נפתחו שערי שמיים, גשם מכסה את הכבישים.

דורסות חריצי אספלט שכוסו בדמויות נחשים על הכביש,

שתיקה רועמת, מתגברת על רעשי מזג האוויר בחוץ.

יודעות שאנחנו לא אמורות להיות ככה, אצלנו אין קטעים כאלה של שתיקה כעס וחוסר שלווה.

נהג משאית כמעט גרם למותנו, הטיח בשמשה כמות מים אדירה בזמן שהחליט שזה הזמן הנכון לעקוף.

עוצרות בצד, את מסדירה את הנשימה, ומחליטה בנחישות שאין ברירה אלא להמשיך.

חיבוק אוהב, אוהב מכל הלב, שובר את השתיקה,

מצליח לסכם ולרכז את כל הרגשות שקיימים בנו.

חוזרות סוף סוף הבייתה, לגג שלנו, לקירות, למיטה.

סדרה חסרת תוכן בטלוויזיה, כזאת שאפשר להחליט לראות כשמתחשק.

מתכרבלת בשקע צווארך, קימורי גופנו מתואמים בצורה מדויקת.

כנראה נרדמתי לפנייך, את ראית עוד פרק באיזו סדרת מתח וקונספירציות.

מתוך שינה מצליחה להרגיש אותך מציצה עליי מדי זמן, לוודא שאני שם, שנוח לי, שהשמיכה מכסה הכל, ששום פיסת עור לא תהיה חשופה לקור חודר העצמות שסביבנו.

מעולם לא ידעתי שניתן להרגיש כל כך נאהבת גם מתוך שינה.

מתעוררות לבוקר גשום, חבוקות כמו שרק אנחנו יודעות, חולקות את חום גופנו האחת עם השנייה.

נפרדות בנשיקה ממכרת שמשאירה טעם לכל כך הרבה מעבר.

ובסוף היום נחזור לבית שלנו, לגג שלנו, לקירות, למיטה.

ונאהב, כל כך נאהב.