שיער עצוב שכתבתי, אתמול, בלילה, תיהנו ותגיבו.

ארשת פניך צער:

ארשת פניך, זדון הגו,
צבע לחיך הורוד, אזל,
ריחך המהםנט, התנדף.


מה הרע לה נפשך?
יפת חן, שכמותך,
מה שובה את ליבך?


כי עוד צער,
בחיקי לא תמציאי,
כי אהיה לך, אהיה שם בשבילך.


מה מר? מה מר, יותר מהבדידות,
והרי אני פה, להיות לך משען,
בעת צער, ובעת שמחה.


ואניח את ראשי על חזך,
ואשמע מה אוצר ליבך,
ואבין מה מר לך, ןמה מצער אותך.


ומצי יגאל אותך?
אם לא אני,
כי לי ה"גואל", תקראי.


כי אני שם לידך, לגאולתך,
וארשת פניך תזהר בוורוד,
וריחך ינעם לי, בסוד.


ועוד מר, לא יהיה לך,
כי לא ארשה לך,
כי לבד לא אשאיר אותך.

מס' תהיות:

ריחך המהפנט, אני מניחה

מה הרע לה נפשך?- לא הבנתי את פשר המשפט. אם הוא מכוון בפנייה לאישה, צ"ל מה הרעה לך נפשך. אם מדובר על הנפש, היה צריך לשאול "מה רע לה, לנפשך?" אשמח אם תסביר.

ןמה מצער אותך- צריך לשנות ל-ו'

ומצי יגאל אותך?- מניחה שזה או "מי" או "מתי"

----------------------------------------------

אני ממש מתענגת על השפה הגבוהה

תודה על המחמאה, בנוגע למשפט הראשון אני פונה אל הנפש שלה, כאילו מה הרע שקרה לנפש שלך, מה עשה אותה כולך עצובה וממורמרת.

בנוגע לשני התיקונים זה פשוט בעיה כשאני מנסה להעביר מהWORD את הכתב אז הכול מתבלגן, ואז כשאני כותב את זה ךפעמים כמה אותיות מתפקששות לי פה ושם .

יום טוב.