ידידי שלום וברכה,

ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הינו מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

ודווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. רבותינו נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי- תורת משה, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

אבל בנוסף ראיתי שם בתורה דבר אחר, הרחוק שנות אור מעיקרי האמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליהם אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי התורה הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר שבקישור המצורף, הבאתי את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

http://www.global-report.com/um/?l=he&a=340854


אלברט שבות - פנמה

משום שחסרים לך מושגים והבהרות רבים ומגוונים כתבת הגיגים רבים שחלקם אם לא כמעט כולם היו נחסכים ממך וממי שקרא את כמות הטקסט העצומה שהקלדת.

ניסיתי לקרוא את מה שכתבת אבל בכל רגע (ויחסית די מההתחלה) נתקלתי בהנחות יסוד מופכות המהוות בסיס לעוד ועוד כאלה הנחות ומסקנות מפוקפקות עד שיצאה מתחת מקלדתך כמות עצומה של טקסט מיותר לחלוטין.

מכיוון שאתה עושה רושם של אדם רציני ואינטיליגנטי אני מציע שתלמד קודם לענות על השאלות היחסית טריוויאליות כמו:
"מהי התורה?"
"מהי היהדות? (האם אכן היהדות היא דת בכלל?)"
"מה תפקידו של עם ישראל בעולם לפי התורה?"

לסיכום - פול גז בניוטרל.

נ.ב.
מצטער שהייתי צריך להיות כה בוטה אך עושה רושם שאתה אדם המחפש את האמת ובוטות היא לא משהו שיפחיד או יעליב אותך שהרי אתה מעיז להשתמש בה כנגד אבות האומה וחז"ל כאילו היו חבריך.

www.meirtv.co.il

כמו שנאמר מעלי; פיתחת לעצמך אלברט, תיאוריה שלמה עם אוסף מושגים שהמצאת להנאתך, קבעת אותה כנקודת הבסיס, ועליה הכברת אוסף מילים פיתוחים והמצאות. חבל. היית צריך ללמוד יותר לעומק את מושגי הבסיס. אולי היית מגיע לנתיב אמיתי יותר, ולא לאוסף של משחקי מילים. עולמך אלברט, צר מאוד. אתה רואה וכותב רק את מה שאתה רוצה לראות ולכתוב. דעות אחרות אתה פוסל על הסף, ולו רק בגלל שנחמד לך להתפלסף עם התיאוריה הבסיסית שהמצאת.
אני יכול גם להביא דוגמאות למה שאמרתי, אבל נחסוך. כל מי שיתחיל לקרוא יבין זאת בעצמו.

ולסיום תובנה קטנה; היו שטענו עוד הרבה לפניך שמצאו את הדרך האמיתית. היו ששרדו והיו שלא. אלו ששרדו היו אלו שלא פסלו את כל הדרכים האחרות. אתה פוסל.

..

מספר מושגים חוברים בשביל להרכיב דיון אנושי: הנחה, טענה, מסקנה. ללא ספק ניתן להתחיל את הדיון דווקא במסקנה ולאחר מכאן לגשת להנחה או לטענה, כלומר הסדר אינו גורם מעכב בפני עצמו, אבל עוד לא שמעתי על דיון אנושי שבונים רק ממסקנות. רוצים להתדיין? תפדל בבקשה, בשביל זה הבאתי את המאמר שלי לכאן, אבל אל תבלבלו ותתבלבלו, אל תפגעו באינטלגנציה שלכם. תעיפו מבט שוב על מה שכתבתם ותראו טקסט של מסקנות ועוד מסקנות ועוד...


המאמר שלי הוא ארוך כאורך הגלות. ניתן לקרוא אותו לדעתי תוך לא פחות משבוע. לי המחבר יספיק יומיים בשביל לקרוא שוב את מה שכתבתי (כי אני המחבר!). אין ספק שדיפדפתם פה ושם במאמר והיגעתם להחלטה שלא כדאי לקרוא את כל המאמר כי נראה שיש בו רעיונות שאינם לרוחכם והוא ארוך ומעצבן! בסדר גמור, זו החלטה תקינה, אבל לבוא ולשטוח ים של מסקנות וכאילו אתם פותחים בדיון --- זו פגיעה באינטלגנציה שלכם.


