קישור: "פטפטת עלולה לפגוע ביכולת הפעולה"

שר הביטחון ביקר את הח"כים שקוראים לפעולה בעזה, וקרא "לסגירת פיות של פטפטנים פוליטיים, שאינם מבינים את הדברים עליהם הם מדברים"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D221208/18169.jpg]

looopy

שכחת? אהוד החדש
משתף אחרים...

ברק פוחד פחד מוות להכות בארגוני הטרור בעזה.
הוא יודע שמשהו בעצימות נמוכה יביא יותר קסאמים והבעיה לא תיפתר..וכך, הוא ממש לא יכול ללכת לבחירות.
אולמרט לא יאפשר יותר מפעולה מינורית בלאו הכי. הוא לא צריך להשתחרר מהקדנציה המגעילה שלו עם חוסר הצלחה נוסף, מה שיגרור קרוב לוודאי עוד ועדת חקירה..אולמרט רוצה לברוח לבעיותיו, לא לפני שהוא נפגש עם "שליח סורי בכיר" בטורקיה http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/828/810.html ומנסה בכל כוחו להחזיר את הגולן בשביל ה"פרסטיג'", רגע לפני עזיבתו את הכנסת בכלל ורגעיים לפני כניסתו לכלא.
אבל לא על אולמרט עסקינן.
ברק פונה לכל הפטפנים מהחשש כי הם יטרפו את הקלפים והוא לא יצליח להתרפס ולמשוך מהחמא"ס עוד כמה שבועות של עדנה עד לבחירות.
בכתבה בין השאר, פונה האדון ברק (לדעתי) ישירות לציפי אשר יועציה חושבים כי מצבה בסקרים ישתפר אם תעודד פעולה בעזה ומכריז: "אני קורא לסגירת פיות של פטפטנים פוליטיים, שאינם מבינים אפילו את הדברים שעליהם הם מדברים".

אפשר גם לציין שעדין לא נורה אף קסאם היום, אולי בשל הפגישה של אולמרט עם "שליח סורי בכיר". יתכן שהסורים רוצים שיהיה לאולמרט ברור, כי הם שולטים גם בעזה..ויתכן שאפילו הניה מחה דמעה נוכח ההתחננויות של ברק..מי יודע?

looopy

הנה תיאוריית קונספירציה קטנה לחורף: אולי הסורים מחממים את הרצועה כדי לסחוט מאולמרט ויתורים לפני הבחירות. גם לאיראנים יש אינטרס - במקום שיתעסקו בנ"מ שקיבלו מפוטין מתעסקים ברקטות בשדרות...

קסאם נורה מעזה; חמאס: הפסקנו את הירי ליממה

בכיר בחמאס אמר שהפסקת האש הקצרה נכנסה לתוקף אמש, ושארגונו ישקול הפסקת אש ארוכה יותר עם ישראל - אך עם זאת נורתה בצהריים רקטת קסאם לעבר ישראל. ברצועה לא קושרים את השקט הזמני להעברת מזון ותרופות ממצרים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642449,00.html

looopy

שום עשייה לא רואים ממנה, רק דיבורים.

כתבתי ואכתוב שוב.
הגברת לבני, כבודה במקומו מונח, היה מתאים יותר, לו היתה מסתפקת במשרד לאיכות הסביבה.
לדעתי היתה גם עושה בו חיל.
כרגע, ניכר בה שהיא לא קורצה מהחומר שיכול להנהיג. לו היתה מתנערת קימעה מיועציה, היתה מוצאת את עצמה במקום טבעי יותר ומבינה בעצמה, שאולי יום יבוא..אבל כרגע ראשות הממשלה גדולה עליה בכמה וכמה מספרים.
מוקפת עדת יועצים ומעודדים..גם הגברת לבני החלה לפתע להאמין כי נולדה לשילטון.

looopy

ברק מפחד מאד מהצעד הזה של כניסה לעזה והוא צריך לפחד. האמת לא ממש מעודדת. כניסה לעזה פרושה מלחמה.
ומי רוצה עכשיו לצאת למלחמה, חודש וחצי לפני בחירות.
זה פחד צפוי, אבל טוב שברק אמר מה שאמר, כי לבני מקשקשת ומקשקשת. מה היא כבר יודעת על הצבא?

