צהריים טובים,

בתחילת כל חודש, ייפתח אתגר כתיבה.
כל חודש, תוצג לכם מילה, ביטוי, ציטוט או תמונה, והמטרה שלכם היא לכתוב משהו שקשור למה שהוצג.

חוקים, פרסים והערות:
- כל משתמש יכול להעלות כמה יצירות שהוא רוצה, ולקבל עליהם תגובות, אבל כשהאתגר יסתיים חובה לבחור רק יצירה אחת שתיכנס לסקר שבו ניבחר את היצירה המנצחת של החודש (אם הועלו שתי יצירות ומעלה, והמשתמש לא בחר את היצירה שהוא רצה שתעלה לסקר, היצירה הראשונה שלו באשכול תעלה).

- המנצח/ת י/תקבל צל"ש בפורום למשך חודש שלם, עד שיוכתר מנצח חדש באתגר הבא!
שיהיה לכולם בהצלחה!
והחודש, משום שזה האתגר הראשון שלי, תמונה-

מסביב לשולחן האדום יושבים המוני אנשים
ואת המזל מחפשים
ז'יטונים בערימה
ומבטים מלאי עורמה
בקלפים מתבוננים
ואת חלקם מחליפים
מחפשים את היד האדירה
ובינתיים מפסידים את הדירה
למנצח שיר מזמור
וכל המפסידים יחזרו הביתה רכובים על חמור

חזק

לעיתים, אנשים משתנים.

חוץ מהיצירה (המשעשעת) של רומק, לאן כל השאר נעלמו? אני מקווה שזה רק משום קוצר זמן ולא מפני שהתמונה שנתתי לא נותנת שום השראה (כמעט כל אדם חשוב בהיסטוריה נמצא שם!).

עדיין בסיעור מוחין, אבל אולי זה רק אני

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

הייתי אומר שאולי נושא התמונה קצת יותר מדי מורכב ומפוזר
לדעתי הרבה יותר קל לכתוב על נושא פשטני וממוקד, כמו למשל בתמונה מסוג כזה


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i182.photobucket.com/albums/x290/jizzball_bucket/war_iraq_death.jpg]

רשמתי לפניי.

הרעיון מאחורי התמונה שאני העליתי היא שכל אחד יכול פשוט לבחור דמות מתוך התמונה ולכתוב עליה. אין זה חובה להתייחס לכל המכלול אלה ניתן להתייחס לפרטים השונים.

הנה הניסיון שלי:

שורות מושבים, כמו בפרלמנט, נטושות מוצבות על הבמה. בחלקה האחורי נמצא פסל של אטלס ועל כתפיו העולם. בחלק הקדמי נכנס בחור צעיר ברעד.
וויל: הלו? מישהו?
מן הצד השני נכנס שרת זקן. הוא מדליק סיגריה.
וויל: ס...סלח...סליחה אדוני...
השרת: [הסיגריה עדיין בפיו] כן, מה אתה רוצה?
וויל: [מהסס] ר.. רצ...רציתי במקרה לדעת אם פה הכנס השנתי של אישים חשובים?
השרת: [הוא מוציא את הסיגריה ובוחן את הנער במבט עמוק] למה? אתה הוזמנת?
וויל: כ...כ..כן אדוני.
השרת: תפסיק לגמגם, זה מעצבן.
וויל נושם כמה נשימות עמוקות.
וויל: ס... סליחה אדוני.
השרת: ואל תקרא לי גם אדוני. השם הוא מייסון.
הוא מחזיר את הסיגריה לפיו ומתחיל לטאטאהשרת: טוב, בנוגע לשאלתך, פה אכן הכנס.
וויל: [מסתכל לרגע מסביב] הוא כבר נגמר?
השרת: הוא לא התחיל.
וויל: [מביט נדהם] מה זאת אומרת לא התחיל? הם מאחרים?
השרת: הם לא מאחרים משום שאין "הם". ב10 השנים האחרונות אין אדם אחד שקיבל הזמנה לכנס.
וויל: [מתיישב על אחד הכיסאות] אז אם כך מה אני עושה כאן?
השרת נעצר רגע מלטאטא.
השרת: תן לי לראות את ההזמנה שלך. [וויל מוציא מאחד מכיסי מכנסיו את הנייר] כן, זה מקורי. [מחזיר את הנייר אליו ולאחר כמה שניות של שקט] אולי אתה יודע למה הזמינו אותך? מה אתה עושה בחיים?
וויל: [מופתע במקצת] אני? לא הרבה- סופר מתחיל בלונדון.
השרת מפסיק לטאטא. הסיגריה מושלכת לפח קרוב.
השרת: [מתקרב בצעדים איטיים] ואתה מצליח בתור סופר?
וויל: [בראש מעט מורכן] לא, לא כל כך...
השרת יוצא במהירות מהבמה, מטאטא על הכתף ודלי בידו.
וויל: מייסון? [מגביר את קולו] מייסון לאן נעלמת?

