[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
w w w . h a a r e t z . c o . i l
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עודכן ב- 07:15 01/01/2009
הלחימה בעזה - שבעה תסריטים אפשריים
כשהחליטה ההנהגה לצאת למבצע "עופרת יצוקה" עמדו לנגד עיניה שתי אופציות מרכזיות, שנועדו לשרטט את תרחישי הסיום. אולם, התארכות הלחימה בעזה מגדילה את מרחב אפשרויות הפעולה של ישראל
מאת
יוסי מלמן
באופן פרדוקסלי ככל שהמלחמה בעזה מתארכת, כך גדל גם מרחב אפשרויות הפעולה של ישראל. כשהחליטה ההנהגה הצבאית או המדינית של ישראל לצאת למתקפה לפני שישה ימים, עמדו לנגד עיניה בעיקר שתי אופציות מרכזיות, שנועדו לשרטט את תרחישי הסיום של המלחמה. האחת היתה של מתקפה מוגבלת של חיל האוויר, שבסיומה ולאחר שהחמאס ישגר בתגובה מטחי רקטות, תושג הבנה או הסכמה בשתיקה שתביא לרגיעה ולשקט. התרחיש השני העריך שמתקפה נמשכת של חיל האוויר והנזק הכבד שיגרמו הפצצותיו על מוקדי שלטון החמאס יכריעו את הארגון.
אולם, ככל שנוקפים הימים נראה כי כושר העמידה של החמאס ויכולתו המבצעית טובים יותר ממה שהעריכו בישראל. עם זאת לפני ישראל עדיין קיים מרחב גדול של אופציות. לכל אחת ואחת מהן יש יתרונות וחסרונות הנגזרות מנסיבות בינלאומיות של תגובות בעולם הערבי, מהמערכת הבינלאומית כולה ומדעת הקהל בעולם ובישראל:
1.המשך הסטטוס קוו - חיל האוויר ימשיך ליירט מהאוויר את יעדי החמאס וזה בתגובה ימשיך לשגר רקטות לשטחי ישראל. יתרונה של אופציה זו שהיא מבטיחה שמספר הנפגעים בישראל ימשיך להיות קטן. חסרונה, שברור כבר עתה כי היא לא תביא להכרעה ולסיום של המשבר אלא רק תאריך אותו ותגרור את שני הצדדים למלחמת התשה.
2. הכנסת כוחות קרקע במתכונת מוגבלת במתווה של פשיטות חוזרות ונשנות על יעדים נבחרים ונסיגה חזרה לשטח ישראל - היתרון בתרחיש זה הינו בנחישות שישראל מפגינה ברצונה להכות בחמאס, אינה מסתפקת בתקיפה מהאוויר ולא נרתעת מעימות ישיר וחזיתי עם לוחמי החמאס. שימוש באופציה זו צפוי להגביר את הלחץ על הנהגת החמאס ויפגע בכושר העמידה שלו. החיסרון הוא בכך שאופציה זו עלולה להגדיל את מספר הנפגעים בצד הישראלי ולהכניס לזירת הלחימה והנפגעים מעגלים רחבים יותר של האוכלוסייה הפלשתינית. גם אופציה זו לא תקרב בהכרח את הסיכויים להשגת הסדר שיביא לסיום המשבר.
3. מתקפה קרקעית רחבת ממדים שתכליתה לכבוש את כל רצועת עזה - זו האופציה הפחות מועדפת על ההנהגה הצבאית והמדינית, משום שהיא כרוכה בנפגעים רבים בשני הצדדים ובהגברת החיכוך עם האוכלוסייה המקומית. מתקפה מסוג זה גם תטיל על ישראל ב"יום שאחרי המלחמה" את האחריות לנהל מחדש את עזה על כל תחלואיה.
4. הכרזה חד צדדית של ישראל על הפסקת אש מוגבלת או קבועה - לא צריך להצדיק אותה בדיבורים על הצורך בסיוע "הומניטרי", כפי שהציע שר הביטחון אהוד ברק. פשוט צריך להודיע עליה בלי שום צורך להתנצל, להסביר או לתרץ. מימוש אופציה זו יעניק לישראל אהדה רבה בעולם, ירחיק אותה מהמצב בו דעת הקהל בעולם תפנה לה עורף - יש כבר סימנים לכך - ותעביר את "נטל ההוכחה" והאחריות על החמאס. היא תצייר את ישראל כמדינה שאינה ששה למלחמה ולנקמות ותאפשר לקהילה הבינלאומית, הערבית ולדעת הקהל הפלשתינית, כולל זו שבעזה, להפעיל לחץ על הנהגת החמאס לצאת בהכרזה דומה. חסרונה הבולט של אפשרות זו הוא שבעצם אפשר יהיה לטעון כי חוץ מהקזת דם לא השיגה ישראל בהחלטתה לצאת למלחמה שום יעד מדיני. בהקשר זה כבר קבע בעבר המצביא ופילוסוף המלחמה הגרמני קארל פון קלאוזביץ כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים".