מי רוצה גם להכנס למלחמה אחרי הבחירות ?
יודעים איך זה יתחיל ואין מושג לאף אחד איך זה יגמר אם בכלל

כל עוד זה קורה לאחרים, כנראה שזה פחות מעניין אותך, ואת חבורת המנותקים למעלה.

וכשנהיה בתוך עזה יפסקו הקסאמים ?

נסוגנו משם כשלא היו רקטות. הרקטות הגיעו אחרי שתי הנסיגות (זו של 94 וזו של 2005)

אפשר עקרונית גם לקשור לכל התושבים את הידיים מאחורי הגב.
אבל ברור לך שבשביל לעצור את ירי הקסאמים נאלץ להקריב מספר עצום של חיילים.

אזרחים שמגינים על חיילים... מאיפוא מוכרת לי הלוגיקה הזאת? אה, כן, ניסינו אותה במלחמת לבנון 2, זה מאוד הצליח - בסוף נהרגו גם חיילים(בד"כ, כשהם מנסים לחלץ חיילים אחרים) וגם אזרחים.

כל ילד שגדל במשך שנים עם סיוטי לילה על רקטות בבית, בחצר, בביה"ס, הוא ילד שהוא נפגע טרור.
יש רבבות כאלה. גם רבבות זה מספר עצום למדי, ולא אשמתם שהפלסטינים עוד לא הצליחו להרוג בהם
במספרים עצומים, אלא רק צילקו אותם לעד.
לילדים האלה יש זכות לחיים נורמלים בדיוק כמו לילדים שלך. תפקיד הצבא הוא להיות חיץ בין הנבלות
שמשגרות רקטות, לבין האזרחים שהם המטרה של הרקטות הללו, ואם זה אומר שרגל שלנו צריכה
להיות באמצע עזה - אז כן, שם צריך להיות. לילד בשדרות יש זכות לשקט בדיוק כמו לילד בת"א, מוזר
עד כמה שזה יישמע...
אין לי מושג מה מספר הנפגעים יהיה - אבל אני יכול להבטיח לך שככל שנהיה אגרסיביים יותר בפעולה,
כך יפחת מספר הנפגעים שלנו (למשל, אם לא נטהר בתים, אלא ניתן אולטימטום ליושבים בהם לצאת
החוצה, ובתום האולטימטום ניתן לדחפור לטהר את הבתים...).

הנסיגות מעזה הביאו את הירי על תושבי דרום הארץ. כנראה ששום דבר מלבד כניסה לתוכה, לא יפסיק
את הירי הזה. מה שעצוב זה שלא הקשיבו למתנגדי הנסיגות. לו הקשיבו להם - בעזה לא היה נוצר
מחסן נשק ענקי, שסילוקו יעלה לנו בדם (וככל שנדחה יותר את הסילוק, זה יעלה ביותר דם, כיוון שהם לא
אוגרים נשק לצורך משחקי "הנדס אפ"...).

אני מסכים לחלוטין שכל ילד בישראל צריך לגדול ללא טילים ואזעקות.
באותו מעריב של היום מתפרסמת סקירה די מקיפה על נזקי הטילים. ילדים בחרדות, בעיות התפתחות, הרטבה בלילות, חוסר בטחון, חרדות ועד נזקים גופניים ולא רק מפגיעות.
אני לא מתעלם מזה.
למרות שמיליוני ישראלים התעלמו שנים על גבי שנים ממליוני פלשתינאים שלולי זכויות שחיו לצדנו תחת כיבושינו.
שאף אחד לא יקפוץ ויגיד לי את מי אני מעדיף, כי התשובה ברורה ולמי שלא ברורה אני גם לא אענה.
אבל ברור לכולם שהמצב כיום הוא תולדה של טעות על טעות, לאורך עשרות שנים.
המצב כיום לא נח לאף אחד, ובמיוחד לאותם תושבי הדרום שסובלים כבר שנים את הטילים.
אבל המצב הפוליטי המחורבן שהוביל למצב מדיני מחורבן הוא כרגע עובדה ויש לטפל בה.
גם אם נתלה את האשמים ההסטורים עד האחרון שבהם בכיכר העיר עדיין יש לנו מצב מסובך לטפל בו.
אז זו היתה הקדמה קצרה בשביל להסביר שאני לא חושב שלהקריב אזרחים זו מטרה, לפחות לא שלי ולא זו עמדתי.