רוצים לשמוע בדיחה דומה? את אותו המאמר פרסמתי בפורום דתיים בתפוז, וקיבלתי מספר תגובות אף יותר בוטות משלכם... עד שבא מישהו וביקש להוכיח את המגיבים שלפניו על הבוטות שלהם... אביא לכם את הפתיח שלו ואת הסיפא בלבד:


פתיח: בתכלס... אין לי סבלנות לקרוא את המאמר המצורף...
אני בניגוד לאחרים, יודע לכלול את התמונה השלמה, לחבר אחד ועוד אחד.. ואז להתייחס לראשון-ראשון ואחרון אחרון..


סיפא: ואתם.. שניכם.. ואלו שבאים להגיב אחרי זה..
איזו קדושת ה' אתם עושים בדיוק?! אכן קיימת מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" - אך ישנה דרך לעשות זאת! עליכם נאמר "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגע עצמו" (נגעים ב, ה)


אם לא צחקתם, סימן שלא הבנתם את הבדיחה... ובכל זאת אני אצחיק אותכם בכוח! הינה המשך לבדיחה הקודמת: היגבתי משהו ברוח הדברים שלעיל וללא צירוף שום בדיחה; או אז מנהלת הפורום "נועה" שלחה לי נזיפה במסר ומחקה לי את התגובה בתואנה שצריך לדבר בלשון נקיה! סוף הבדיחה וצריך לצחוק כאן. (אם גם כאן לא צחקתם, צריך לגשת דחוף לרופא שיניים או לאף אוזן גרון; או לשאול פשוט לאיזה מומחה צריך לגשת- אבל דחוף).


אלברט

כתבת

ציטוט:

הבאתי את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

אתה מתייחס לתורה שבכתב כאילו היא כל התורה או אפילו החלק החשוב שבתורה, מה עם תורה שבעל פה? (וזו גישה נוצרית מובהקת המתעלמת מתורה שבעל פה).
ואחרי שטעית אתה ממשיך לבנות על זה מגדלים פורחים באוויר (ואתה מצפה שנתייחס לכולם רק בגלל שכתבת כמות עצומה של טקסט).

עיקר ביקורתך הוא נגד תפיסות נוצריות שאתה מייחס ליהדות ואז יוצא כנגדן (למשל המושג "אמונה" הנתפס בלקסיקון שלך כ"אמונה עיוורת" שלא כהגדרת היהדות את המושג "אמונה").

סיכום קצרצר עד כאן:
יש לך ביקורת המבוססת על הנחות נוצריות כנגד הנצרות.

www.meirtv.co.il

הבעיה זה לא האמונה העיוורת ולא התורה שבעל פה, הבעיה שאתה מרגיש מצוקה שלא עונים לך.

אני שב ומזכיר לך: המאמר שלי ארוך, וטבעי להגיע להחלטה שלא לקרוא את כל המאמר הארוך והמעצבן! אבל להסיק מהטענות שלך וכאילו אתם פותח בדיון --- זו פגיעה באינטלגנציה שלך מר 5760 . רוצה להתדיין איתך אבל על משהו, לא על אוויר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אלברט שבות הבעיה זה לא האמונה העיוורת ולא התורה שבעל פה, הבעיה שאתה מרגיש מצוקה שלא עונים לך. אני שב ומזכיר לך: המאמר שלי ארוך, וטבעי להגיע להחלטה שלא לקרוא את כל המאמר הארוך והמעצבן! אבל להסיק מהטענות שלך וכאילו אתם פותח בדיון --- זו פגיעה באינטלגנציה שלך מר 5760 . רוצה להתדיין איתך אבל על משהו, לא על אוויר.

שאתה צודק.
מפריעה לי העובדה שאדם אינטיליגנטי כמוך הגיע למסקנות כל כך מופרכות בהתבסס על הנחות חסרות כל בסיס - זהו אכן פיספוס.

אכן נפתח פה דיון אבל לא כזה שרצית - במקום דיון על מה שכתבת נפתח דיון על הצורך בקריאת כל מה שכתבת והאם יש טעם בכך.

