29-04-2009, 22:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
סא"ל יונה רסין, ראש לשומרי רמת גן
יום הזכרון, 11:00. צפירה. העגמומיות ממלאה גם את מסדרונות מוסד ציבורי אי שם בארצנו. רק מטרוניתה אחת יושבת כשרגלה מונחת על רגלה השניה ומעלעלת במופגן בחוברת כלשהי נטולת הסכמות. יכלת לשבת ולקרוא בספר תהילים,יכולת לעשות מעשיך בצנעה, אפשר היה אפילו שלא לקום מהמקום ובכ"ז לכבד את הזולת במבע פנים או במלמול תפילה!
האם הכאב אינו כאבך?! היא ננזפת ועונה ביהירות: 'לא שמעתי את הצפירה','בפעם הבאה אקום..'
הזעם ממלא את הלב ואני עולה במדרגות ומספר את הסיפור לעמיתה לעבודה. חברה אחרת לעבודה היושבת בחדר מאזינה - ועיניה שותקות.'כבר לא איכפת לי' היא אומרת. 'כבר לא איכפת לי מאנשים כאלה' ומוסיפה בלחישה: 'איבדתי את אבי כשהייתי בת שנה ורבע'.
השותפה לחדר מפצירה בה כי תספר על אביה אך היא אינה ששה. בטוחה כי כבר נשכח ושמו אינו מוכר ולבסוף מתרצה ונוקבת בשם: יונה ראסין.
סא"ל יונה רסין, גיבור רמת גני. ראשון לשומרי העיר. חבר לאנשי אגודת השומרים. האיש אשר במגרש הריק ברחוב שעל שמו שיחקתי כילד, הקצין שבמחנה שנקרא על שמו שכן אבי כשהיה חייל בראשית דרכו בארץ.
הדמות עליה מספרים לילדי עירי בבקורם בבית קריניצי - נ-ש-כח? ממש לא!
מתוך אתר הזכרון של משרד הבטחון: http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...3452&ndt=513457
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/007602.jpg]
בן צפורה ושמואל, נולד ביום ט' באב תרס"ב (12.8.1902) בעיר חרסון, רוסיה. בשנת 1913 והוא אז בן 11 עלה ארצה במטרה ללמוד בגימנסיה "הרצליה". בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה נותק מהוריו וכן פסקה התמיכה בו. יונה הפסיק את לימודיו ומאז היה לאדם העומד ברשות עצמו. במאורעות תר"ף-תרפ"א החל לעסוק בשמירה כשאירגן את נערי הגימנסיה לשמירה על שכונתו נווה שלום. אחר-כך שמר בפרדסי גולדברג ברמת גן, בהרטוב וביהודה. שנים אחדות היה השומר של רמת גן. הוא חלם על חידוש מסורת-הרועים העברית ובשנת 1927 יסד את קבוצת הרועים בשייח'-אברק. יונה ידע את השפה הערבית על בוריה ואת מנהגי השכנים, תירגם כמה משירי הרועים הערביים וטיפח את שירי הרועים העבריים. במאורעות תרפ"ט אירגן את השמירה בעמק יזרעאל המערבי ובעמק זבולון ועמד בראש הודפי ההתקפה על שייח'-אברק. במאורעות תרצ"ו ניהל קורס מדריכים לנשק קל והדריך עשרות מפקדים ברחבי הארץ. הוא פיקד על מארבים בסביבות חיפה ויערות-הכרמל. אחרי הטבח בטבריה אירגן מחדש את הגנת העיר והצליח להחזיר את אמון הציבור ב"הגנה". אחר-כך שימש מפקד גוש בדרום, מפקד נפה בצפון, ולבסוף - קצין מטה ה"הגנה" בתפקידי ארגון שונים. בימי המאבק נגד השלטון הבריטי מונה קצין זהירות וביטחון ארצי. לאחרונה נטל על עצמו את הטיפול באסירי ה"הגנה".
יונה נפל ביום ו' בטבת תש"ח (19.12.1947) בדרך, בשעה שנסע בכביש ירושלים, לטפל במשפטו של אחד מאסירי ה"הגנה". הובא למנוחת-עולמים בקברות השומרים בגבעות זייד. הניח אישה, אהובה, ושלוש בנות. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סגן-אלוף.
נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 30-04-2009 בשעה 00:52.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
