31-12-2008, 16:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.12.08
הודעות: 91
|
|
|
הערות
1. למרות משפט הפתיחה האידילי בכתבה של גד שמרון, הוא "שכח" שבין תקרית פאשודה ובין היום האחרון של 2008, היתה גם מלחמת העולם השניה.
2. ז'אן באטיסט מארשאן (כך בצרפתית. לא באפטיסט) היה סרן באותה תקופה. ואם בהגהה עסקינן, אז שמו של שר החוץ הצרפתי היה דלקאסה, ולא דקלאסה.
3. שתי המשלחות, הבריטית והצרפתית, יצאו לדרכן מסיבה פשוטה: הבריטים רצו רצף טריטוריאלי מדרום אפריקה עד חוף מצרים, והצרפתים רצו רצף טריטוריאלי ממזרח למערב, ממושבותיהם בסנגל וחוף השנהב עד ג'יבוטי.
אגב, סודאן של אותה תקופה היתה רשמית בשלטון המצרים, שהיו כפופים לאימפריה העוסמנית.
4. הצרפתים הבינו שאם תפרוץ מלחמה לא יהיה להם סיכוי נגד הבריטים, ולכן פתרו את הנושא בצורה דיפלומטית מבריקה: שלחו שגריר צרפתי חדש (קוֹמבּוֹן) לאנגליה אשר שכנע את המלכה ויקטוריה שהנכד שלה, הקיסר הגרמני, התחיל להקים צי שיהיה גדול מהצי הבריטי. השגריר גם רמז לה שיש סיכוי שהרוסים יצטרפו לצד האנטי-בריטי.
במקביל הצרפתים אותתו לגרמניה וספרד ורוסיה ואיטליה שאמנם יש סיכוי רב שהבריטים ינצחו את צרפת, אבל אז הם יהיו הקרבן הבא בהפיכתה של בריטניה למעצמה הצבאית/קולוניאלית הגדולה בתבל.
הצעדים האלה הביאו את בריטניה לשפר את יחסיה עם רוסיה וצרפת כנגד גרמניה, וכך התפוגג המתח, לא לאחר (כמובן, כי הרי העידן הקולוניאלי היה בשיאו) שהן חילקו ומסרו זו לזו ביניהן נתחים מאפריקה, ואישרו את כניסתה של צרפת למרוקו. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