אתה מתעקש שאקרא את כל נחלי התווים שכתבת. האם זה משום אתה חושב שאקבל תשובות לכל קושיותיי הפשוטות שעולות מייד עם ההתחלה?
אני מניח שהתשובה מצדך תהיה כן (פשוט משום שאחרת אין טעם לקרוא את הכל אם אין לך זמן מיותר)

אני מוכן ללכת צעד אחד לקראתך ולהגיב באופן פרטני לתחילת דבריך.
אתה מצדך מוזמן להביא ציטטות או מראי מקום של חלקים ממאמרך העונים על התגובות.
כך נוכל לכסות (אם יהיה צורך בכך) את כל מה שכתבת.

אז בבקשה אני אתחיל:

ציטוט:

ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום...

זהו רק אחד מן העיקרים ולא החשוב ביותר בהם - עד כמה שאני יודע (ויתקנו אותי חברי הפורום) העיקר החשוב ביותר הוא - "תורה מן השמיים". מה שכן זהו עיקר האמונה הנוצרית.

ציטוט:

מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא...

נכון ולא נכון - נכון שהוא קונה לו "מקום" טוב, אבל לא בגן עדן אלא בעדן.

ציטוט:

מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

נכון ולא נכון -
לא נכון משום ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (אם כן מדובר כאן רק על איזה חלק ולא על האם יש חלק - כלומר אם תתאמץ מאד לא יהיה לך חלק לעולם הבא או שיקח לך הרבה זמן עד שתקבל אותו. דוגמא קיצונית - יש"ו הנוצרי: השל"ה הקדוש אומר שגם יש"ו יקבל לבסוף את חלקו בעולם הבא אבל יקח לו איזה 15000 שנה עד שזה יקרה והוא יצטרך לחזור בגילגולים רבים על מנת לתקן את כל מה שעשה).

חג עצמאות שמח אני הולך להתגלח :-)

www.meirtv.co.il

הייתי מעדיף לקרוא לך בשם, שיהיה אפילו שם בדוי, קשה לדבר עם מספר...

אני רוצה להגיד לך משהו אישי, ובעצם אתה מזכיר לי משהו אישי. הקנאה הזאת לתורה, גם אני נתקף לפעמים בקנאה הזאת: לא כל אחד יכול לפרש את התורה לפי ראות עיניו... לא כל אחד יכול לגעת בתורה. לפני מספר שנים נתקלתי במישהו בשם אלי אשד שקורא לעצמו חוקר התורה, ובו בזמן מעיד על עצמו שהוא אתאיסט שלא מאמין בקיום אלוהים. לא יכלתי להשלים עם האבסורד הזה, ולא פעם הפניתי לו את השאלה: בסדר גמור, אל תאמין בקיום אלוהים, אבל איך אתה יכול לחקור את התורה ויחד עם זאת לציין שחוברה ע"י בן אנוש! כלומר אתה חוקר את חיבורו של אדם זייפן שטוען שהוא אלוהים... אבל את מי זה מעניין הזייפן הזה ולמה צריך לחקור את חיבוריו!

על השאלה הזאת ענה כי הוא מתעניין וחוקר את הפן הספרותי של התורה... הנה כאן דוגמית מדיון כזה עם אשד, שם המשתמש שלו בדיון 666.
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-24653-24323.htm

נדמה לי וגם אתה מייחס לי את תכונת ההתעסקות בתורה מהפן הספרותי, הפילוסופי... לא יודע אם אמרת את זאת במפורש, ובכל אופן זה המשתמע מדבריך.

שאלת אותי לעיל מספר שאלות, מתוכן: מהי התורה? אני רוצה לענות לך על השאלה הזאת, זה הזמן.

התורה היא מדריך או ספר של הוראות שימוש שנשלח לאדם שיוכל להעזר בו בשביל לחיות ולהתפתח. ברם אינני חושב שהתורה היא ספר תיעודי שמתעד את מעשה אלוקים, כי כל מה שנמצא סביבנו הוא תיעוד חי למעשה השם, השולחן היקום האדם החיה... בשביל מה צריך לתעד בכתב את מעשי ידיו אם בכל רגע אנו רואים וחשים את מעשיו בשידור חי... מתעדים דבר שחוששים שיתאדה עם הזמן ויישכח...

