לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים לפורום כתיבה וספרות!!! והשורה הנעה - נוע תנוע! אוסף ביקורות הספרים של כל הזמנים אוסף אתגרי הכתיבהלכתיבה הציטוט הנבחר: 'הסופר, כמו הילד, אוהב לשחק משחקים, אבל יודע להציב את הגבול בין האמת לבדיון' מאת פרויד. חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > תרבות ואמנות > כתיבה וספרות
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 29-12-2008, 20:35
צלמית המשתמש של תותית
  משתמשת נקבה תותית תותית אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 21.08.03
הודעות: 4,642
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "אתגרון מלחמה"

אוטבוסים מפורקים, חלקי גופות,
רקטות, בתים הרוסים, אנשים פצועים,
זה חלק משגרת החיים בישראל.

המים זורמים לאיטם, נחלים חצי שקופים של תכול,
עשבים מבצבצים, גשם קל מטפטף,

הם מנסים לחדור ולהתפוצץ בתוכנו,
הם משגרים עלינו רקטות,
אך ביום שאנחנו קמים ואומרים 'לא עוד', ונלחמים חזרה,
ולגיטימי, בסך הכל נלחמים על קיומנו,
העולם צועק 'דיי למלחמות, דיי להרג, דיי לרקטות, דיי לתקיפת עזה המסכנה'.

הגשם מתחזק, הכל הופך אפור של גשם,
הבוץ עולה והופך לעיסה טובענית,
וכל דרך אפר מתמלאת בשלולית של מים.

מסכנים? אני רואה את הישראלים המסכנים, שישנים בהרגשה שלא יודעים איך יסתיים הלילה,
איך יתחיל היום. רואה חיילים אשקלונים שלא יודעים אם יחזרו לבית מהריסות,
או לשכנים שכולים.

מטוסי קרב נראים בתוך האפור, זעקות הפלשטינאים תחתיהם,
מחבל עובר במנהרה,

אלו יוצאים ממטוסיהם, ואלו ממנהרותיהם,
ושניהם דורכים במרחקים של קילומטרים האחד מהשני,
בשלוליות של מים.



מים שצבועים בדם, מים שצבעם הוא אדום.
_____________________________________

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



חזרה לפורום
  #4  
ישן 29-12-2008, 21:35
צלמית המשתמש של הקרדינל
  הקרדינל הקרדינל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
מיומנו של ניצחון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "אתגרון מלחמה"

כשאני עומד היום ומסתכל על הסכסוך הנוכחי בעזה, עולים בי געגועים. געגועים למלחמות נוראיות יותר, לערכים גבוהים יותר, לבוגדנות פחותה יותר.
אני עדיין זוכר את רעם התותחים הסובייטים כשהרעישו את ברלין, את החייל בן ה17 שהרטיב את עצמו כשהמתקפה האחרונה החלה. במוחי טריים גם נאומי השנאה נגד הנאצים ועוזריהם, את מצב הפיכחון שזכה לו העולם לפני שהשתכר מ"תקינות פוליטית" וסי.אן.אן. אלה הימים היפים שהאויב היה ברור והאומות התאחדו כדי למעוך את השטן הנאצי. כמובן, היה לי חלק בגדילתו אולם אף פעם לא עשיתי זאת בלב שלם ותמיד חיכיתי לרגע בו אהפוך את הניצחון הגרמני להפסד צורב.
אני יכול גם לדבר על הקרבות המענגים שהיו לי במלחמה הקרה אך למה ללכת כל כך רחוק? אני עישנתי סיגריה על כיפת הסלע כשצה"ל נכנס לירושלים ולעולם לא אשכח את הדגל המתנוסס מעל הר הבית ושמחת הישראלים על הניצחון. הרחובות נשטפו בחדוות הניצחון ומאמרי שבח והלל נכתבו לאלופים המנצחים. כמובן, היו גם את אותם טורדנים שמעולם לא נהנו ממלחמה טובה אך אפילו אני, שהייתי כמעט מאז תחילת ההיסטוריה האנושית, לא ציפיתי שהטורדנים יתנו את הטון ויעקרו מהעם היהודי את עמוד השדרה הלאומי המתפתח שלו.
סרם טעיתי ובתהליך איטי של עייפות רוח הגעתי לזה, לעוד מלחמה שמנהלים מובסים ברוח כנגד אנטישמים בדם. העם, בחלקו, מלא כמובן ברצון עז לשטח אותם אולם כשאני יושב בקרייה ומאזין לתכנונים מתעורר בי חשק להקיא. "לא, אסור להפציץ פה, זה יפגע ביותר אזרחים ממחבלים" אלוהים אדירים אנשים!, אני רוצה לצעוק, אם בעלות הברית היו חושבות כך אתם כולכם הייתם 3 מטר מתחת לאדמה ואני הייתי בפלישת הרייך השלישי לארה"ב!
אז אני מנסה מפעם לפעם ללחוש להם משהו באוזן "שגרו תמונות של חמאס מצדיעים במועל יד ותשטחו את הכפר" או "חסלו כמה מראשי חמאס בעזה, או סתם תחטפו אותם" אך כלום. הם מנופפים אותי כאילו הייתי איזה זבוב טורד.
אז בסדר, אם כך מתנהגים לניצחון במדינה הזאת אני אעזוב. אולי החמאס יעריך אותי יותר.
_____________________________________

