|
23-08-2011, 17:02
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
סיירת המצולות - כתבה מבמחנה על הילת"ם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי צופה ורואה שמתחילה ב "ילת"מ - היחידה לעבודות תת-מימיות של חיל הים"
הכתבה הובאה לפני מספר שנים בפורום מתגייסים אבל לא כאן בפורום. יש פה מספר אזכורים מעניינים כגון שליית השדלג שטבע בים סוף וחילוץ גופותיהן של תא"ל שמואל אלדר וסג"מ אילן גור שנספו בתאונת הקוברה.
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...007/10/2201.htm
צוללי היחידה למשימות תת-מימיות, המוצבת בבסיס חיל הים בחיפה משתתפים מדי יום בפעולות חילוץ, מתקנים כלי שיט ומרתחים כשצריך - וכל זה מתחת למים · "יש לנו ידע שלא נרכש בדקות – רק משנים על גבי שנים של עבודה בים", מעיד רס"ב יובל גונדה ומצהיר: "אנחנו מוקד ידע מקצועי"
כששעון היד מורה "מאוחר בלילה", לא תמצאו את הצולל וצוותו שוכבים במיטתם וחולמים על ים שקט בבוקר שלמחרת. למרות שהיו ערים מי-יודע-ממתי וביקרו בים בנקודות עומק שונות, וכן, אף שלרובם יש משפחה שמחכה להם בבית – כרגע הם בעיצומה של משימה מיוחדת עליה ידברו כולם בבוקר שאחרי, אם לא תסווג כסודית ביותר. עם קצת עזרה מאל הים אולי עוד יספיקו לצאת הביתה בשעה סבירה. כלומר, מוקדם יותר מאתמול.
היחידה למשימות תת-מימיות (ילת"ם), המוצבת בבסיס חיל הים בחיפה, הוקמה בשנת 78' לאחר שנים של פעילות תחת השם "יחידה 707". עם הקמתה של יחידה עצמאית - למשך מספר שנים סופחה היחידה לשייטת 13 - בשם חדש וייחודי, הוכשרו אנשי צבא ותיקים לפעולות צלילה ייעודיות. בשנת 1982 החל צה"ל בגיוס מסודר ליחידה. סגן-אלוף מרדכי אלקובי, כיום מפקד היחידה, גויס במסגרת קורס שנפתח ב-83'. "קיבלנו זימון הביתה, עם עמוד הסבר על יכולות היחידה. זה לא היה סודי, אבל משום שתדירות פתיחת הקורס הייתה אחת לשנתיים רק מעטים הצליחו להגיע אליו".
ליבת היחידה מבוססת על צוללים מקצועיים, המבצעים מגוון פעילויות מתחת לפני המים: משיפוץ ותיקון של כלי שיט, דרך ריתוך וחיתוך תת-מימי, ניסויים תת-מימיים וכן חבלה וסילוק פצצות. במסגרת הפעילות מקיימת היחידה קשר הדוק עם הגורמים השונים בחיל הים, ביניהם שייטת הסטי"לים, שייטת 13 ושייטת הצוללות. שירות צבאי ביחידה מכשיר את החיילים למספר תחומים עיקריים: הצלילה המקצועית, מערך ה"סנפיר" ומערך החבלה.
צולל מקצועי מוסמך לצלילה עד לעומק של כ-90 מטר לצורך ביצוע פעולות מורכבות במים; מערך ה"סנפיר" החדש יחסית, נוסף ליחידה בשנים האחרונות ועיקרו הגנה על סביבת הנמל ובדיקת אוניות הנכנסות לתחום הימי הטריטוריאלי של מדינת ישראל; חבלה תת-ימית עוסקת בסילוק ונטרול אמצעי לחימה מהים. בסיום המלחמה האחרונה, למשל, פעלו החיילים לסילוק נפלים שנמצאו במים. לא אחת קורה ששחיינים מזהים עצמים מסוכנים בכנרת - וגם אז מוזעקים חבלני הילת"ם לסייע. רק לאחרונה נקראו לעזרה באזור ים המלח, עם גילויו של מצבור נשק גדול מימי קום המדינה שנחשף בגלל השאיבה המתבצעת בים.