אבל בהתיחס למלחמה הקרבה לצערי:
אם את מלחמת לבנון השנייה רצו לכנות מלחמת אין ברירה, ברור שהשם מתאים הרבה יותר למלחמת עזה שתבוא או לא.
אני מניח שאתה קורא דיווחים ופרשנויות יותר ממני, גם בכלל וגם לאחרונה.
אתה מסוגל לייצר הערכה כמה הרוגים עלולים להיות ?
יש לך מושג איזו כמות של חומרי נפץ ואמצעי לחימה יש בעזה ? ברור שיש לך מושג.
לא מדובר על עשרות הרוגים, אלא על מספרים שעלולים להיות מפלצתיים בקנה מידה בינלאומי לא רק ישראלי. הרצועה זה המקום האחרון שאנחנו רוצים להיות בו, במיוחד לא בחורף שתמיד משחק לרעת הנלחמים.
אז אם לא תהיה ברירה לא תהיה ברירה, אבל זו לא פעולה שצריכים לרוץ אליה במהירות ובפזיזות שכזו ובעיוורון שכזה.
ועוד לא דיברנו על מה נעשה ביום שאחרי.

...ומי שהיו לו עיניים בראש, ידע שהוא יירה במערכה שלישית (הוא ירה הרבה קודם לכן, אבל כן העדיפו
להתעלם מזה ולתת לנפוליונצ'יק הקטן שהכנסנו בעצמנו, להפוך לברתה הגדולה, אם למשוך את מטאפורת הארטילריה - שבכלל הייתה אמורה להיות מטאפורה על רובים, במערכה הראשונה
והשלישית...).
השאלה היא לא האם נצטרך להכנס לעזה, אלא מ-ת-י נעשה זאת. אם לא ניכנס בעתיד הקרוב, ונעמוד
במערכה מול כל המאגרים שנבנו שם בעת שישבנו באפס מעשה וסיפרנו סיפורי-שלום, הרי שנעשה זאת
במועד מאוחר יותר, מול מאגרים גדולים יותר. הדבר, אגב, היה נכון לגבי לבנון בשש שנות ההבלגה
שאחרי שנת 2000, ונכון גם בימינו (תהיה עוד מלחמה גם שם, בעקבות העובדה שנתנו לחזבאללה
לבנות בעוממה גדולה עוד יותר, את מאגרי הרקטות שלו שמכוונים אלינו).
לא חייבת להיות מלחמה כאשר אתה עומד מול מדינה רציונלית שיש לך עימה סכסוך על יעדים מוגבלים.
לכן ניתן היה לקיים שנים של שקט בגבולות עם מצרים, סוריה וירדן, גם בעידן שקדם לכל המו"מים. היה
ברור שהיעד הרטורי של השמדת ישראל אינו מצדיק את הנזקים שבמלחמה. חמא"ס וחזבאללה אינם
בנויים כך. מדובר בארגוני פח"ע אסלאמיים שמעבר למטרות החברתיות הנפלאות שלהם, הם חותרים
להגשמה פיזית של יעדי הג'האד, ואנחנו תופסים מקום טוב בצמרת של יעדים אלה.
חמא"ס לא יכול להגיע עימנו להשלמה מאותה סיבה שהעקרב יעקוץ את הצפרדע שמעבירה אותו את
הנהר, באמצע הנהר, למרות שזה יהרוג גם אותו - הם פשוט לא יכולים אחרת.

השאלה היא לא שלום או מלחמה. השאלה היא מלחמה עכשיו במחיר כבד, או מלחמה אח"כ, במחיר
כבד עוד יותר. כשאני כותב "עכשיו", הכוונה היא, כמובן, לא "בדקה זו", אלא בעיתוי מבצעי נוח בעתיד
הקרוב.

ועדיין אף מילה על היום שאחרי, והוא המפחיד מכל.

גם אני חושב שיש לעצור את ירי הקסאם.
לצערי אני מאמין שאכן לא תהיה ברירה בסוף, אלא אם יקרה נס בינלאומי, או מתקפה איראנית מקדימה, שתגרור את הצפון והשטחים, ואז על הדרך (כמה בנאלי ועצוב) נלחם בכל החזיתות.
אבל צורת ההתיחסות היא שקובעת.
אתה מתון יחסית לצד הימני שאתה נמצא בו, ואני יודע להיות מיליטאנט כשצריך יחסית לצד השמאלי שאני נמצא בו.
מבחינתי זו אכן תהיה מלחמת אין ברירה וקלו כל הקיצים, אבל אני לא לבד בעולם, ולא רק איתך בעולם, ויש מימינך כאלה שהיו רוצים לעלות עם הטנקים עוד לפני עשרות שנים, לפני ההסכם הראשון, כאשר אש"ף היה המפלצת המסוכנת והחמאס עוד קיבל עידוד ורוח גבית של ישראל כקונטרה. אחמד יאסין כידוע עוד קיבל פנסיה של משרד החינוך בהיותו עצור בכלא. הגולם קם על יוצרו או על תומכו ובגדול.
כאשר נפגש (ולשמחתי כמו שלצערי בו זמנית - זה לא יקרה) על מדים, לא יהיה ביננו הבדל.
אל פחד, אני גם צלף לא רע בכלל, וכאשר אני חייל המטרות שלי ברורות.
אבל אני ניסיתי לאורך שנים לא להגיע למצב הזה כאשר האינתיפאדה הראשונה היתה צריכה לבשר לנו על העתיד לבא אם לא נעשה מעשה וננסה להגיע לפשרות כלשהן עם העם הכבוש בדרום ובמזרח.
אוטוטו זה שוב הזמן להתלכד ולהתאחד, מאחר ונצטרך הרבה כוחות לעמוד במלחמה הזו וללקק את הפצעים העמוקים שתשאיר.
אחזור שוב, ישראל הכשילה את התהליכים ואשמה במידה זו או אחרת בכשלונם.
הפילוג שהונהג על ידי הליכוד דווקא חרב לגמרי כל סיכוי לאחדות דעות מדינית בעם.
אתה חותם על הסכם ויום אחרי אתה מתחיל להפר אותו, ואז בחירות, ואז עוד צרות.
הפילוג שלנו בעוכרינו, וזו התוצאה המכוערת של שנים של כיבוש והשחתת המידות, שהיא נחלת השמאל-מרכז והימין כאחד. השמאל היותר שמאלי (לאו דווקא קיצוני) זעק כל השנים כנגד העוולות האלה.

השכנים שלנו לא מקבליפ את קיומנו כאן, וככל שניגמל מהתקווה שיקבלו את קיומנו כאן בזמן הקרוב, כן
יגדלו סיכויינו לקיים כאן חיים קרוב לנורמליים (חיים נורמליים במובן המערבי, שגם הוא הולך ונעלם, לא
יהיו כאן בדור הקרוב בכל מקרה).
אש"ף עודנו גוף מפלצתי ונתעב - הוא פשוט חלש ורקוב בעקבות שנות שחיתות שאכלו בו בכל פה. חמא"ס
אינו "קיצוני" יותר - אלא נקי כפיים יותר, ולכן לא נרקב מבפנים, ונותר כשיר להלחם למען האידיאולוגיה
שלו. פת"ח בהחלט ישמח לחסל אותנו, אלא ששחיתותו החלישה אותו, והוא איבד את הבכורה לטובת
חמא"ס. ההבדל בין אסמאעיל הניה, שגר עדיין במחנה פליטים (בבית נאה, אבל השכונה, השכונה...)
לבין רג'וב, דחלאן, אבו מאזן ושות' - הוא ההבדל בין פת"ח לחמא"ס. לכולם יעד זהה - אבל הניה באמת
מוכן לקרבן אישי למען הגשמת האידיאולוגיה.

ה"כיבוש" לא נולד משום-מקום. הוא תוצר של מלחמה ביוזמת הצד השני. כל ניסיון לתת לצד השני לנהל
את חייו באופן מלא (בפרט לגבי ניהול ענייני הבטחון) עלה לנו בדם. חוסר היכולת הפלסטינית לקיים
ריבונות מבלי לרצות לנצל אותה להריגת יהודי מזדמן (כזה שגר קרוב, או שנוסע קרוב, או שאפשר לנסוע אליו...), הפך את השאלה של "סיום הכיבוש" באיו"ש לטמינה מחדש של הראש בחול, אחרי
שש וחצי שנים (1995-2002) שבהן הערים "משוחררות מכיבוש", והיוו בסיסי פח"ע במלוא מובן
המילה.

אין לי שום עניין לנהל ל3 מליון פלסטינים את החיים, ואני מעריך שלרובו המוחץ של הימין אין עניין
כזה. יש לנו עניין גדול בכך של3 מליון הפלסטינים לא תהיה יכולת לפגוע ב6 מליון היהודים כאן. אם
זה אומר שעלינו לשהות שם - אז זה מחיר כבד למדי, אבל הכרחי.

