ראשית עלי להבהיר שאני כותב הודעה זו דרך חשבון של בן דודי שאישר לי זאת מראש, ולמעשה אני מעלה את הבעיה/שאלה/התייעצות שלי כאן בעקבות המלצתו.
זה הולך להיות ארוך, עמכם הסליחה.

בכל אופן, אציג את הרקע שלי,
התגייסתי לפני קצת יותר משנה לחיל שריון, החטיבה לא רלוונטית כרגע ואני מעדיף לחשוף כמה שפחות פרטים, עמכם הסליחה.
הגעתי לשריון מבחירה, עם פרופיל 97, מתוך סוג של אידיאולוגיה, ואני אפרט:
כנער הייתי מאוד מורעל, בכושר טוב, החלטתי שאני רוצה לתרום כמה שיותר לצבא, והיכן שצריך אותי אני אלך, עם הסתייגות אחת בלבד-שזה יהיה תפקיד קרבי.
בניתי על קריירה צבאית ארוכת שנים, קצונה מבחינת הייתה דבר בטוח, וחיכיתי ליום בו אתגייס לצבא כאילו מדובר בזכייה בלוטו.
החלטתי להתגייס לחיל השריון, בין היתר מכיוון שאחוז הביקוש אליו היה מחריד, משהו בסביבות ה-0.3 איש על כל מקום פנוי (קרי 70% מהמתגייסים חסרי מוטיבציה בעליל לשרת בחיל הזה), כמו כן אפשרות הפיקוד המהיר קרצה לי וכמו גם העבודה השקטה והצנועה, הראש המרובע ועוד דברים שהתחברתי אליהם מאוד.
במהלך המסלול הרגשתי שמצאתי את מקומי, בטירונות ובצמ"פ נתתי את כל כולי, השקעתי את הנשמה ובאמת התאהבתי בחיל הזה.
בסוף המסלול הוציאו אותי לקמ"ט, אותו סיימתי לפני מספר חודשים ושובצתי כמט"ק בפלוגה מבצעית.

הבעיה שלי התעוררה במהלך סוף הצמ"פ ובמשך כל הקמ"ט, ולא מפסיקה להטריד אותי מאז.
אני מרגיש שאני לא ממצה את עצמי.
אז נכון זה נשמע לא בוגר ושחצני, אבל זו ממש לא הכוונה שלי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב את החיל, אני יכול לומר בוודאות שיש לו לא מעט יתרונות על פני כל חטיבת חי"ר, החיל עושה עבודת קודש וימים כלילות על מנת לשמור על בטחון המדינה.
אני מכיר את עוצמת האש של הטנקים הישראליים ועל היכולות של צוות מיומן בשדה הקרב, כך שאין צורך להתלהם או לתקוף אותי על בגידתי בחיל...
אני מטבעי בן אדם מאוד פיזי, מאוד לוחמני.
תמיד מחפש את הפעילות, את האקשן. ליזום פעילויות ולא לחכות שהן יגיעו אלי.
אני שונא להיות פסיבי או לחכות שהדברים יגיעו לידיים שלי, אני תמיד לוקח את העניינים בידיים ולא מחכה שהישועה תגיע יש מאין.
אלו דברים שחסרים לי מאוד בעבודה השגרתית והיומיומית שיש לא רק בשריון אלא בכל גדוד מבצעי "רגיל" בכל חטיבה בצה"ל.
נכון שזו עבודת קודש והיא ששומרת על תושבי המדינה יותר מכל פעילות של "שייטת מטכ"ל מטייסת 669 ת"פ שלדג", ובכל זאת, אני מרגיש איזשהו פיספוס, החמצה כלשהי.

מראש, מתוך אותה אידיאולוגיה שציינתי למעלה, לא ניגשתי לשום גיבוש לפני הגיוס, לא יום סיירות, לא גיבוש טיס ועוד כל מיני מיונים ליחידות שונות ומשונות...
כיום אני די מתחרט על זה. לא שאני מצהיר חלילה שבוודאות הייתי מתקבל לשם, אבל לפחות הייתה לי ההזדמנות לנסות.

אני ממש לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני הפכתי מהבן אדם הכי מורעל בעולם לבן אדם די נבול, ואין לי ממש מה לעשות עם עצמי.

