זרים יש אפס השפעה.

בהחלט יתכן מצב בו נשיא אמריקאי יהיה לא טוב לישראל (לא טענתי שזה המקרה עם אובמה, את זה נחכה וניראה), אפילו אסוני, ועדיין יהיה נשיא מצויין לאמריקאים. אתה לא יכול לכפות את זוית הראייה והאינטרסים שלנו על אלו של מדינה זרה שמטבע הדברים יש לה אינטרסים שונים.

להסביר לאמריקאים מה טוב בשבילם כי אנחנו יודעים טוב יותר זה כבר לא לעניין.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אני אזרח ישראלי, וזו נקודת ההשקפה שלי - אבל הטענה שלי היא שאובאמה הוא נשיא אסוני קודם כל לארה"ב, עקב יחסו הפייסני לאיומים הניצבים מולה.
מי שבחר בו כי "רק לא בוש" יגלה עד מהרה עד כמה מסוכן הנשיא החלול הזה. אולי (ואני מדגיש, אולי) הוא יכול לטפל בחוליי הכלכלה האמריקאית (ויש לא מעטים שאינם חושבים שהוא המושיע הכל-יכול...), אבל אין לו כל מושג איך להתמודד נכונה עם האיומים החיצוניים, ושם הוא עושה את כל הטעויות הקריטיות האפשריות.
בוש אולי עשה וטעה - אובאמה מצהיר מראש שאינו מתכוון לעשות, אלא רק לדבר.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

מה קשור? הוא שונה בתכלית מגור'ג בוש הבן והאב יחד,מי יודע אולי זה הניצוץ שהרפובליקנים באמת צריכים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי נוסטור מה קשור? הוא שונה בתכלית מגור'ג בוש הבן והאב יחד,מי יודע אולי זה הניצוץ שהרפובליקנים באמת צריכים.

אין לי כמובן מושג מה יקרה אבל לדעתי המועמד הרפובליקאי לבחירות 2012 יהיה מישהו שעדיין לא שמענו עליו, במיוחד אם זה יהיה איזה כוכב דורך שיתן להם סיכוי אמיתי.

כפי שכתבתי למעלה, השם בוש כרגע מאוד לא פופולרי, לא בעם ולא במיפלגה. אולי זה לא הוגן ואולי בעוד שנתיים זה ישתנה אבל ככה זה כרגע (חוץ מזה שארה"ב היא לא מלוכה וכל עניין השושלות מאוד לא מוצא חן בעיני וגם שני בושים זה אחד יותר מדי לטעמי).

כמו כן כדי שתציב את הצפיות שלך על רף סביר. בחירות אחרי ארבעה שנים הן בעצם תהליך אישור של העם לדרכו של נשיא מכהן. במילים אחרות, נשיאים של ארבעה שנים הפסידו את הבחירות יותר מכפי שהמתמודדים נגדם זכו בהן. בשתי הפעמים האחרונות שזה קרה, רייגן מול קרטר ב1980 וקלינטון מול בוש האב ב1992 המתמודדים (רייגן וקלינטון) היו כשרונות פוליטיים יוצאי דופן. לא בכל בחירות מצליחות המפלגות למצוא מועמדים מוצלחים כל כך.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006