מי זאת היהדות? מי הם היהודים?
היהודים הם אלה שיודעים לקרוא את ספר ההדרכה הזה ויודעים להשתמש בו. יהודי לאו דווקא מי שנולד יהודי, אלא מי שיכול להיות יהודי; היינו ושוב- מי שיודע לקרוא את התורה ולהשתמש בה. כלומר מי שיודע להוציא את תמצית התורה מהכוח אל הפועל; זה כוחו של היהודי: הוא יודע לקרוא את מה שהנוצרי לא יכול לקרוא בתורה, למרות ומדובר באותו הטקסט והמילים. מכאן ניתן ליישם את אותה המסקנה גם על בני עמינו... השתייכותי לעם היהודי אינה ערובה שהבנתי את התורה והשתמשתי בה... גם אני כיהודי יכול ליפול באותו הפח ולהשתמש בתורה כטקסט תיעודי יפה ומקסים... זה מה שהחוקרים החילוניים עושים, כדוגמת אלי אשד; הם לוקחים את התורה כספר תיעודי מוסרי, שכתוב בלשון ספרותית מקסימה. לא מעט אנשים מעמים אחרים גם הוקסמו מהתורה וחקרו אותה; היא עונה על הקסם האנושי...

יוצא שאם אני כיהודי רואה את התורה מהפן התיעודי והמוסרי גרידא - אני כופר בדתי וביהדותי ובייעודי. אין שום הבדל ביני לבין אשד או סוליימאן או קארלוס... גם הם רואים את הפן המוסרי בשמירת השבת ואולי אף מסכימים איתו, זה טוב לנוח ולהתנתק יום בשבוע מהעולם החומרי, יש בזה הרבה הגיון, ישנם כיתות נוצרים למשל ששומרים את השבת... אבל אני כיהודי רוצה לדעת מהיכן מקור התחושה המופלאה הזאת שמלווה אותי כל יום השבת! יש לאוכל טעם אחר, ואפילו שמדובר באותו האוכל של יום חול! אני הולך ברחוב ביום שבת אפוף בהרגשה מוזרה שאין דומה לה וקשה לתארה במילים אנושיות, ואני רוצה לדעת: מה מקור ההרגשה הזאת? למה? מה נשתנה? מה רוצה השם יתברך להגיד לי "באות" השבת? חקרתי את האות הטמון בשבת והיגעתי למסר שהשם ביקש למסור לנו; היגעתי לנפלאות, לדברים אנושיים יפים, נעלים. זה אחד הפרקים שכתבתי מנחלי התווים...

ולשאלת המליון שמדגדגת לך: ומי אני שאכתוב ואפרש את השבת ואת עשרת הדברות וחטא אדם הראשון... כלומר למה אני חושב שהיגעתי לנחלה ולמנוחה וזה בדיוק הפירוש הנכון! והרי הרבה לפני כתבו וניתחו את השבת ואת חטא אדם... מה מייחד בפרושי? מי אני לעומתם...

אין לי תשובה על השאלה הזאת, בכנות. מאידך ומטבע הדברים, תשובה כזאת אם נמצאת, יכולה להיות בגוף הטקסט שכתבתי. ושוב תעלה ותבוא טענתך וכאילו מכריח אותך לקרוא נחלי תווים, וזה כבר נשמע כמסיון.
בוא נסגור את המעגל ונסיים כאן את הדיון. תודה בכל אופן על כנותך.

אלברט שבות

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אלברט שבות שאלת אותי לעיל מספר שאלות, מתוכן: מהי התורה? אני רוצה לענות לך על השאלה הזאת, זה הזמן. התורה היא מדריך או ספר של הוראות שימוש שנשלח לאדם שיוכל להעזר בו בשביל לחיות ולהתפתח.

דווקא עכשיו התחלנו להתקדם:
התורה ידידי, אינה ספר הוראות! או קודים או צפנים או חוכמה.
לא יודע מהיכן שאבת את זה אבל זה לא זה. (ולכן מחילה אבל כל מה שבנית על סמך ההנחה הזאת בתגובה הקודמת שלך לא בכיוון).