5. הפסקת אש מוסכמת על שני הצדדים שתושג בתיווך בינלאומי - זו צריכה להיות האופציה המועדפת על ההנהגה הישראלית והיא צריכה לפעול להשיגה במהירות הגדולה ביותר. בזמן הקרוב צפוי נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי לבוא לאזור למשימת תיווך. ישראל צריכה לסייע ולעודד אותו וכל מתווך הגון אחר, שיש לו סיכויים לפרוץ את המבוי הסתום שמתפתח. אך ישראל צריכה להתעקש כי כל הסכם שכזה יהיה רחב ככל האפשר ויכלול שורה של נושאים שה"תהדיאה" התעלמה מהם. על ההסכם להיות תקף לתקופה ארוכה ככל האפשר - שנה ויותר - ועליו להביא לשחרורו של החייל גלעד שליט אף במחיר של שחרורם מבתי הכלא של מאות מחבלים, כולל רוצחים. אין מנוס מכך שההסכם יאלץ את ישראל לפתוח את המעברים ולהסיר את המצור שהיא מטילה על עזה.
יתרונותיו של הסכם הפסקת אש בולטים לעין. בראש ובראשונה הוא ישים קץ לשפיכות הדמים וזו כבר סיבה טובה לברך עליו. הוא יביא לשחרורו של שליט ובעזרתו אפשר יהיה גם "לבנאם" את העימות בין ישראל לחמאס, על ידי הכנסת כוחות בינלאומיים כחיץ בין הרצועה לגבול ישראל, במתכונת דומה לזו הקיימת בגבול הלבנון, שבעזרתה הסתיימה המלחמה עם החיזבאללה לפני שנתיים וחצי. החיסרון בהפסקת האש הוא שישראל לא השיגה הכרעה, אף שהיא תוכל לטעון כי הצליחה להנחית מהלומה מוחצת וכואבת על הארגון. חיסרון נוסף הוא שמעמדו של החמאס לא ייחלש (אולי אף יתחזק) והוא יוכל לצייר עצמו כמי שהחזיק מעמד, לא נשבר ואילץ את ישראל והקהילה הבינלאומית להסכים להפסקת אש שבה הוא השיג את מטרותיו: פתיחת המעברים וסיום המצור וכן ביסוס שלטונו ברצועה.
6. הפסקת הלחימה תוך השתלטות מחדש על ציר פילדפי - אופציה זו תאפשר לישראל לשלוט על כל הכניסות והיציאות מעזה. בכך, ישראל תמשיך את המצור על הרצועה במטרה "לייבש" את אספקת אמצעי הלחימה והעברת הכספים הדרושים לחמאס. מאידך, גם באופציה זו תצא ישראל כמי שלא השיגה את מרבית המטרות שלשמן יצאה למלחמה.
ליבון ששת האופציות הללו נעשה על ידי האלוף במיל. יעקב עמידרור בהרצאות שנשא השבוע בוועידת לימוד שהתקיימה באוניברסיטת "ווריק" בבריטניה, ואולם הוא לא העלה את האופציה הבאה, השביעית.
7. להיכנס למו"מ עם החמאס על הסכם מדיני והסדרי ביטחון, הכולל את שחרורו של גלעד שליט - מו"מ שכזה ישנה את מדיניותה הנוכחית של ישראל מן הקצה על ידי כך שהיא תיאלץ להודות כי נכשלה במשימתה להכניע את החמאס. כתוצאה מכך, ישראל תשמיט כל בסיס מוסרי או משפטי לטענה שמדובר בארגון טרור ותגרום בכך למדינות רבות בעולם להכיר בו ולהידבר עמו. מימוש אפשרות זו יחליש את מצרים והרשות הפלשתינית, שהיו רוצות לראות בניצחונה של ישראל ובתבוסתו המוחלטת של החמאס.
כמו כן, הסכם עם ישראל יחזק את החמאס ואת פטרוניו באיראן ובסוריה, ויאפשר להם להתעצם ולהתחמש לקראת העימות הבא. מצד שני הוא יביא לשקט ולרגיעה לפרק זמן ארוך, יאפשר לישראל לשקול באור אחר לגמרי את יחסיה עם הרשות הפלשתינית ויחדד את ההכרה כי יש לעשות ויתורים מרחקי לכת כדי לחזקה שכן רשות פלשתינית חזקה, הזוכה לאהדת האוכלוסייה, היא הערובה הטובה ביותר של ישראל במאבקה נגד החמאס.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©