ממש משוחררות מכיבוש.
התהליך נגדע באיבו, וכרגע לא משנה שהם התחילו.
אבל זה גלגול עיניים לחשוב שסיימנו את הכיבוש דקה אחרי שנחתמו ההסכמים הראשונים.
אין ספק שהשמחה הייתה גדולה מדי בהתחלה ותחושת האופוריה סינוורה את כולם, עד ששמנו לב שמה שמסנוור אותנו זה האש של האוטובוסים המתפוצצים.
אני לוקח אחריות מצדי על חלק מהמחדלים, אבל אתה מתעלם מתרומת ישראל המדינה, והצד הימני של המפה הפוליטית לקרע העמוק ולהכשלת התהליכים.

כיבוש ? היכן ?
הם גנבו את אדמותינו, הפלסתינים לא שייכים לכאן, אלו מהגרים ערבים ממדינות האזור,
האדמות הללו שלנו.

ע"פ הסמולנים, אנחנו היהודים סתם מרוע וייצר הרג, הגענו לאזור למסע כיבוש ורצח,
הערבים המיסכינים לא עשו כלוםםםםם, ואנחנו טבחנו בהם כבשנו אותם.

אני משתדל ומשתדל ולא מצליח למצוא איתך שפה משותפת.
יש בפורום קיצוניים ממך בדעות שיודעים לשמור על תרבות הדיבור ולכתוב הודעה שאיננה רצף של שגיאות מכוונות קללות נאצות ומילים רעות.
הדלת פתוחה תמיד, רק שאתה בכוונה נכנס עם נעליים מלוכלכות למרות שיש לך את היכולת לנגב אותן בכניסה.
תרצה לדבר ולהתדיין, דבר בנימוס (עם מבטא פולני בשבילך)

ציטוט:

למרות שמיליוני ישראלים התעלמו שנים על גבי שנים ממליוני פלשתינאים שלולי זכויות שחיו לצדנו תחת כיבושינו.

כאשר אני קורא פיסקה המכנה אותנו כובשים וללא הצדקה
הפיוזים נשרפים לי, אתה מציג אותם ככאלו שלא עשו כל רע,
אתה מציג אותנו היהודים כאילו הכל עשינו ללא סיבה, אנחנו סתם רשעים.

אם אתה רוצה לכנות את אלו ( הערבים ) שסרבו לכל אופציה ולכל הושטת יד ככבושים אז אל תצפה לקבל מחמאות.

החד צדדיות לצד האוייב היא זו שמוציאה את הטוב שבי.

עדיין לא זכיתי לראות סמולנים מצדיקים את הצד שלנו, גם לאחר כל הרצח שבוצע בילדנו, גם לאחר "נשיכת" היד המושטת לשלום.

עדיין לא ראיתי את הסמולנים באים "בדרישות" לפלסתינים להראות פנים לשלום.

העיקר לכנות אותנו כובשים, ולהאשים רק אותנו היהודים באחריות למצב, זה כל מה ששומעים מכם.


איפה התמיכה של אלו המכונים שמאלנים בעם ישראל ? איפה.

קצת הגינות מצד השמאלנים לצד של היהודים ? נאדה.