אחת ההצלחות הגדולות של היחידה מן השנים האחרונות הינה שליית ספינת הסיור מדגם "נחשול" שטבעה בספטמבר 05' במעמקי ים סוף. כלי השיט השוקל כ-13 טון וכולל שני מקלעי מאג ומערכות גילוי וניווט משוכללות, נמשה מעומק 500 מטר מתחת לפני הים באמצעות רכב תת-מימי מסוג "סרטן", מהוותיקים שבשירות היחידה. מספר חודשים לאחר הטביעה, בתקציב של כמה מאות אלפי שקלים בלבד, הסתיימה הפרשה. כך נחסכו מיליוני שקלים לתשלום, אשר היו משולמים מכיס החיל אילו הופקד המבצע בידי גורם מקצועי אחר. סגן מפקד הילת"ם, רב-סרן אילן לוי, נזכר בהצלחה האדירה של המבצע למול הביצוע המורכב שלו. הוא, מצדו, מודה שלא אחת נאלצו המחלצים להשתמש בפתרונות "יצירתיים", כלי הרכב שנבחר למשימה ושלבסוף סיפק את הסחורה במלואה היה פשוט וותיק למדי.
עם קבלת נקודות הציון מהיחידה האחראית על סריקת שטחים והצבעה על מיקומם המדויק של עצמים מתחת לפני הים, יצא צוות בפיקודו של רס"ן לוי לחפש אחר הספינה הטבועה. הכל היה במקום, הרכב התת-מימי הורד לעומק הנדרש, ונראה היה כי ההצלחה קרבה להופיע. אבל במים התגלו רק סלעים. יומיים של חיפושים לא העלו אף לא שריד ל"נחשול", שנהג לעגון במפרץ העיר אילת לצד היאכטות הגדולות שעל המזח ולהשתלב בנוף המקומי. מכאן פנה רב-סמל בכיר יובל גונדה למצוא תשובה מכיוון אחר לגמרי. "יובל הבין שהייתה חייבת להיות שם טעות. הוא חזר לדבורה שנקרתה לאותה נקודה בה טבעה הספינה, ומצא נקודה חדשה לגמרי, 200 מטר מהנקודה בה צללנו", מספר רס"ן לוי.
בשלבים הבאים חוברו ערכות בחרטום ובירכתיים ומשכו את הספינה בעזרת חבל מיוחד עד שלייתה המוחלטת מהמים. "יש לנו ידע שלא נרכש בדקות – רק משנים על גבי שנים של עבודה בים", מעיד רס"ב גונדה, צולל בכיר ביחידה המשרת בה מאז שנת 1986 ואחד השמות המרכזיים מאחורי הצלחת המבצע. "אנחנו מוקד ידע מקצועי, ואנחנו יודעים להשתמש בידע הרב שצברנו כשקורה אירוע שמצריך זאת. ההצלחה עם ה'נחשול' היא אחת ההוכחות לכך".
בדיעבד התגלה מקור הבעיה: בניגוד לסברה שהכלי פגע בעצם תת-מימי, התברר כי היה זה בעצם מעביר הכוח בין המנוע למדחף שנסגר וקרע את הדופן של הספינה, וכך נוצר חור שגרם לשקיעתה. רס"ן לוי: "לרגע לא פקפקתי בכוחה של היחידה לעמוד במשימה, והאמנתי ברכב שלנו כל הזמן. אפילו שהוא ישן, במשך שנים הוא משרת אותנו נאמנה. ועשינו עבודה טובה באמת, מקצועית ורצינית".
רס"מ שגיא ורד, שסופר 11 שנות שירות ביחידה, הצטרף לשורותיה בגיל 4. אביו של שגיא, רב-נגד (מיל') פטר ורד, שנפרד השנה מצה"ל עת יציאתו לגמלאות, הוא ממקימי היחידה. "זאת הייתה קייטנת הקיץ שלו. בכל יום היה בא לבסיס ויושב על שובר הגלים עם הבן של מפקד ילת"ם לשעבר, ושני הילדים הקטנים היו משחקים ביחד בים", מספר האב הגאה. היה זה רק עניין של זמן עד שיילך בעקבות אביו ויפתח שושלת קטנה ביחידה הבלתי רגילה הזו. שגיא מתקשר אליו. הם משוחחים מעט ומנתקים. "אני מלמד את הבת שלו לשחות", אומר פטר מיד עם הניחו את השפופרת. "הנכד והנכדה שניהם מאוד קטנים, אז אני עורך להם שיעורי שחייה". הנכד, אגב, הגיע זה עתה לגיל משמעותי בשושלת: ארבע וחצי. "שגיא ידע לצלול כבר בגיל 8. מיכל הצלילה היה יותר גבוה ממנו", הוא מספר, וכמעט שוכח לציין את הנתון החשוב ההוא – העובדה שבמשך שנים רבות שימש, בנוסף לתפקיד האבהות, כמפקדו של שגיא.