אישה נכנסת לבמה, שמלה לבנה ושיער שחור אסוף. שקים מתחת לעיניה.
גדלות: אל תחפש אותו, אדם דגול אינו צריך לחפש את נמוכי המעלה.
וויל: ומי את?
גדלות: אני? [מרימה ידייה ומגביה קולה] אני המארגנת של הכנס הזה, זו שמעניקה לבני אדם גיבורים ואנשים דגולים. אני גדלות!
וויל: [מתקרב בגב כפוף] נעים מאוד גדלות. אז אולי את תוכלי להגיד לי מדוע הוזמנתי לכאן?
היא מיישרת את גבו ומושיבה אותו על מושב.
גדלות: הו וויל, וויל הקטן והתמים, אתה אפילו לא מבין לאן אתה יכול לצמוח, הלא כן? [חיוך חשוף שיניים] אתה, יקירי, עוד תמלא את כל האולם הזה שוב! [ידיה נשואות לאולם].
וויל: [מצביע על עצמו] אני? למלא את כל האולם? אך אני רק סופר!
גדלות: [מתיישבת לצידו] וגם סופר גרוע. וויליאם, אתה צריך לשאול את עצמך אם לא כדאי לך לעסוק במשהו אחר.
וויל קם, כועס, מהמושב.
וויל: אני נהנה לכתוב ואני לא מוכן שמישהי...
גדלות: [מחזיקה את ידיו] הו וויל, לא התכוונתי להעליב, אני פשוט מציעה לך לחשוב בכיוונים אחרים. יש עוד תחומים שניתן לכתוב בהם וזה ישפיע הרבה יותר.
וויל: כמו מה?
גדלות: אממ... חשבת פעם ללכת לכיוון של פוליטיקה?
וויל: [מגרד את עורפו] לא צריך להיות כריזמטי בשביל זה?
גדלות: [בחיוך גדול] כריזמה היא בכלל לא בעיה. שי!
גבר, לבוש בגדי חייט, נכנס בהליכה מהירה.
שי: קראת לי גברתי?
גדלות: אני צריכה כריזמה בשבילו.
שי לוקח סרט מדידה ומתחיל למדוד את וויל.
שי: [בעודו מודד] זה יהיה קצת קשה אך אני חושב שאוכל לארגן משהו... חשבת כבר על הסגנון?
גדלות: אני רוצה משהו מרשים, משהו שההמונים יעקבו אחריו עד לשערי הגיהנום ומעבר להם.
שי: [מכניס את הסרט מדידה] כן, אני חושב שאני אוכל לארגן משהו. בוא איתי.
וויל נגרר מהבמה. גדלות נשארת לבד, זרקור עליה.
גדלות: אני כבר יכולה לשמוע את זה [קולות צעדת חיילים] אני כבר יכולה לראות את זה [ברקע, סרטים על מלחמה] בקרוב, העולם יזכה שוב בגיבורים!
פסל אטלס מתמוטט, האור נכבה.
גדלות: [רק הקול] בקרוב, המלחמה שוב תיתן לי אנשים לארח [צחוק].