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חזרה לפורום
  #5  
ישן 30-12-2008, 15:04
צלמית המשתמש של רומק
  רומק רומק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.06.02
הודעות: 80,133
מלחמה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "אתגרון מלחמה"

הטלוויזיה דולקת
והקריינית מספרת על עוד עיר שסופגת
יצאנו לפרסומות ותכף נשוב
והנה צביקה הדר מספר על התוכנית החדשה הערב
"מלחמת העולמות" שמה
תחרות ריקודים עם שם מפוצץ
ורק לפני שבוע המדינה סערה
מלחמת הבובלילים בפרידמנים
מלחמה שהסתיימה ללא אף הרוגים,ללא אף פצועים ולא ישיבה במרחב מוגן
ובדרום? 8 שנים של אש אבל למי אכפת?
אין שם פרסים,אין SMS
עד שבשבת זה קרה
מ-ל-ח-מ-ה
ופתאום כולנו סקרנים לדעת
נזכרנו שיש לנו קרובי משפחה וחברים באשדוד ויבנה שהפכו לחזית
ופתאום זה נראה כל כך קרוב
פתאום אנחנו מרגישים משהו שלא הרגשנו קודם
מרגישים שבזבזנו זמן בדיוני סרק על שפרה
מקריבים את חרותינו עבור זכותינו לשקט
מקריבים גם חיילים ואזרחים שלא הספיקו לתפוס מחסה
יהודים וערבים מקריבים את חייהם בהוכחה שהאויב לא מבדיל בין דם לדם
מר"צ וישראל ביתינו נשמעים פתאום קול אחד
יש מלחמה אז אין מחלוקות.
מתישהו זה יגמר
נחזור לסורנו
נתלהם בטוקבקים,נקטר על ביבי
ולאחר שהוצאנו את המרץ
נתיישב מול הטלוויזיה ונצפה במלחמת העולמות של צביקה הדר
עד הגראד הבא (בתקווה שלא יגיע)
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


חזרה לפורום
  #6  
ישן 05-01-2009, 12:03
צלמית המשתמש של yishain11
  yishain11 yishain11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,850
שלי- מט.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "אתגרון מלחמה"

מט[1]

הנה יוצא לו אהובי,
ודמותו התמירה מתרחקת.
עיני, ששזפוהו מעתה, יראוהו מבעד מסך,
המסך שאת צפונותיו כולם מנסים לפענח מידי ערב.

ה2-ה4/ה7-ה5

בלילות השינה ממני והלאה,
הרוח פורטת בעדינות על הוילונות.
אהובי קוטף פטריות של אש ביער סמוך לים,
והחשכה סביב מיטתי מתאספת ומדברת,
שרה שירים בלשון שאין להבינה.

... ו7+!
מ-ו8/ה7 X

שקט בחדרים ובגנים דממה,
המלכה שקועה בחלומה.
חזיונות לילה אפלים אופפים אותי,
רוחות שקופות רוקדות על שדה שחור,
פרחים פורחים לאור הלבנה.
ורד אחד פורח, עלי כותרתו לבנים וקוציו- אבני אודם.
עליו מתכווצים כמעין פה, ולפתע הורד שואל אותי שאלה חדה,
בקול מר ולועג, והשאלה מעירה אותי, שטופת זיעה.
ליבי קפא, והשאלה מהדהדת:
היכן הוא? היכן?

חייל שחור מכה מלך לבן.

דפיקה על הדלת, אותה דפיקה שכולנו שומעים את פעמיה.
מי שם?
ארור או אוהב?
הרצפה קרה למגע כשאני יורדת מהמיטה, ורעד עובר בי.
הדלת נראית כה רחוקה.
אני פוסעת לאט, ודמעות של זיעה שוטפות את פני.
המרצפות מחייכות אלי כמאה מצבות שיש, והדלת היא כארון שמזמין אותי לנוח בו לנצח.
אני פותחת ביד רועדת, והבזק המדים הכחולים שוטף את עיני.
אני נופלת.
שתיקה.

החדרים חרבים, הגנים אינם,
המלכה שוב לא תחלום לעולם.


[1] הומאז' לחווה אלברשטיין.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

חזרה לפורום

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 00:36

הדף נוצר ב 0.04 שניות עם 11 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר