http://www.politico.com/news/stories/1108/16046.html
http://www.google.com/hostednews/ap...xiwkBAD94O6KOG0

סמנת'ה פאואר, פרופ' בהרוורד ליחסים בינ"ל, הייתה יועצת לענייני חוץ של קמפיין אובמה, ונאלצה לעזוב
תפקידה אחרי שכינתה את הילארי קלינטון "מפלצת", שבה כעת לתפקידהּ כיועצת של הנשיא-הנבחר.
בשנת 2002, מייד אחרי חומת מגן, התראיינה פאואר לגוף ידידותי בעיניה (עיתון אוניברסיטת ברקלי, שידועה בנטיות מאוד-שלומיסטיות) בנוגע למצב במזה"ת, והיא טענה שעל ארה"ב לחדול מלסייע צבאית לישראל, אלא להשקיע סכום עצום במשלוח כוח צבאי משמעותי שיגן על הפלסטינים (המשמעות הפשוטה
היא שהיא בעצם קראה לפלישה צבאית אמריקנית לישראל), תוך שהיא מציינת שה"דבר עלול לעורר
הסתייגות מצד ציבור בוחרים אמריקני בעל השפעה פוליטית וכלכלית עצומה" (שאנשים ציניים מסוגי
יפרשו כהתבטאות אנטישמית בוטה, אבל ככה זה אצל ימנים מתלהמים שרק מחפשים קונספירציות...).

http://globetrotter.berkeley.edu/pe...power-con5.html

--------------------------------------------------------------------------------------------

בפורום פוליטיקה בינ"ל עלתה השאלה מה תהיה עמדת ממשל אובמה בנוגע אלינו, ואני סברתי שהדבר
המכריע הוא מי יהיו האנשים שיקיפו אותו בכל הנוגע למדיניות חוץ, והנחתי, בין השאר, שהגברת הזו
תהיה סימן רע מאוד עבורנו אם תקבל תפקיד בממשל אובמה (אחרי שנזרקה מהקמפיין בשעתו, לא
בגלל חשיפת העובדה שקראה למלחמה בנו, אלא בגלל פליטת פה בנוגע להילארי...).
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=444234
מי שתוהה כיצד ייראה ממשל אובמה בכל הנוגע אלינו, צריך לראות מי יהיו האנשים שיאיישו את תפקידי הייעוץ לנשיא בנוגע ליחסי חוץ. בתור המינוי האישי הבולט הראשון בתחום (יועץ, בניגוד למזכיר
מדינה, למשל, לא צריך לעבור שימוע בפני וועדה של הסנאט, ולא צריך הצבעה על אישור מינויו - והוא
מבטא מינוי אישי של הנשיא במובן עמוד יותר מאשר מינוי שמצריך אישור, שבדר"כ טמונה בו גם
פשרה פוליטית, כמו למשל, במינוי יריב פוליטי לתפקיד בכיר - ע"ע מינוי הילארי למזכירת מדינה).

אני חושב שעמידה איתנה בזכות עצמנו תוביל ליכולת עמידה גבוה יותר כנגד כל מי שהאינטרסים שלו מתנגשים באינטרסים של מדינת ישראל.

עלינו לסמוך רק על עצמנו.

ובכל זאת -

נשאלת השאלה, מה כבר יכול לקרות שעלול להזיק לנו... הרי לא ניכר שהיא תבוא ותציע לנשיא הצעה שכזו וממש לא הגיוני שהוא יאמר לה - "סמנת'ה.. איך לא חשבנו על זה קודם.. בואי ונכבוש את מעוז הדמוקרטיה (והאינטרסים העליונים של ארה"ב) הכי יציב במזה"ת.. ונקים על חורבותיה מדינה פלסטינית"

מדינה פלסטינית תקום לצערי.. אבל אני מתקשה לראות מצב שבו יעמידו אותנו בפני מצב אין ברירה כמו סנקציות או משהו דומה..

