לפני מס' ימים החליטו בצמרת אתר אנרג'י של מעריב לפתוח ביוזמה חדשה ששמה "העקיצה
היומית". הרעיון היה פשוט והאתר מתאר אותו במלים אלה: "כמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם
משתחררות חרצובות הלשון והפוליטיקאים מפיקים מרגליות. פרשנינו יביאו לכם את מיטב הביקורת על
מיטב הציטוטים שלא תרצו לפספס". נשמע מבטיח למדי, נכון?
ובכן, מאז ה8.12.08 פורסמו במסגרת זו ארבעה טורים, שניים של מיה בנגל, אחד של אריק בנדר ואחד
של מרב דוד. האדם הסביר היה מניח שטורים אלה יירו, כדרכם של פרשנים אובייקטיביים, לכל הכיוונים.
ובכן, כאן אנו דווקא זוכים לתוצאה אחרת, המזכירה יותר כיתת יורים - קבוצת אנשים שיורים כולם על
מטרה אחת, הימין בכלל, והליכוד בפרט...

הטור הראשון של מיה בנגל תוקף את תושבי חברון, שבאיוולתם הצילו לברק את הקמפיין. אין אזכור
לסוגייה המשפטית ולעניין הבעלות על הבית, אלא רק התגוללות על אירועי חברון, ותליית האשם לגביהם
בצד אחד בלבד.
הטור השני, של מרב דוד, כבר עובר לשק החבטות היחיד שבו עוסק הטור מאז: הליכוד. כתבה
מסעירה על האוטובוסים של חיים כ"ץ, שעלולה לגרום לנו לחשוב שמוקד הבעיות בפריימריס, הוא
הליכוד, ולא מקומות שבהם יש חשד ל-ז-י-ו-פ-י-ם, כמו העבודה ואט"ד...
הטור השלישי, שוב של בנגל, שובר שיאים (לפחות לעת-עתה) של עיתונאות ירודה ולא אמינה. הכותבת
משתלחת (ובצדק) בחזן, ומציינת שטוב שדורג נמוך ברשימת הליכוד. אלא מה? את טורהּ היא פותחת
בהשמצה נוספת על הרכב רשימת הליכוד שרק "אם רוצים ומאוד מתאמצים" אפשר למצוא בו דברים
חיוביים (בעיקר את אי הכללת חזן). הגברת ממשיכה ומספרת לנו שחזן "השמיץ" את רוני בר-און,
בכך שהוכיח שגם הוא ביצע הצבעה כפולה. בנגל נוטלת על עצמה את תפקיד עורכת דינו של בר-און,
וקובעת שהעובדה שגבריאלי (הח"כית ששני האדונים הצביעו במקומה) עמדה ליד בר-און בשעה
שהצביע במקומה (בנגל לוקחת על עצמה תפיקד מיוחד של קוראת מחשבות ומציינת שלא נראה
שגבריאלי מוטרדת מכך שבר-און, שעמדה בגבה אליו, מצביע במקומה - גבריאלי,אגב, אמרה שהיא
דווקא כן מוטרדת מכך, אבל בנגל לא טרחה לציין זאת בטור ה"עיתונאי" שלה...), ולא עמדה ליד חזן,
כשעשה ב-ד-י-ו-ק א-ו-ת-ו ה-ד-ב-ר (והורשע בשל כך), הופכת את מעשה חזן לחמור יותר. בנגל
כותבת על חזן כאילו הוא שטינקר ש"משמיץ" מישהו שעשה מעשה הרבה פחות חמור. נתקלתי
בהרבה טורים עיתונאיים נטולי אינטרגריטי, אבל מעולם לא נתקלתי בטור עיתונאי שכותרתו נועדה
לעסוק במשהו חיובי (השארת חזן מחוץ לרשימת הליכוד), שהפכה לתעמולה בוטה נגד מי שעשו את
המעשה החיובי - תוך דחיקה לשוליים של עבירה פלילית זהה לחלוטין, והפיכת חשיפת אותה עבירה
לכמעט הלשנה...
הטור הרביעי, של אריק בנדר, ממשיך לעסוק בליכוד, ובנושא החשוב פייגלין. מסתבר שהעובדה שזאב
ז'בוטינסקי דורג במקום ה43, ופייגלין דורג במקום ה20, היא סמלית לגבי הליכוד כולו.

מעניין שנזכרו לעלות דבר כזה עכשיו לפני הבחירות והתחזקות הליכוד,מעניין שדבר כזה לא היה קיים לפני הבחירות הקודמות,בעצם את מי זה מעניין מה כותבים,בקרוב הם יעסקו יום יום שעה שעה רק בליכוד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

לאורך כל כך הרבה שנים, מרבית הכתבים (מפרגני השמאל), כותבים בגנות הימין.
גם אם הליכוד היה משתגע, הופך עורו וזז שמאלה ממרץ, עדין היה סובל מאותה "בעיית תדמית", בשל כח האנרציה העיתונאי כאן במחוזותנו..עוד מאז ימי אורי אבנרי העליזים וזה היה כל כך מזמן..

looopy

ראשית, לא נכון. כאשר הליכוד התפצל לקדימה, הוא נהייה ה"אתרוג" של העיתונות.
המדד היחיד הוא המדד ה"הומניטארי" כלומר תחרות האופנה מי הראשון שמוכן לפרוק את ה"גמד הציוני האכזר" מכל נכסיו התרבותיים, הכלכליים והבטחוניים בשם אידאל ה"שלום". כאילו שככל שישראל תהיא חלשה יותר, ככה היה יותר "צדק" כאשר רק לאויב יש סמכות להגדיר "צדק" מהו.

שנית, לצערי התקשורת משפיעה. אולי פחות מאשר ב-1999 אבל עדיין היא מעצבת דעת קהל. לצערי הרב, היא משפיעה הכי הרבה על החבר בינימין "הקטשופ" נתניהו. שמיום ליום מדרדר את הבטחון שלי להצביע עבורו. אלא שאין מישהו אחר להצביע עבורו - מה שמייאש אותי עד מאוד.
האפשרויות הן: "ישראל אלדד" פה גדול שלא עושה דבר מעולם. "ליברמן" שהראש שלו בכלל בעסקיו באוקראינה, לא תורם דבר לאף אחד חוץ מכמה התבטאויות מוזרות, אפס בתור ח"כ או שר. "לשעבר המפד"ל" עושה רושם שאפילו מצבעי המפד"ל המסותריים מאסו בנציגיהם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

כי גם דגים מסריחים לא היו עוטפים בעיתון הארץ..

looopy