אני פשוט מת על הסגנון שלך, העלילה מצויינת,עפ פואנטה(אפשר להגיד) שמסמלת ובעלת משמעות רבה.

רק המלצה קטנה תשב על זה עוד פעם ותאריך, זה יכול להיות סיפור קטן (אבל רב ערך בתוכן).

ובונגע לאתגר,זה לא שהתמונה לא נותנת השראה, פשוט היא קטנה והכול מעורפל .
אם יש לך לינק לתמונה או השם שלה אשמח לדעת

אולי אחבר משהו גם .

המשך יום טוב
אמיל.

רציתי שזה יהיה כמו תסריט למחזה ולא סיפור קצר ונחמד. משהו בחופש לכתיבת דיאלוג בתסריט מושך אותי.

בנוגע לתמונה- חיפשתי וחיפשתי אך לא מצאתי את התמונה בגוגל. אך לא נמצא כלום. אז החלטתי להעלות אותה גדולה יותר.

וואי איך אני אוהב את התמונות מהסוג הזה

אתה קיבלת תמונה, עכשיו תן לנו יצירה

ממ.. לצערי לא עולה לי כלום לראש, והנושא עצמו גם קצת לא ברור

שיר של מרפסת

השמש מדממת דבש
עוד יום הולך ונכבש...
ונדמה שהעולם הופך שליו,
כולם שוכחים למהר
והכדור פסק מלהסתובב.

ואני נאנח במן כבדות והקלה,
משעין עצמי על המרפסת-
שמח למראה התקלה
והזמן עייף, שוכב הוא לישון,
גרגירי החול עוצמים העיניים
ושקט מפליא פורץ מן השעון.

במן חיוך מהופנט לוגם מן האויר הצח...
האויר המלוכלך שפתאום מצוחצח.
ויש לאן לראות, והנה המרחק...
האנשים הפסיקו לרוץ
ושקע לו האבק.

עוד יום כמעט ונגמר
והאוירה הפכה מזוככת,
ואני משתכר לנוכח הרגע,
נהנה לי מן השקט.

שיר של מרפסת

השמש מדממת דבש
עוד יום הולך ונכבש...
ונדמה שהעולם הופך שליו,
כולם שוכחים למהר
והכדור פסק מלהסתובב

ואני נאנח במן כבדות והקלה,
משעין עצמי על המרפסת-
שמח למראה התקלה
והזמן הוא עייף, שוכב לישון,
גרגירי החול עוצמים העיניים
ושקט מפליא פורץ מן השעון

במן חיוך מהופנט לוגם מן האויר הצח...
האויר המלוכלך שפתאום מצוחצח
ויש לאן לראות, והנה המרחק...
האנשים הפסיקו לרוץ
ושקע לו האבק

עוד יום כמעט ונגמר
והאוירה הפכה מזוככת...
ואני משתכר לנוכח הרגע,
נהנה לי מן השקט.


מתחיל לעצבן הקטע של הכפתור עריכה שנעלם... =\

את זה שאין כפתור עריכה בממשק הרגיל

ועכשיו בנוגע לכתיבה- לא ציפיתי לכיוון הזה. מצד שני, הרעיון היה לתת לאנשים תמונה מספיק רחבה כדי שיוכלו לבחור מה שירצו. השיר עצמו נהדר ומצליח להעביר במדוייק את חווית הרגיעה, את תחושת השלווה שנחה על העולם בסוף יום.

מתי תעבור לסיפורים קצרים? אני כבר רוצה לראות מה אתה יכול שם לנוכח ההישגים בשירה

גם אני לא ציפיתי לכיוון כזה..

בהתחלה בכלל תכננתי לכתוב על הצפיפות ועל המגוון של האנשים...
אבל אז ראיתי את האנשים על המרפסת.. את השקיעה ואת הציפור.. והמוזה פשוט סחפה אותי

בנוגע לסיפורים.. אף פעם לא ניסיתי
אולי הגיע הזמן לנסות =]

האשכול ננעל עקב חוסר השתתפות... בתקווה הבא יזכה ליותר היענות