25-03-2009, 22:24
|
מהנדס אווירונאוטיקה, עוסק במגוון נושאי תעופה שנים רבות
|
|
חבר מתאריך: 17.07.05
הודעות: 6,249
|
|
כמה התייחסויות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עידו גנוט שמתחילה ב "NASA וחיל האויר האמריקני הצניחו את המטען הכבד מעולם"
שלשה אלמנטים הם משמעותיים - המשקל, הגודל והגובה.
המשקל - בהנחה שהמטען נישא בתוך המטוס ויוצא דרך הדלת האחורית (דבר טבעי, שהרי לא פשוט לתלות תחת הכנף מטען כבד מדי וכאן כדאי להזכיר את ה X-15 ששקל כ 15 טון ונישא מתחת לכנף של B-52) . כמובן שקודם כל צריך לוודא שהמטוס יכול לשאת מטען שכזה. אבל זו הנקודה הפחות בעייתית. בעת החלקת (התגלגלות) המטען ממקומו בדרכו החוצה הוא מזיז בצורה משמעותית את מרכז הכובד של המטוס והופכו לכמעט בלתי בלתי ניתן לשליטה. אף המטוס מתרומם בחדות ויש לוודא שיש מספיק הגה כדי לתקן את הטיסה האופקית (להמשיך ולשמור על מצב אף). תהליך זה אינו פשוט. כאשר משחררים הרבה מטענים הם משוחררים באינטרוולים שמזיזים כל פעם את מרכז הכובד במעט ולאחר יציאת המטען הקטן מרכז הכובד שב למקומו (לא לגמרי, שהרי ברור שאם נשחרר מטען שנמצא מאחור, מיד לאחר יציאתו מרכז הכובד יהיה קדמי יותר). במטען יחיד העסק קצת יותר מורכב והינו פתח לצרות.
גודל המטען היא נקודה נוספת למחשבה. מטען גדול מדי יתרום לשתי תופעות -
הראשונה:בעיה של זרימת אוויר בתוך המטוס ואולי "התקעות" המטען. אם קוטרו גדול, ידמה הדבר למשיכת בוכנה מתוך מזרק כאשר המחט אטומה. בסוף ישמע "פלופ" אבל אם לא יופעל מספיק כח, לא ניתן יהיה להוציא את הבוכנה. והרי לא היינו רוצים לראות מטוס טס כאשר משהו מתדלדל לו מאחור כמו איזו לוייתנית בלידה.
השניה: הקטע שלאחר היציאה כאשר יש השפעות הדדיות בין זרימת האוויר על המטוס והאוויר הזורם חזרה אל תוך המטוס כדי "לייצר את הפלופ". (גם אם קוטר המטען קטן הרבה מקוטר תא המטוס, עדיין יש זרימת אוויר מורכבת במהלך תנועת המטען אחורה ובעת יציאתו לחלוטין).
גובה ההצנחה היא עוד נקודה חשובה . אם נצניח מגבוה (מאד), לא נרצה לפתוח את המצנחים מיד, אלא נרצה נפילה חופשית ארוכה כדי לקצר את זמן השהייה באוויר ואת השפעת הרוחות היוצרות סחיפה. הבעיה שתיווצר כאן היא היכולת להתחיל לפתוח מצנחים בצורה מדורגת כדי להאט את המהירות הגבוהה של המטען (שוב, בהנחה שאין בעיה לאזן ולכוון אותו נכון, כך שהמצנחים אכן נמצאים למעלה, לא משהו מורכב). פתיחה שכזו של מצנחים היא מורכבת, בעייתית ולא נטולת סיכון.
שאר הבעיות הן מינוריות. הגעה "שלמה" לקרקע ניתנת לפתרון ע"י הגדלת המצנחים כך שהמהירות האנכית תהיה קטנה מערך מסוים והוספה של משככים מתאימים. גם הדיוק לא נראה לי מורכב למדי, כאשר אפשר למצוא חתכי רוחות מול גובה בצורה סבירה ומתוך כך ומתוך פרמטרי הירידה לקבוע נכון את נקודת ההטלה, כדי לקבל דיוק סביר למיקום הנחיתה, בתוספת ניהוג סופי מינימלי בהתייחס ל GPS (נדמה לי שהיה כאן בפורום אשכול בנושא זה).
|