אני לא האמנתי באוסלו, אבל זה לא היה מחוייב המציאות שזה אכן יתפוצץ לנו בפנים. בהחלט אפשר
לראות סיבות לתמוך בהסכמים, בשעה שנחתמו, ויש הרבה מה לומר להגנה על אלה שטיפחו תקוות
אז. אם הפלסטינים היו עומדים בהסכמים, אני באמת מאמין שהיינו רואים מזה"ת חדש. הבעייה הייתה
שההסכמים נחתמו בידי צד נאיבי (אנחנו) וחבורה של רמאים רצחניים (אש"ף). לא הייתה להם כוונה, ולו
לרגע אחד, לקיים את ההסכמים. הם ראו בהסכמים סוג של סוס טרויאני (וכאמור, שעת' וחסייני, ממתוני
פת"ח, אמרו זאת בגלוי, שעת' ב96' וחסייני, סמוך למותו ב91'). עראפת הצהיר ב1994 ביוהנסבורג, עוד
לפני שנכנס השו"פ הראשון לשטחים, ש"הסכם אוסלו הוא כהסכם חדיביה", משפט שהיה צריך לעורר
כאן הדים (שכן בעצם קבע מראש שהם הולכים להלחם בנו ברגע שיראו הזדמנות לכך), אלא שלמרבה
הצער, השמאל סונוור מהתקווה לשלום, והימין, כהרגלו, היה עסוק במלחמות פנימיות - וקולו של בני
בגין היה חלש מכדי להתגבר על רעשי הרקע.
אני מכיר את הטענה שחוסר האמון של הימין בהסכמים פגע בסיכויים לממש אותם, ובעצם היה סוג של
נבואה שמגשימה את עצמה. לא פעם ולא פעמיים ניסיתי לבחון את התיאוריה הזו, ובכך פעם היא כשלה
במבחן הכרונולוגי: הפלסטינים הראו את פרצופם האמיתי הרבה לפני שלימין בכלל הייתה הזדמנות
להכשיל את התהליך (כשניצח בבחירות ב1996).
בקרב השמאל ישנם אנשים בצמרת הפוליטית שהיו ויש להם סיבות אישיות להימנע מהודאה בכשלון
של תהליך אוסלו (כשלון בסדר גודל כזה מצדיק עזיבת הקריירה הפוליטית, והסתגרות מהסוג שמנחם
בגין לא חלם עליה...). חלק אחר מהם היה מעורב בקשרים כלכליים עם הפלסטיניים (אנשים כמו
גינוסר, שגם עשה עסקים עם הפלסטינים וגם היה ראש צוות מו"מ עימם), וגם להם היו קשיים מובנים
להודות בכך שהתהליך הוא הונאה.
אנשים אלה מצאו עצמם במעגל שבו יכלו רק להתפלל לדינאמיקה שתהפוך את התהליך למשהו אמיתי.
העניין הוא שהדינאמיקה לא יכלה להגיע, מכיוון שלפלסטינים לא היה בה עניין. הם הבינו שליותר
מדי ישראלים יש עניין להמשיך בתהליך ללא קשר להצלחתו, כך שאין מחיר לשלם על הפרות ההסכם.
אפילו כשביבי נבחר, לא היה ברשותו כוח פוליטי מספיק לעצור את התהליך, והוא מצא עצמו חותם על
שני הסכמים שאני בספק אם האמין אי-פעם שיחתום עליהם (זה, כמובן, לגנותו - היה עליו להסתכן
בנזקים הפוליטיים והתדמיתיים של הצגתו כ"סרבן שלום", מאשר לחתום על הסכמי חברון וואי, על כל
הזנקים הבטחוניים שהסבו לנו).

התקווה לשלום שלא יהיה "שלום על הרובים" היא הדבר הטבעי ביותר והמובן ביותר לישראלי. גם
לנו מגיעים חיים שכל קנדי רואה אותם כמובנים מאליהם. הנסיבות יצרו מצב שזה לא ריאלי, ולא יהיה
ריאלי לטווח הנראה לעין. חוסר היכולת שלנו להודות בכך מוביל אותנו להסתכנויות למען "תהליך שלום"
שאין בו לא בטחון ולא שלום. ככל שיותר פוליטיקאים יהיו מסוגלים לומר זאת בגלוי (וכרגע מספרם
מועט עד מאוד - גם הנהגת הליכוד, שיודעת שזה נורא לא פופולרי "למחוק כל תקווה", נמנעת ברובה
מאמירה כואבת זאת), כך יבינו זאת חלקים גדולים יותר בציבור.
ככל שנשדר פחות נכונות לויתורים בתמורה לפיסות נייר, כך יגדל הסיכוי שההנהגה הערבית תבין,
בסופו של דבר, שעליה לספק תמורה אמיתית. מתי שזה לא יקרה, זה לא יהיה בעשורים הקרובים...

מי שהפר את ההסכם ביום הראשון הוא עראפת, שהבריח לעזה נשק בשיירה שנכנסה איתו לרצועה.
ולגבי "הסכם" - הפלסטינים לעולם(טוב, לפחות לא בעתיד הנראה בעין) לא יחתמו על הסכם שבו מדינת ישראל קיימת ככל מדינה, כי הם חושבים שהם יכולים לקבל את הכל(ובצדק, מבחינתם). לכן לא היה הסכם בקמפ-דיוויד, לא היה הסכם בז'נווה ולא יהיה הסכם בעתיד. גם אם יהיה מנהיג פלסטיני שיחתום על הסכם כזה, הוא יופל. חבל על כל האשליות שאתם מפיצים ושהביאונו עד הלום - כדאי להכיר במציאות, משם כבר מוצאים את הפתורונת. מרוב דאגות ל"יום שאחרי" גדל כאן דור של הלומי קסאמים, ושל אימפוטנטים שדואגים לערך המניות שלהם יותר מאשר לאחיהם בדרום.