"אתה יודע, כולם שואלים - איך יכול להיות שאבא ובן משרתים ביחד באותה היחידה, ועוד האבא הוא המפקד של הבן? אז גם בשבת מדברים על היחידה, והנשים מתערבות אז אנחנו אומרים להן כך וכך ויוצאים החוצה ומדברים, וככה זה. איך עשינו את זה? הבהרתי לו את משמעות החיים, והוא קיבל את זה. אמרתי לו שלפעמים אצטרך להגיד לו מה לעשות, והוא יצטרך... לא לענות, וככה זה. וזה הצליח".
היו צעקות?
"ודאי. מרימים קצת את הקול, וזהו. הוויכוחים אף פעם לא עברו הביתה. יצאנו מהשער של הבסיס, סגרנו את העניין. בית זה בית, צבא זה צבא. מה, לא הצללתי אותו מאה, מיליון פעמים? בצלילה אני נותן תדריך, אומר לו מה לעשות - והוא מבצע".
אז התנהגת אליו כמו מפקד ולא כמו אבא?
"לא. לא היו הנחות. אותו הדבר כמו עם החיילים האחרים. תשמע, מפקד היחידה הנוכחי היה חניך שלי. כל אנשי הפיקוד היום היו חניכים שלי. את כולם אני לימדתי, כמו שאבא מלמד את הילד לשחות".
עד פרישתו בפברואר השנה היה רנ"ג (מיל') פטר ורד החייל הוותיק ביותר בצה"ל. במשך 46 שנה ליווה את היחידה, מאז היווסדה ועד היום. שבוע לפני שחרורו מצה"ל, בעקבות שיחת הקפצה בהולה, גילה שייאלץ לדחות את טיול הפרישה לתאילנד שתכנן יחד עם אשתו לטובת משימה בצרפת בשירות משרד הביטחון.
"זה היה ביום ראשון, באתי הביתה בארבע אחה"צ, ובשתיים לפנות בוקר כבר הייתי על המטוס. עוד ציינתי שאני לא יכול לנסוע כי ביום חמישי אני אמור להשתחרר מהצבא, וביום שני בבוקר אני אמור לטוס לתאילנד. הבטחתי לאשתי. בסופו של דבר השתחררתי בטלפון". אשתו כבר הייתה בסיפור הזה, ועל כן קיבלה את הביטול כמובן מאליו. "תאילנד לא בורחת. עם השחרור טסנו - וכל האיים נשארו באותו המקום".
ובאשר לשגיא – נראה כי צילו המאיים במקצת של האב הדומיננטי לא פגע במקצועיות ובמוטיבציה האישית שלו, ובמהלך השנים השתתף הילד במספר מבצעים גדולים ומוצלחים. העיקרי שבהם, הוצאת שרידי מסוק הקוברה שהתרסק אל מול חופי נתניה ב-98' וחילוץ גופות הנספים, תא"ל שמואל אלדר, מפקד בסיס פלמחים וסג"מ אילן גור – היווה את המשימה הגדולה הראשונה שלו כצולל מקצועי. "אני זוכר הרבה שעות צלילה, ואת הוצאת הגופות כמובן. אני לא הוצאתי אותן פיזית, אבל השתתפתי בחילוץ. הגופות הוצאו באופן מיידי, אך תהליך הוצאת שרידי המסוק ארך יותר; חודשיים-שלושה של עבודה מאומצת, שהיה בה סיפוק רב. מדובר בעבודה מאוד מאתגרת, בצלילות לא פשוטות. אתה צריך לצלול במטרה להשיג משהו – להוציא חלקים של מסוק מהמים. היה ים מאוד סוער באותה תקופה, מאוד לא שגרתי, שזה גם חלק מהאתגר - עבודה בתנאים לא סטנדרטיים".