האם יש לי מה לעשות? האם יש כאן מישהו בפורום שחווה דברים דומים?
אשמח לשמוע דיעות ו/או הצעות של חברי הפורום, וחלילה שלא תצאו מנקודת הנחה שאני לא מעריך את חיל שיריון, אומר זאת שוב, זה לדעתי החיל המכריע והחשוב ביותר שיש בזרוע היבשה, ואולי אף בצה"ל בכלל.
מצטער על אורך ההודעה אך זה עניין שדי קשה לי איתו ואני נאלץ להתמודד איתו ביומיום. בקיצור אני זקוק לעזרה...

תודה מראש לכל מי שטרח וקרא

קודם כל, ברוך הבא למחלה שעוברת על כמעט כל חייל בצה"ל - שביזות.
אני לא חושב שיש בןאדם שלא שבוז בצבא (אולי קצינים), אולי בגלל סיבות אחרות, אבל גם בגלל סיבות שכאלה.
בתכל'ס - תיהיה ראש גדול, אולי זה יעזור. אם זה לא מתאפשר בפלוגה, תנסה אולי להגיע למבצעים-מודיעין, שם, תלוי בקמב"ץ\ק.אג"מ\קמ"ן יש המון אפשרויות להשפיע. אני ידוע, שכשלי זה קרה, לא מבחירה, ועברתי למבצעים, מאוד נהנתי לעבוד עם הדרגים היותר גבוהים של הגדוד - ולהשתתף ממש בתכנון של מבצעים, או לדעת שבלעדי יש סיכוי שהגדוד לא היה מתפקד כמו שצריך ב"עופרת יצוקה"

בהצלחה, זה עובר אחרי שלוש שנים.

אסף.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אז זהו, שאני מסרב לקבל את השביזות.
אני נגד הדיעה הרווחת שכל חייל בצה"ל נהיה שבוז באיזשהו שלב ולא יוצא מזה.
אני לא רוצה לסיים את השירות שלי ובהסתכלות לאחור להבין שקיבלתי דברים כאלה כמובנים מאליהם וויתרתי לעצמי על חיפוש אחר מקום שיהיה לי טוב יותר וממצה יותר.

זה לא סותר צריך מצד אחד לדעת שזה קיים, ומצד שני, לחפש מה לעשות עם זה.
קודם כל, החבר'ה זה גורם מפחית שביזות.
אולי אם תיהיה מט"ק ג-ד או משהו כזה, זה יעזור. וכמו שהצעתי למעלה, יש גם תפקידים שאפשר בקלות להיות בהם ראש גדול.

אסף.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני מאמין שהבעיה היא יותר שורשית משביזות ואני בטוח שהיא לא תיפטר אם וכאשר אגיע למפל"ג...
אני מנסה באופן קבוע לחפש דברים חדשים, אני מציק לצוות שלי כל יום, מחפשים פעילות שהיא קצת מעבר לשיגרה היומיומית, מגדילים ראש בכל דבר, אבל זה אופי הפעילות בגדודים, ואין מה לעשות עם זה.
לא משנה עד כמה תנסה לשנות סדרי עולם, המצב הוא כזה.
באיזשהו מקום אפשר להגיד שאני מרגיש לא שייך, אני לא בן אדם של באנאליות או מישהו שמקבל הכל כמובן מאליו, ולכן זה דבר שכל כך מציק לי.

תמיד יש לאן להתפתח. לדעתי, התו"ל של שיריון זה תחום מרתק מבחינת אסטרטגיה. זה כמו משחק גו - כל שיריונר מבין, אבל כמה כבר באמת שולטים?
והפן הנוסף, כמובן, זה המקצעויות והבכלל של החיילים - שרק בזה אפשר להתעסק עד הפנסייה.
יש על זה פתגם סיני עתיק. מי רוצה משהוא, מחפש פתרון, מי שלא - מחפש תירוץ...

Of all the things I've lost, I miss my mind the most. (Mark Twain)

לא אמרתי רק מפל"ג, ואני מחזק את הבחור מעלי.
כמה אתה באמת יודע על הטנק שלך?
כמה החיילים שלך טובים בהצלבות תאים?
כמה הם ואתה טובים בראיה כוללת של שדה הקרב? של הבנה קצת מעבר לדרג המחלקה?
מי בצוות שלך יכול להחליף אותך אם וכאשר תפצע, למשל? איך אתה גורם לזה שאפילו הנהג יוכל לעשות את זה? (והיה לי נהג כזה, אגב, בזכות המ"מ שלי)
וכמו שאמרתי - יש גם את המפג"ד - התעסקות בפקודות, ראיה לטווח רחוק קצת יותר, חמ"ל (שיכול לעיתים להיות מאוד מעניין).