כניסה למקומות מסויים ברצועה מוצדקת רק אם תלווה:

[1] הרג מסיבי של כל פלשיתנאי לובש מדים וחמוש [ואני מתכוון למאות ולאלפים] ושל כל מרכז פעולה שלטוני, צבאי או דתי מוכר [ואני מתכוון גם למסגדים ולבסיסים הממוקמים במכוון בתוך אוכלוסיה אזרחית]. למתקפה שכזו יהיה מחיר מדיני משמעותי שראוי לשלמו רק כחלק ממהלך כוחני שלם [הכרזה על סיפוח שטחים וישום מעשי של הדבר כולל שנויי חקיקה והזזת גדר, ישום שלטון החוק במגזר הערבי באיזורים רבים בתחומי הקו הירוק אשר רוח התנועה האיסלמית שולטת בהם כיום, ביטול אזרחות והעברת שטחים באיזורים ערביים צפופים שאינם מזדהים עם המדינה ובעיקר הודעה על עמדה רשמית הטוענת לבעלות על שטחים ביש"ע ובגולן וזכות התגובה הכוחנית כלפי הטרור גם בקרב האוכלוסיה הששה לתת לו מסתור.

[2] ישוב מחדש של רצועת עזה כצעד הצהרתי של שנוי כיוון

באם הדברים הללו לא יעשו [והם לא יעשו גם לא ע"י נתניהו וליברמן, עד שת"א לא תותקף ע"י נשק רקטי] - אין כל טעם בכניסה סתמית לרצועה. במקרה שכזה תבוצע מן הסתם פעילות התקפית מתמשכת שתכלול פגיעה וחיסול של מנהיגי החמאס הלכאורה פוליטיים. החמאס יגיב בירי ארוך טווח, ישראל תסכל, התעמולה הערבית תזעק לרצח עם והמחיר המדיני יהיה כמו באפשרות א' ואנו נזכה לעוד נסראללה מחוייך בדרום.

לפעמים נדמה לי כי אני מבין למה התכוון ז'בוטינסקי באומרו - "כי שקט הוא רפש, שא אש להצית, אין דבר" ומסתקרן לדעת איזה פתרון היו מציעים בן גוריון או זבוטינסקי למצב שנוצר באשמת 'תלמידיהם' הפזיזים ופוחזים.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

יש אפשרות להתיש אותם 1 מול 1,
פגז ( תבחר קוטר ) תמורת כל קסם/פצמר לאיזור השיגור ( לא משנה מהיכן )
הם לא יוכלו לעמוד בזה לאורך זמן.

אין צורך בחיל אוויר, אין צורך בכניסה לשטח,
אין צורך להסביר כלום, פשוט מאד, על כל רקטה פגז ( עדיפות לתותחים לא טנקים ),
פריסה מסביב לעוטף וירי אוטומטי לכל ירי שלהם.

מה רע ?

אתה מבין, חמא"ס אדיש לאזרחים פלסטינים הרוגים, אפילו יותר ממה שהממשלה שלנו אדישה לסבל של
תושבי דרום הארץ...
אנחנו נירה נפיץ 155 מ"מ בתגובה לירי רקטה שנפלה בשטח פתוח, והפגז שלנו ימחק בית עם 25
אזרחים פלסטיניים - וחמא"ס יגיב ב20 רקטות, שאחת מהן כבר לא תפגע בשטח פתוח. כל מה שכתבתי
נכון למצב הלא-סביר שבו לא תהיה התערבות בינ"ל שתמנע מאיתנו תגובה מהסוג שביצעת, ברגע שילד
פלסטיני ייפצע קל מרסיס של נפיץ שלנו...