כבר לא "שטח סגור" לגברים בלבד
לשינוי התפיסתי באשר למקומה של האישה בצבא הישראלי הצטרפה באחרונה גם היחידה למשימות תת-מימיות, עם פתיחתה בפני צוללות בנות. כיום יכולות חיילות להתגייס לשניים מבין תפקידי היחידה - צוללת מקצועית או צוללת במערך הסנפיר.
סמל שקד טרנר הייתה אחת משתי חיילות שלקחו חלק בקורס הסנפיר האחרון, יחד עם שבעה חיילים בנים. חלקו הראשון של הקורס התקיים בחורף – בהחלט לא זמן אידיאלי לשחייה. סמל טרנר מספרת שצלילות התקיימו בכל שעות היממה, ומסעות נערכו אחת לשבועיים לפחות. חוויה שזכורה לה במיוחד היא הטילוף (שחייה עם סנפירים המורכבים על רגלי הצולל) מזיכרון יעקב לנווה ים, מרחק 10 קילומטרים אותו עברו בשחייה. "זה היה דבר שתמיד דיברו עליו ביחידה. כל מחזור היה אומר שהוא יהיה זה שיבצע את הטילוף מחיפה לעכו, כמו שעושים בשייטת", מספרת סמל טרנר. "אבל אף אחד לא זכה לעשות את זה באמת. אנחנו זכינו. קמנו מוקדם בבוקר, הגענו אל מול זיכרון יעקב וטילפנו במשך 5 שעות עד שהגענו לנווה ים. על החוף חיכו לנו ההורים עם ארוחה גדולה שהכינו בשבילנו. זו הייתה הפתעה נעימה. הופתענו מכך שעמדנו במשימה המתישה הזאת".
פתיחת היחידה בפני ציבור הנשים נקבעה לפני כשלוש שנים. "החלטתי לבדוק את הנושא, ולנסות לקבור את הסטיגמה לפיה מקצוע הצלילה הוא שטח סגור לגברים, מספר מפקד הילת"ם. "הרצנו פיילוט שבמהלכו צירפנו בנות לאחד הקורסים. ואכן, נוכחנו לראות - במהלך הקורס וגם לאחריו – שהמהלך הוכיח את עצמו. הבנות גילו יכולת עמידה בכל המשימות ואפילו אתגרו את הבנים". כעת, המקצוע היחיד ביחידה שסגור בפני נשים הוא תחום החבלה. "מי שבולם כרגע את השתלבות הבנות בתחום החבלה זה יחידת יהל"ם, שמכשירה את החיילים שמגיעים אלינו", מבהיר סרן יואל כהן, קצין חבלה ביחידה. "אני מקווה שבשנה הקרובה נצליח להביא לשילוב של בנות בקורס". "אני לא רואה סיבה שבנות לא תהיינה חבלניות תת-מימיות", אומר מפקד הילת"ם, "הן הרי משתלבות נהדר בכל המקצועות האחרים".
"יש לפעמים הרגשה שבוחנים אותי יותר מאשר אחרים", אומרת סמל טרנר, "אבל בסופו של דבר, אנחנו עושות כל מה שהבנים עושים. המשימות שלהם הן גם שלנו. ואנחנו מבצעות אותן על הצד הטוב ביותר. ברור".
בשנים האחרונות מקיימת היחידה שיתופי פעולה רבים עם ציים זרים מרחבי העולם. התרגילים המגוונים קשורים לרוב לנושא חבלה, וכך, כפי שמתאר המפקד סא"ל אלקובי, לשני הצדדים ניתנת ההזדמנות ללמוד על סוגי טכניקות וצורות לחימה חדשות. "חיל הים הישראלי נמצא במקום מצוין מבחינת רמת הצלילה והציוד. כמובן שלא בכמויות – אבל בסך-הכל, הרמה של החיל ושל היחידה ממוקמת גבוה מאוד בהשוואה למה שראינו בעולם".
מחזק את הדברים רס"ב גונדה: "אנחנו יחידה קטנה עם ציוד לא רב יחסית, אבל בצבאות אחרים משתגעים כשהם רואים את הדברים שאנחנו מסוגלים לעשות. בסופו של דבר אני חושב שאנחנו אטרקטיביים. צה"ל הוא צבא ייחודי עם הרבה ניסיון, שנצבר מעבודה ממושכת בשטח. שיתופי פעולה הם תמיד מקור לעניין וגיוון, וכל צד מרוויח"
|
|