15-02-2009, 19:46
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "האם מישהו/היא מכיר/שמע על "מלון מרכזי" בירושלים ?...."
אני מצאתי משהו על מלון מרכזי ברחוב ירושלים בצפת
ציטוט:
ימים ולילות ארוכים כמעט ללא שינה עמדו תושבי צפת על נפשם ולחמו על חייהם. העיר הופגזה ללא הפוגה בכל שעות היממה, הפגזות שהפילו חללים מקרב לוחמים ואזרחים כאחד.
מלון "מרכזי", על גבול הרובע הערבי, היה העמדה החשובה ביותר בהגנת העיר וספג את מרבית האש. הערבים, כמו מגיני העיר, ידעו כי פריצת מלון "מרכזי" פירושה נפילת העיר לידיהם. המגינים והלוחמים במקום, בפיקודו של יצחק מיכר (מייברג) -. כמו כל המגינים האמיצים ביתר העמדות, שכולן היו נתונות להתקפות חוזרות ונשנות של מאות לוחמים ערבים - לחמו בחירוף נפש ועצרו בגופם כל ניסיון פריצה. באחת ההתקפות נהרג עמישלום מליקובסקי הי"ד.
ביום עזיבת הבריטים, 16.4.1948, כשרוח הלוחמים נפלה פלאים והמצב נראה נואש - טיפס רפי אדרעי הי"ד, לוחם אמיץ ועז נפש, על תורן גבוה מעל גג המלון, ותלה דגל כחול- לבן כשהערבים בחמת זעם יורים לעברו אלפי כדורים. למרבה המזל ובדרך נס ופלא לא פגעו בו. מראה הדגל הלאומי המתנוסס הפך כבמטה קסמים את מצב הרוח וחיזק את תחושת העמידה בכל מחיר, למרות שהבריטים מסרו לפני עזיבתם את כל עמדות המפתח לידי הערבים - עובדה שהפכה את המצב לקשה ומסוכן ביותר.
רפי אדרעי היה בחור צנוע, חביב ואמיץ, שהמילה פחד לא היתה מוכרת לו. קפיץ דרוך שהופיע תמיד במקום סכנה ועזר לחלץ ממצבים כמעט אבודים. סייר מעולה שהכיר את כל שבילי הגליל כאח כף ידו. הוביל את יחידת הפלמ"ח שהרגה את אבו ג'מיל ואחר כך את החבלנים שפוצצו את ביתו של עורך-הדין סובחי אל חדרא.
לאחר שחרור העיר הצטרף רפי אדרעי לכוחות הפלמ"ח שירדו לנגב לבלום את הצבא המצרי המתקדם. באחד הקרבות הקשים והמרים נפל רפי. זכרו ואומץ לבו הבלתי רגיל נשארו חקוקים בלב כל תושבי העיר, ודמותו המניפה את הדגל הלאומי ברגע הקשה ביותר של המלחמה הפכה למופת ולסמל עמירת הגבורה ההירואית של צפת. יהי זכרו ברוך.
בשכנות למלון "מרכזי" היה המיסיון הסקוסי. בראשו עמד גלזר, יהודי מומר. ערב עזיבת הבריטים, כשהעיר כבר היתה נתונה במצור, נתעוררה בגלזר הנשמה היהודית, והוא יצא לרחוב כשהוא בוכה וצועק: יהודים הצילו את נפשותיכם, רחמו על ילדיכם, האנגלים מוכנים לפנות אתכם, אם תישארו תיטבחו כולכם. מובן שאיש לא נענה ל"דאגתו" של גלזר, אבל הוא ומשפחתו נעלמו מהעיר יחד עם הבריטים.
בניין המיסיון, שנשאר ריק, הטריד את מטה העיר בראשות מאיר מיבר, שכן חששו פן יפלשו לתוכו ערבים ויהיו בקירבה מסוכנת ומאיימת לעמדת מלון מרכזי.
חוליה קטנה בפיקודו של דודו טויסטר נכנסה לבניין, אבל מאחר שהמבנה לא היה מוגן והיה חשש שהערבים יפוצצו אותו על יושביו, ניתנה לחוליה הוראה לשוב למלון מרכזי. לפני שהתפנו פיזרו במקום מספר מוקשי נעל, כפי שהורו להם לעשות. בשעות הלילה נשמעו זעקות אימים וכאב והערבים ברחו משם כשהם מותירים חלקי רגליים ונשק. מאחר שברשותנו לא היה מספיק חומר לפיצוץ הבניין, גרמו אנשי המטה במבצע הטעיה מבריק ומתוחכם לכך שהערבים עצמם פוצצו את הקיר הדרומי שגבל עם בניין המשטרה, והשאירו על כנו את הקיר הצפוני אשר שימש כקיר הגנה לעמדת המלון.
|
http://www.zefat.net/index.php?opti...zefat&Itemid=75
_____________________________________
|