מהי התורה אם כן?
פשוט מאד (אבל גם עקרוני מאד) - התורה היא דיבור!

יכול להיות שתגחך לעצמך - מה ההבדל בין דיבור לספר הוראות?

ובכן ידידי ההבדל הוא עצום:
במקרה הראשון ההתייחסות לבורא היא כאל יישות (מ(ה)שהו)
במקרה השני (דיבור) הבורא הוא אישיות (מישהו).

כלומר - אם תשתמש רק בשכלך ותסמוך רק עליו גם בנתחך פסוקים מפרשת בראשית וגם בחקירתך את עולם הטבע - הכי הרבה תוכל לגלות שהבורא הוא מ(ה)שהו. יכול אפילו שתסיק שהטבע הוא הבורא (פנתאיזם) כמו שפינוזה למשל. לכן לפי גישה זו הבורא הוא לא נבדל (טרנצנדנטי).

לעומת זאת אם הבורא גם מדבר איתך (או נכון לזמנינו - דיבר איתנו) (אנכי ה' אלוקיך - תרגום מילולי: אני הטרנצנדנטי הוא מי שגם ברא את הכל, או בלשון הנביאים "ה' הוא האלוקים") זה משנה את הכל - על השאלה הנפוצה "האם קיים בורא לעולם (והמילה בורא מרמזת על נבדלותו)?" נענה "כן"! ישאל השואל "מדוע?" והתשובה תהיה "כי הוא דיבר איתנו!".

דיבור הוא גם גורם מקשר בין שניים - הדובר ומי שהדברים נאמרו אליו! מישהו שלישי שמקשיב מהצד לעולם לא יוכל להיות חלק מהשיחה אלא אם כן הוא פתאום הפך להיות מי שהדברים מופנים אליו.

השניים הם כמובן:
ה' כדובר ועם ישראל כמי שאליו הופנו הדברים (ולא לצד שלישי אלא אם כן הוא יתגייר).

המסקנה מכל הדברים לעיל היא די פשוטה - אינך יכול לבוא ולפרש (או שאתה יכול אבל אין לזה ערך אמיתי) דברים רק על פי השכל שלך. לכל פירוש שלך - כדי שהוא יהיה לגיטימי, חייב להיות איזשהו סימוך בקבלה (לא תורת הקבלה, אלא פשוט קבלה - משהו שהועבר לך מרבך שהועבר לו מרבו שהועבר לו מרבו וכו' .... שהועבר למשה רבינו מהקב").

נ.ב.
אתה יכול פשוט לקרוא לי CK.
חג עצמאות שמח- שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

www.meirtv.co.il

5760 יקר, זו הפעם האחרונה שאני קורא לך במספר, בסוף ההודעה אפרט אודות בקשה זו.



אני מסכים איתך במלוא האחוזים: השם יתברך הוא לא משהו כי-אם מישהו, ישות נבדלת, והדיבור הוא הראיה. הוא דיבר איתנו, הוא דיבר אל עם ישראל, ולא רק דיבר אל מי שנמצא ועמד שמה כי אם גם אל מי שלא היה שמה. כלומר הוא דיבר- מדבר-ידבר לכל אחד מבני ישראל בכל הדורות.



יג ולא אתכם לבדכם – אנכי כרת את-הברית הזאת ואת-האלה הזאת. יד כי את-אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו; ואת אשר איננו פה עמנו היום. (דברים, כט)



אגב, 5760, אני לא בא לסתור חלילה את מה שידוע לנו אודות התורה וכאילו להציע פרוש חלופי, נהפוך, אילולא הידוע לנו – לא הייתי שואף אל העומק שאני רוצה לחתור אליו. אחת הבעיות הקיומיות שלי עכשיו למשל, מלבד התגובה הזאת שאני כותב לך, הוא מספר קושיות אודות הנגעים שאני לומד במשנה. השם שלח לי רב צנוע ויפה שאני יכול להתקשר לסלולרי שלו 24 שעות ביממה ולשטוח בפניו כל שאלה וקושיה.



נחזור אל "הדיבור", אל התכונה הזאת, שהשם דיבר ומדבר איתנו, מה אפשר ללמוד מזאת, מלבד הבנתינו לקיום ישות נבדלת להשם יתברך?