וכניסה של צהל במטרת חיסול החמס, מצב שיגרור הרבה "אזרחים" שלהם הרוגים לא יניב את אותה תוצאה מבחינת "לחץ" העולם עלינו ?
כל פעולה שלנו תגרור "לחץ" ( שיוזמן ע"י קבוצה מסויימת בעם ),
האופצייה שציינתי היא רק אחת מיני רבות שאפשר ליישם ע"מ לנצח,
לדעתי הכי טוב יהיה לגרום להם לרצות להפסיק ירי, לגרום להם לחשוב שלא כדאי,
לגרום לאוכלוסיה לעצור את החמס.

נכון להיום האוכלוסיה תומכת ומגבה את פעילות החמס ? האם לא כך ?
האוכלוסיה היא זו שצריכה להקיא אותם, ושאף אחד לא יגיד שהאוכלוסיה "שבוייה" בידי החמס,
ממש לא, האוכלוסיה היא מצע הגידול של החמס.

צריך יצירתיות, יש מצב להפעיל מטעני חבלה אצלם ברמה שתגרום להם פחד להסתובב ברחוב,
אפקט פסיכולוגי, אפקט הפחד ( בדיוק מה שהם מנסים לעורר בנו ).

אם הם ירו 20 רקטות ואנחנו נחזיר 20 155ממ, שהעולם יצעק, זה יעבור להם

במקרה הכי גרוע, אפשר לירות פצמרים חזרה, אבל אז אני רוצה יחס של 5 ל1 על כל פצמר שלהם, דיוק לא חובה חחח

אנחנו ניכנס לרצועה בסוף, בתנאים גרועים בהרבה, מהמצב הנוכחי...

אז מה נשאר ? לרדת מהארץ שלא מסוגלת להגיד לכל העולם "קפצו לנו" ?

הלחץ העולמי זה משהו שנוצר בעקבות "הזמנה" מהשמאל,
זכורה לי תקופה ארוכה מאד ששהינו בלבנון, מה העולם עשה לנו ?
תירוץ שלבנון זו מדינה לא מקובל, לא מעניין איך מכנים את מי שיורה.

כל שצריך זה עמידה איתנה.

ככה ליישובי עוטף עזה יהיה לא רק את החרדות מהקסאמים, תוסיף לזה חרדות מרעש של ארטילריה....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אם אני הייתי תושב שדרות והייתי יודע שתותחים של צהל יירו הייתי שמח למשמע קולות התותחים שלנו,
עדיף מאשר חרדות הצבע אדום העלוב.

ואני יכולה לומר לך שהדי הארטילריה שלנו במשך חודשים על חודשים היא מורטת עצבים. ושמעתי את זה מאנשים שלפני יומיים נפל להם קסאם 70 מטר מהבית.....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ברטרוספקט אני חושב שההתיישבות בגב ההר באיו"ש הייתה שגיאה - לא שזה מצדיק את פירוק רוב
הישובים הגדולים שם, אבל זה מצדיק ריכוז ההתיישבות העתידית שלנו במקומות שמטרתם פחות
"דווקאית" (מהסוג שהאתרוג נורא אהב...) ויותר בעלת תכלית יצירת רצפים התיישבותיים ממישור החוף
לבקעה או י-ם לבקעה, או לאורך ציר 443, למשל. אני מעדיף עוד בתים בבית חורון מאשר עוד חידוש
היישוב בנצרים...

אני נגד כניסה ויציאה מהרצועה, בטרם בוצע שם מהלך ארוך טווח (שיכול לקחת חודשים ואפילו יותר) של
החזרת השעון 15 שנים אחורה בכל הנוגע לכמות האמל"ח ברצועה. אחרי שתנוקה הרצועה, צריך ליצור
מנגנון שיאפשר פיקוח על כל בורג שנכנס לשם - ואז לצאת ולתת להקים את הונג קונג של המזה"ת, כמו
שפרס חלם...

בכל מקרה, אני מעריך שלא הפתרון שלי ולא שלך ייושמו. המערכת בארץ עייפה וחלשה. היא תגיע
לכניסה לרצועה רק בשלב מאוחר בהרבה, כאשר היכולת שלהם תהיה לאין שיעור חזקה יותר מכפי שהיא
היום, והקשיים בפעולה יהיו גם הם לאין שיעור גדולים יותר.
אצלנו מוכנים לשלם בהרבה דם בשביל שלא יגידו ש"יצאנו למלחמת ברירת"...

אם נגיע למצב שציינת, יכול להיות שיווצר מצב כמו ב 48 שהם ברחו חזרה למדינותיהם ?
האש הרי תהיה נוראית ע"פ המצב מתואר.