אסף.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תשמעו, הבעיה היא מעבר למה שאני יכול לעשות בתור מט"ק.
אני מרגיש שאני מסוגל ויכול ליותר, ואני כועס על עצמי שמראש לא חשבתי על זה. אני מנסה כרגע לחפש פתרונות.

בעניין הצוות שלי, אני משקיע עד כמה שניתן, בין אם זה לפתוח קמ"טון עם כל אחד מהצוות ולעבור על עניינים טכניים של הטנק ועד ללמידה של פודים של מ"מ. התותחן שלי כבר מכיר ויודע פחות או יותר על פיקוד בטנק כל מה שצריך וברמת העיקרון יכול להחליף אותי במקרה של פגיעה.

בעבר הייתי בטוח שזה תירוץ להגיד "אני לא מתאים לזה" או דברים בסגנון, אבל לאט לאט מתחוור לי שזו האמת לאמיתה.
לא כל בן אדם מתאים לכל סוג פעילות. ואני אישית מרגיש איזשהו פיספוס.
הכיוון שאני חותר אליו הוא לא איך אני יכול להתפתח בחיל, אלא איך וכיצד אני יכול להתפתח מחוץ לו...

כל מה שאני אומר כאן הוא דעתי האישית בלבד. אני לא קצין ותודה לאל גם לא נגד אבל הנסיון שלי עם המערכת גדול ואת הדברים שאתה חושב אני ביצעתי אז תנסה לקחת כל מה שאתה יכול מהפוסט.

בצבא צריך לקחת כל תפקיד שנותנים לך ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.

אתה יכול לעשות יותר? נהדר תציע למ"מ/מ"פ/מג"ד הצעות תנסה לייעל תהליכים.
אבל אל תצפה להפוך עולמות.
צה"ל הוא צה"ל וצה"ל לא הולך להשתנות.

אתה רוצה יותר מכל זה? תצא משריון ותנסה ואם הכח רצון שלך אולי אף תגיע למקום אותו אתה חושב שאתה חפץ.

הבעיה היא שאף אחד לא מבטיח לך ששם באמת תמצה את עצמך כמו שחלמת וגם אם כן אף אחד לא מבטיח לך שתתרום בכך לצבא.

העניין הוא כזה הסיכוי שתהליך כזה יתרום לצבא הוא אפסי, רוב הסיכויים שיקרה ההפך.
הסיכוי שהתהליך יתרום לך הוא די גדול (אם מסתכלים על המצב האידיאלי שבו הוא מצליח כמובן). השיקול פה הוא שלך.

חוץ מזה הדרך החוצה משריון לא פשוטה והדרך משם על מחוז חפצך עלולה להיות עוד יותר מורכבת.
קח בחשבון שהעניין יקח זמן רב ויעלה לך בהרבה מתחים נפשיים, ואף אחד לא מבטיח לך ורדים וסביונים בסוף הדרך.

בכל אופן אני גם שריונר לשעבר ואני מבין ללבך, דעתי היא שלפחות בשלוש השנים הללו צה"ל צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך (קלישאתי, אני יודע), וזה אומר (שוב, לדעתי) שאתה צריך להישאר בשריון ולנסות לתרום מבפנים בדיוק כמו שאתה עושה כרגע.

אגב אני מכיר כמה מט"קים במצב שלך בדיוק וכולם למרות השביזות בחרו להישאר כי זה מה שנכון גם לדעתם. כולם שקלו לצאת ברמה כזו ואחרת אבל בסופו של דבר כולם (עדיין) בפנים.

לפני די הרבה זמן קראתי ספר מעולה, למרות שהוא managment for managers by managers. למרבה הפתעתי היו שם הרבה משפטי חוכמה. אחד מהם, למשל, שע"מ להתקדם בתפקיד עליך השנות את הארגון בקבוצה, בה אתה נמצא ואחראי עליך כך, שהיא תוכל לתפקד באופן אוטונומי ושיש בן-אדם שיכול לקחת את פתקידך ללא הורדת אפקטיביות. בנוסף על כל, הוא ממליץ לשלות בתפקיד עליו אתה רוצה לעבור עוד לפני שאתה מציע את זה למנהלים שלך.

אבל אתה, כמובן, מדבר על שינוי כיוון אחר לגמרי, נכון? למשל, להתחיל אימון מתקדמם של איזו tunnel rats ולהתחיל לנקות תעלות ממחר ועד שיגמר לך המקום הפנוי על הקלצ'ניקוב, נכון?