אני אגיד לך מה לדעתי נגזר מ-"דיבור": בכל פעם שאתה מתעסק באופן זה או אחר עם הישות הזאת, אתה צריך להרגיש את תכונת הדיבור איתו, את הדו-שיח בינך לבין ישותו, זה המד שמודד לך אם אכן אתה נמצא במקום הנכון וחושב נכון. זה ההבדל בין הטקסט של התורה לבין טקסט של ספר ספרותי אחר. כשאתה קורא את התורה אתה מתקשר עם מישהו, ואתה בוחן את התקשורת הזו בפועל, ממש בהווה באותו הרגע. אתן לך דוגמה מעשית מההווה: מזה שנים אני לומד משניות בדרך לעבודה באוטובוס. יש לי כל יום נסיעה של שעתיים הלוך ושעתיים חזור, יום יום! לא פעם אני עוצר בקושיה כלשהי במשנה ומנסה לאמץ את הדמיון שלי בשביל להבין את התמונה הפיזית עליה מדברת המשנה; מרים את הראש התקוע בספר ובוהה באוויר, מחלון האוטובוס... ובאותו רגע האוטובוס חולף ע"י התמונה שלי, ומאותו רגע יש לי מספר שניות לבחון את התמונה ולהבין אותה, עד שיחלוף האוטובוס מהמקום... פעם זה היה מדובר בנעל שנקרעה באמצע אם עדיין נקראת כלי שמקבל טומאה, וזה תלוי בשרוך שיש לה משני הכיוונים... לא זכור לי המקרה בדיוק, אני יכול למצוא את המשנה אם ארצה... אבל המדובר היה במצב מאוד קשה לדמיון, והיה עלי לאמץ את הדמיון שליבשביל להבין... ובדיוק באותה השניה שהרמתי את הראש מהמשנה, ובאותו הרגע אני רואה מהחלון פרסומת של נעליים, עם תמונה של שלוש מטרים של הנעל המדויק של המשנה, בעל שני שרוכים ופתוח מהאמצע... אני נותן לך דוגמה מעשרות... בהתחלה כה התפעלתי וקפצתי... ועכשיו אני מסתפק בחיוך קטן כשזה קורה... זה דבר רגיל. בחודש שעבר סיימתי אוהלות, וכה נעזרתי בצורת ההתקשרות הזו. לראות את האוהל המדויק מולך הפתוח משלוש רוחות, משני רוחות... באותו הרגע ממש שאתה מרים את הראש מהמשנה... התקשיתי פעם בהבנת המונח אסקופה שלפני הבית, וגם את פרוש קהתי "מפתן" לא הבנתי, לא ידעתי מה זה מפתן בעברית... ואני מרים את הראש ובצד הכביש אני רואה בית עם אסקופה תקנית לתפארת, וחונה בה אוטו.



בוא נסכם שוב: כשאתה קורא את התורה אתה מתקשר עם מישהו, וניתן לבחון את התקשורת הזו בפועל, לא רק במשנה ולא רק בגמרא אלא בכל התורה ובכל מה שקשור בה. התקשורת הזו צריכה לחבר אותך עם ההווה, עם המציאות שלך; זה המבחן! ואם אתה חש את המציאות הזאת, סימן שאתה נמצא במעמד הנכון וקורא או מהרהר בטקסט שלפניך נכונה. כך הרהרתי בשאלה הפשוטה: מדוע אני צריך לדעת אודות קיום אלוקים? כלומר, מה זה יתן לי? למה זה נחוץ לי?



אל ההירהור הזה היגעתי כאשר הירהרתי בפסוק שמע ישראל.



שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד.



כתבתי את שם השם באותיות מלאות, כי בזו הפעם אני נדרש לשם הזה.



מה זה בעצם "שם"? מתי נותנים שם לדבר מה, או לחפץ כלשהו... בשביל מה נותנים שם?



ניקח שם העצם "שולחן". משמעות השם הזה היא: אני האדם היגעתי להכיר את השולחן. במילים יותר מפורטות: היגעתי להכיר את "הדבר" הזה וקראתי לו "שולחן", או נתתי לו את שם הקוד "שולחן".



