אני הולכת ופורמת את צמתי באיטיות
ומהרהרת.. מה היה קורה, לו אהבת אותי
בראשי עוברות המון מחשבות
עוברת חתונה בראשי.. וחיבוק.. ונשיקה
אך יותר מכל, מהדהדת בראשי המילה אהבה

וכך אני הולכת מהורהרת ושקועה במחשבות
בודקת מה היה ומה לא היה יכול לקרות
גרוני נחנק מדמעות, ועוד רגע אני מתחילה לבכות

ושוב עוברות בראשי המחשבות
ועוברים חברים, זוגות, חיבוק ונשיקה
אך יותר מכל, מהדהדת בראשי המילה אהבה

תודה רבה לאנוביס Samantha שהכינו לי את החתימות החמודות (מתחלפות)
אמא אמרה לי שיש לי פוטנציאל, וכאן מימשתי אותו, ואני עדיין מממשת

תיאור ציורי ביותר. הייתי משנה את "ומה לא היה יכול לקרות" ל- "ומה לא יכול היה לקרות", המשקל לדעתי מתאים יותר עם השינוי.

את שני הבתים הראשונים מאוד אהבתי, אני יכולה לתאר נערה/ בחורה הולכת עם מבט חולמני, פורמת את צמתה וחולמת בהקיץ. הבית האחרון, לעומת זה, הקשה עלי מעט. ציפיתי לסיום אחר (שקשה לי להגדיר כרגע). האם הבית האחרון זרם לך כמו שני הבתים האחרים או שנאבקת איתו מעט ע"מ לסיים אותו?

האמת.. הבית הראשון בא לראש שלי בבית הספר..
והסיפור הזה הוא אמיתי לחלוטין
את יכולה לדמיין ילדה בת שתיים עשרה הולכת ופורמת את צמתה.

הבית האחרון זרם כמו שני הבתים האחרים, למרות שהבית הראשון היה ההתחלה, שהרגשתי את זה הכי חזק.

אם ציפית לסיום שבסוף כן קרה משהו, אז עשיתי את זה לפי מה שקורה לי, ומה שקורה לי זה שהכל נשאר באותו מצב.

ואת צודקת בהחלט, כדאי לשנות את זה למה לא יכול היה לקרות.
תודה על התגובה.

תודה רבה לאנוביס Samantha שהכינו לי את החתימות החמודות (מתחלפות)
אמא אמרה לי שיש לי פוטנציאל, וכאן מימשתי אותו, ואני עדיין מממשת