Of all the things I've lost, I miss my mind the most. (Mark Twain)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי random bytes אבל אתה, כמובן, מדבר על שינוי כיוון אחר לגמרי, נכון? למשל, להתחיל אימון מתקדמם של איזו tunnel rats ולהתחיל לנקות תעלות ממחר ועד שיגמר לך המקום הפנוי על הקלצ'ניקוב, נכון?

כן... המטרה האמיתית שלי בכל זה היא פשוט להרוג כמה שיותר, בשביל שאני אוכל לצאת עם הנשק המגניב ומרובה הכוונות והאיקסים שלי וככה לא רק שכל החברים שלי יתפסו ממני גבר גבר, אלא גם כל הבנות יחשקו בי.
פיספסת קצת את הפואנטה..

לבחור שהגיב לפניך, אני מסכים איתך בעניין טובתו של צה"ל מעל טובת הפרט, אבל העניין הוא שכרגע במצב שלי אני לא מסוגל להפיק יותר מדי פשוט מאוד בגלל ההרגשה הכללית שלי, אני לא רווחי ולא תורם לצה"ל כמו שאני מרגיש ויודע שאני מסוגל.
אני מרגיש סוג של נכנע לבינוניות, עד כמה שזה נשמע נדוש (חלילה אני לא מתכוון לחיל שריון, אלא לעובדה שאני מקבל על עצמי את העובדה שאני לא מרוצה ממה שאני עושה ושאני לא תורם את ה-100 אחוז שלי וזה וויתור עצמי.)

מה עם אופציה של מפג"ד שהעלתי? נסה לדבר עם המג"ד שלך, או הקציץ אג"ם.

אסף.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

התכנון של מבצעים והתעסקות במאחורי הקלעים של המבצע לא בשבילי...
אני בן אדם של ביצועים לא תכנונים (עד כמה שזה נשמע דפוק)

שתי אופציות - צא לקצונה או תנסה טופס 55. אין יותר מדי אפשרויות אחרות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זה היה סרקזם. אל תיקח דברים כל-כך קשה. לפעמים, רצינות יתר זה לא בריא. לדעתי, עם תיקח את המצב בקלות, תוכל לראות דרכי התקדמות בין רגע.

Of all the things I've lost, I miss my mind the most. (Mark Twain)

תגיש טופס 55 ותתנדב ליחידה מובחרת כרצונך. במקרה הכי גרוע, תחזור לנקודה בה אתה נמצא כרגע.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אולי פספסתי את זה ולא ראיתי שכבר התייחסת לזה, אבל למה לא לצאת לקצונה?

נכון שאם תצא לקצונה אז לא כל הדברים ישתנו ביום אחד - אבל לפחות תחום האחריות שלך יגדל והיכולת ליזום תתרחב במידה מסויימת.

כבר עברת קורס מט"קים ואתה מפקד על צוות, אני לא מאמין שטופס 55 יעזור יותר מידיי.

מה שלא הבנתי מההודעה שלך, איפה בידיוק הבעיה? ממה אתה לא מרוצה ולמה ציפית שלא התקיים?
סיימת עכשיו קורס מט"קים, אתה עדיין מפקד צעיר- יכול להיות שאתה לא נמצא במקום שמתאים לך, יכול להיות שעוד לא הספקת להכיר אותו. לפעמים למפקדים צעירים (אני לא משתמש במילה "צעיר" כגנאי על פז"ם, אלא כעיניין עובדתי שרק סיימת קורס מפקדים) יש תחושה שהם רק חיילים עם קצת יותר סמכות ושהם לא יותר משק חבטות של הקצינים, התחושה הזאת עוברת ברגע שתופסים יותר ניסיון ויותר בטחון, וגם אז הופכים להרבה יותר עצמאיים.

יכול להיות שבפלוגת מסלול או כגנן יהיה לך יותר טוב (אם אמרת שאתה מתחבר לצד המקצועי והמשמעתי).

הגלריה שלי בפליקר

אני חושב שלא הבהרתי את עצמי מספיק,
אני אנסה שוב.

אני אוהב את החיל הזה, שריון, אבל הוא לא בשבילי.
הכיוון שאני מכוון אליו הוא תפקיד בעל אופי יותר חי"רניקי, יותר פיזי.
אני לא מאמין שיש לזה קשר לזמן שאני משרת כמפקד מכיוון שהמחשבות האלו עלו לי עוד בתחילת אימון מתקדם. אני מרגיש שפספסתי שירות שהרבה יותר מתאים לי בכל מיני יחידות שונות ומשונות, ואני לא יודע מה הצעדים שעלי לעשות על מנת "להחזיר את השעון לאחור" ולהיכנס לאותן יחידות.