נשאלת השאלה: ומדוע לא הסתפקתי בהכרתו? מדוע בכל זאת נתתי לו שם מסויים? מדוע נתינת השם נחוצה לי?



– כי באופן הזה אני מסמן את הנקודות שהיגעתי אליהן בשרשרת המידע, ויודע מה הצלחתי להשיג עד עכשיו ומה עוד חסר לי...



אם כן, אני קורא לדברים בשמם בשביל לסמן אותם ולדעת מה הם בשבילי, מה הישגתי איתם, במה ישמשו אותי...



אני חוזר אל שם השם ושואל, מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי? היכן אסמן אותו בשרשרת המידע שלי?



משה רבינו נתקל באותן השאלות, וכמעט ניסחן באותן המילים...



יג ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. (שמות ג)



על השאלה התקנית הזאת נענה:



יד ויאמר אלהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם. (שמות ג)



אהיה – זה שם השם.



אות א' העומדת בראש השם "אהיה" היא אות של פועל עתיד ובלשון יחיד: אזמין, ארוץ, אמתין, אקנה...



הפועל שקדמה לו האות א' וסימנה את קיומו העתידי, הוא פועל "להיות". יוצא שהשם הזה אומר: אני עתיד להיות.



אולם השם הזה לא עונה על השאלה של משה, כי עדיין לא ברור לו מה אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותו! היכן יסמנו בשרשרת המידע?



מכאן למדתי את חילוק המשפט, כאשר החלק הראשון נועד להסבר מהות השם, ובחלק השני נקב את השם המפורש.



בחלק הראשון איפוא ניתן מענה מדויק לשאלת משה, דרך ההסבר הנלוה למהות השם.



אהיה אשר אהיה:



אהיה הראשונה: אני עתיד להיות. אתה יודע עכשיו שאני עתיד להיות.



אשר: ועוד "ידיעה" נוספת תדע עכשיו, שתתקשר מטבעה עם הידיעה הראשונה. "אשר" זו מילת קישור.



אהיה השניה: אני עתיד להיות.



מכאן, מסביר אלוהים למשה, אתה יודע עכשיו שתי ידיעות אשר עתידות להתקיים בעתיד ושמתקשרות ביניהן דרך ההווה; ואילולא הקשר הספציפי הזה שהתקיים דרך "ההווה", יכל להיות קץ לידיעה הראשונה: "אני עתיד להיות" ומיד לאחר מכאן להסתיים, לקרוס...



לכן, קיום החיבור בין שתי הידיעות בזמן ההווה, הוא אשר נתן תוקף גם לידיעה הראשונה וגם לשניה. מכאן, משמעות השם המפורש היא: "אני הוא המשכו של ההווה אל העתיד האין-סופי".



"המשכו" היינו הרצף שלו, כי הרי המשך ללא רצף לא יכול להתקיים, ומכאן מגיעים לניסוח המפורש של השם המפורש:



"אני הוא שרשרת המידע הרצופה האין-סופית". במילה אחת: "אהיה".



אם כן, ואילולא ההסבר שקידם את ציון השם, לא היה ניתן להבין את משמעות השם, מה עוד והוא מורכב ממילה אחת ומשמעותה עלולה להטעות בעליל...



לכן ולאחר שרידת ההסבר נקב בשמו: ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם.



כאמור, הוא דיבר בלשון יחיד, לכן הוא נקב בשם "אהיה", וכאשר אנחנו נוקבים בשמו, אנו אומרים: "יהוה", כלומר מקדמים את הפועל להיות באות י': הוא – יזמין, ירוץ, ימתין, יקנה... הוא יהוה.



אולם, וע"פ שפת הקודש התקינה, היה עלינו לקרוא לו: "יהיה"! מדוע גנבנו את ה- י' לטובת ה- ו'?



– בשביל לחקוק את ההסבר שקדם לציון שמו – בכל שמותיו שעתידים לצאת מפינו. ההסבר המפורט הזה חקוק לדורות בשם המפורש "יהוה": הוא ימשיך להיות באופן רציף, החל מההווה ועד לעתיד האין-סופי.



י – הוה

ימשיך – מההווה.



מה אני אמור להשיג בידיעת השם הזה? במה ישמש אותי! היכן אסמנו בשרשרת המידע?



