|
14-01-2009, 08:34
|
|
|
חבר מתאריך: 04.06.03
הודעות: 11,249
|
|
והנה תגובה ציונית (ואוניברסלית) הולמת: [שגם היא - כמה לא מפתיע, הגיעה במייל]
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שונרא1 שמתחילה ב ""במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות) [הגיעה אלי בדוא"ל]:"
--------------------------------------------------------------------------------
"י" התם והחכם
במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
במקום שבו משתדלים מדי, לא רואים שיש אנשים.
מכתבך ריתק אותי. כשקראתי בו הבנתי איך לפעמים גם הצדק מעוור עיני פיקחים והמוסר מסלף דברי צדיקים. הערב נזכרתי בו שוב מול הטלביזיה.
בשעת זיפזופ לא מכוון בחברת ילדי, נתקלתי באחת התחנות הזרות באב עזתי בערך בן-גילי, מתגולל על ריצפת בית-החולים לאחר הבשורה המרה. המראה סטר על פניי יותר מתמונת אלף גופות ילדים. למרות זאת, לא הצלחתי לחוש אשמה.
אם ניתן היה לפתח טיל שמנגב את רגליו בכניסה, חולף בליטוף בחדר הילדים, מרגיע בסלון את נשות הבית ואז מחבק את האויב ומרביץ בו מוסר בממ"ד (ממלכתי-דתי),
מן הסתם רוב העם בישראל היה תומך בייצורו ההמוני. גם אני. גם אתה.
בינתיים, כל עוד אין בידיך אב-טיפוס מבצעי או לפחות תרשים לייצור טיל אבהי, פגז מצפוני או פצצה חכמה רגשית, הייתי שמח לדעת על אמצעי מניעה אחר שמתיר שימוש בנשק ומותיר אותו טהור.
בשלב זה הרשה לי להתלהם:
חיפוש קדחתני אחרי הטוהר על חשבון החיים, הוא הפרזה לא אנושית, לא טבעית ולכן – לא מוסרית. מחויבות לעקרונות בלי מענה לבני-אדם, היא התחמקות, בריחה וקשיות-לב.
הטפת מוסר ללא הצעת פתרון הגיוני חלופי, היא זמזום אינטרקום מחופש לתוכחה בשער ושטות שלובשת בגדי נבואה.
מוסר הוא קודם כל אלטרנטיבה לעוולות המציאות. במוסר שלך יש ערעור על המציאות ללא שום פתח למציאות אחרת. בצעקה שלך יש שקט מטריד במקום הדיבור שאמור לבוא אחריה.
אם חשבת שאתה הולך נגד הזרם, אתה בעצם עומד בשלולית.
אתה הולך עם זרם שתמיד יזרום לכיוון הנגדי. זרם שגם הוא נובע ממוסכמות, דימוי עצמי ושלילה ללא אמירה. תורת האיפכא-מסתברא שתמיד תתנגד להיגיון הפשוט וההמוני ולשכל הישר והרגיל עד להכעיס. אם במוסר עסקינן, זהו חטא הגאווה.
זהו גם חטא ההתעלמות מן הצדק של האחר. לא הפלשתיני. במקרה שלך האחר הוא לא רק עמך, מולדתך, מדינתך ושאר ירקות מופשטים, אלא אם מבוהלת, אב חסר-אונים וילד קיטע, מצידו הזה של הגבול. אלה שבמשך שמונה שנים ודאי הצליחו לעורר בך אמפתיה, אבל לא זעזוע על הפקרתם בידי מדינתם שהיא גם מדינתך.
נסה להסביר להם את התלבטויותיך. נסה לגעת בהם עם סבלו הטראגי של האחר ובאותה הזדמנות נסה לענות לעצמך במקומם. כן, תרצה או לא תרצה, מבחינת המוסר שלך, האחר זה הם.
אין מלחמה מוסרית. הבסת הנאציזם עלתה בחייהם של מאות אלפי ילדים בברלין ובדרזדן. מבחינת המוסר שלך, ילדי אושוויץ ודכאו היו אמורים להמתין להכרעה מוסרית כי רק כך היהדות הייתה באמת מנצחת.
מטרת המלחמה היא בעצם מטרת קיומה של כל מדינה- להבטיח לכל ילד שנולד בה כי מדינתו תהיה מוכנה לשמור על חייו גם במחיר חייהם של מאה מילדי האויב.
אם קשה לך עם העיקרון הזה, אין שום טעם בהקמתה של מדינת ישראל או מדינה בכלל.
למען האמת, אין שום טעם בהולדת ילדים, כי המוסר שלך שולל גם את תפקידה הבסיסי של ההורות. כמובן, תמיד אפשר לעשות את הצעד המוסרי ולהשתחרר מכבלים של מדינות, אומות ומשפחות. עכשיו נותר לך לשכנע רק שבעה מיליארד אנשים, ועד אז
עזוב את אומתך במנוחה, או עזוב אותה בכלל.
ילדי עזה הם קרבנות חפים מפשע של המציאות. זו שבתוכה אנחנו אמורים לחיות, או לעזוב אותה מרצון. כל מי שמרגיש אחראי, מן הראוי שייקח אחריות ויקרא במפורש תגר על המציאות הזאת: על הקמתה של מדינת ישראל בלב המרחב הערבי. על קיומו של ילד ישראלי מחוץ למרחב המוגן. על לידתו של תינוק שההגנה עליו מסכנת חיי תינוק אחר.
על לידתנו אנחנו לעולם שמצריך החלטות כאלה ואח"כ מראה לנו את עצמנו בטלביזיה.
אני לא חושב שאפילו המוסר שלך באמת שולל מאיתנו גם את זה. מוסר זה לדרוש מהאנושות את האנושי ולהוריד את הדיברות מהשמיים אל החיים על האדמה. להעמיד בפני האנשים אתגר מוסרי, אבל לא גזירה שמראש אין לעמוד בה.
כשהמוסר עומד במקום שאין אנשים, יש רק ייאוש, וכמו שהבין רבי נחמן התותח שבמאה ה17 המציא את הסיקסטיז: במקום שיש ייאוש- אין מוסר.
כשיהודי אחר הטיף לעולם להפנות לאלימות את הלחי השנייה, הוא לא ידע שבאותו הרגע הוא המציא את הגלגל של האינקוויזיציה שהסתובב בשמו.
אתה כמובן לא מטיף להפנות את הלחי השנייה. לנאבקים על חיי ילדיהם אתה דווקא מתיר לסטור להגנתם בשתי אצבעות ולפני כן לבדוק מקרוב כל שן.
אני מכיר אותך. אין לי צל של ספק שכל מה שכתבת נכתב בטוהר, יושר וכנות.
לצערי, אומץ אין כאן. האומץ להכיר שבעולם הזה אין מנוס מפני הרע אם רוצים לעשות טוב. האומץ להודות שהדרך היחידה להתמודד בטהרה מוחלטת ומצפון סטרילי מול הרוע, היא בעצם להפקיר בפניו את כל השאר, כדי חס וחלילה לא להזדהם בו.
אחי, אל תצדק הרבה. זו לא הדרך אל הצדק, אלא לריקון שלו ממשמעות.
ערכים שאינם ערוכים לחיים הם חסרי-ערך. צדקת-דרך שאינה מראה דרך, לא מובילה לשום מקום. מצפון שאין לו כיוון מעשי, לא יכול להיות המצפן של אף-אחד.
לא של עם, לא של אדם, לא שלך.
באהבה ורעות
האטד
_____________________________________
_____________________________________
שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P
|
|