– אני משיג את המידע אודות תוכנית האב של היקום בו אני נמצא, וממקם את עצמי בה. בזאת אני מזהה את שרשרת האב האין-סופית, ומזהה את שתי תכונותיה: רצף ואורך. מכאן הדרך קצרה אל גן העדן... קוד הכניסה בכיס שלי.



זה המידע שהיה חסר למשה, ושניסח את שאלתו על פיו.



ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. (שמות ג, יג)



– יהוה .



השאלה הבאה: ומה זה "אלהים"?



– המדריך, המורה, המנחה, המלווה, זה שמלמד אותך ומקנה לך ידע.



מקורות: הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלהים (שמות ד, טז)



לא יהיה לך אלהים אחרים על-פני (שמות כ, ב): אל תקח מדריכים אחרים, מורים אחרים שמתיימרים להקנות לך ידע...



על-פני: על פני המידע הרצוף שבשרשרת האב... כלומר, אל תקנה מידע שאינו מתיישב עם הרצף שבשרשרת האב... מידע כזה עלול להגביל את תנועתך בתוך השרשרת עד להביא ליציאתך מעל פניה... היינו עד להביא לקריסתך.



התורה היא ספר הדרכה, ומי שכתב לנו אותה הוא מורה מוסמך שכבר היכרנו את השם שלו.





שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד (דברים ו, ד)



סוף ציטוט מפינה קטנה של נחלי התווים של המאמר. הציטוט התחיל בשמע ישראל ונגמר בו.



עד כאן להפעם. בנתיים אני חייב להציג שני תנאים להמשיך איתך בדיון:



1. אתה צריך להציג את שימך המלא אם ברצונך להמשיך את הדיון איתי, ולהוכיח לי דרך המייל שזה אכן שימך האמיתי.

2. לענות לי עניינית – אם ברצונך להמשיך את הדיון איתי; היינו לעשות שיעורים ולחשוב טוב לפני שמנסח את התשובה.



אלברט שבות - פנמה

הדברים המשעממים הבסיסיים הפשוטים:
כתבת:

ציטוט:

אני אגיד לך מה לדעתי נגזר מ-"דיבור": בכל פעם שאתה מתעסק באופן זה או אחר עם הישות הזאת, אתה צריך להרגיש את תכונת הדיבור איתו, את הדו-שיח בינך לבין ישותו, זה המד שמודד לך אם אכן אתה נמצא במקום הנכון וחושב נכון.

1. אני מניח שמכיוון שהסכמת 100% עם דברי בתגובתי הקודמת התכוונת ל"אישיות" ולא ל"יישות" (או "כח עליון" וכו')
2. בקשר ל"הרגשה" אותה תיארת- מהיכן הקביעה הנחרצת הזאת? כלומר מי קבע שאתה חייב להרגיש וזה המדד אם אתה נמצא במקום הנכון? וכי נביאים אנחנו?

נ.ב.
לא סיימתי להתייחס לכל דבריך בתגובה הקודמת מפאת קוצר הזמן וב"נ אעשה זאת כאשר אוכל.
בקשר לשמי האמיתי אתה יכול לקרוא לי חיים שהוא השם השני שלי.

www.meirtv.co.il

ובזאת אני מסיים את הדיון.

(שאעבור לדום כאשר אני כותב שורות אלו?)
לי נראה שמהסיבות השמורות עימך פשוט לא רצית להמשיך את הדיון בכל מקרה, לכן הצגת תנאים דרקוניים כאלה (אפילו בלי נימוק מתקבל על הדעת).
כמו כן שינית את דעתך בקשר לאחד מהם :

ציטוט:

הייתי מעדיף לקרוא לך בשם, שיהיה אפילו שם בדוי, קשה לדבר עם מספר...

ביקשת שם בדוי ונתתי לך אמיתי. כמו כן רצית שם מלא עם אישור במייל, מה השלב הבא? מספר כרטיס האשראי שלי ותעודת זהות? נו באמת.
בקשר לתנאי השני שהצגת - עמדתי בו, פשוט לא היה לי זמן להגיב לשאר דבריך והבטחתי שאתייחס בהמשך.

www.meirtv.co.il