הקירבה הרעיונית בין אובמה לפאואר היא בלתי ניתנת להכחשה - הוא לא היה מחזיר אותה (ומסתכן
פוליטית בעימות עם מחנה הילארי במפלגה, שלא ממש מת על פאואר) אלמלא חש קירבה אישית
ורעיונית כלפיה.
אני לא חושב שהיא (או הוא, לצורך העניין) באמת יכולים לפעול צבאית נגדנו. תודה לאל, זה עדיין בלתי
אפשרי, גם עם ממשל סופר-שלומיסטי כמו זה שקם כעת. מה שכן אפשרי, זה ממשל עויין להחריד,
שיפריע לנו להגן על עצמנו באמצעות סנקציות, איומים, ולחץ בלתי פוסק. כאשר אנשים כמו פאואר (ואני
מחכה לראות איזה תפקיד תקבל סוזן רייס, ומה יקבלו אנשים בז'זינסקי וסקוקרופט) נמצאים בצמרת מקבלי
ההחלטות בנוגע למדיניות חוץ - המצב יהיה רע (גם אם הנשיא ממש משוגע על "מעוז הדמוקרטיה
במזה"ת"...).

לאט לאט מתחילה להתבהר התמונה לגבי ממשל אובמה,ואיפה כל השמאלנים שחגגו את זכייתו? אני מתכוון לתשקורת השמאלנית שמשתתקת פתאום.

לגבי האימרות שלה לא המעשים הם לעיתים הפוגעים לפעמים המילים מזיקות יותר מכל דבר אחר,והיא טובה בכך ובאהבתה לישראל כמו האהבת השמאלנים לארץ ישראל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

ויחידות בטחוניות עלומות בישראל יכולות להיות עויינות כלפיהם. אם ארצות-הברית תבחר להתייחס לישראל כאוייב, או אפילו ככלי, במקום כשותפה ובעלת-ברית, ישראל צריכה תהיה להתייחס לארצות הברית ככלי (שמטרתו סיוע כספי, צבאי, דפילומטי וכו') ולא כאפוטרופוס שניתן לסמוך עליו בכל דבר. ואם זה אומר שצריך להושיב אנשים ידידותיים במקומות חשובים יש דרכים לעשות זאת, ואם זה אומר שצריך להזיז דמויות עויינות מעמדות מפתח יש גם דרכים לעשות זאת. העיקר להיזהר ולא להיתפס.

שמשחקים זה עם זה משחקים מודיעיניים אפלוליים על לוח שחמט גלובאלי. הם מעצמה עולמית. אנחנו
פוטנציאלית מהווים מעצמה אזורית (אבל מעשית, אנחנו מתנהגים כמדינה פחותת ערך ממצרים, רק
מעט חשובה יתר מירדן...).
אנחנו לא יכולים אפילו לשקול להתערב בענייני ארה"ב, שכן אם דבר כזה ייחשף (ותנוח דעתך - זה ייחשף,
כמה שאנחנו הכי טובים והכי חכמים - אפשר להניח שהאיסוף שלהם בארץ הוא בסדר גמור...), המשבר
ביחסים יהיה כזה שלא נמצא הרבה גורמים שם שיהיו מוכנים לגבות אותנו...

מדינת ישראל צריכה (חייבת, אפילו) לפעול בכלים הגלויים והרשמיים בכדי לעצור מדיניות אנטי-ישראלית
של הממשל הנכנס. פעולות כמו העזרות באופוזיציה הרפובליקנית ובגורמים השפויים במפלגה
הדמוקרטית, הם מהלכים סבירים שיכולים להועיל ולא יכולים לתקוע טריז בינינו לבין ארה"ב. ניסיון לפעול
בדרכים אפלוליות נגד יועצים רשמיים לממשל, יאחד נגדנו גם גורמים שבעקרון מתעבים את אותם יועצים
ואוהדים אותנו.

ישראל צריכה לדרוש מעל כל במה הרחקה של הגברת הזו מכל התעסקות בענייני המזה"ת, תוך
הצגתה כמתווך לא הוגן. מותר ורצוי לשלוח דוברים (רצוי כאלה שבניגוד ללבני, יודעים אנגלית...)
שיסבירו מהו הנזק שייגרם לאינטרס האמריקני מאובדן הנכס האמין היחיד שיש לה במזה"ת. מותר
ורצוי לשלוח מכתבים לחברי קונגרס דמוקרטיים שלא שייכים לאולטרה-שלומיסטים (ויש לא מעטים
כאלה) ולהבהיר להם שישראל רואה בגברת גורם עויין בעל נטיות אנטישמיות. רצוי לבקש מהליגה
נגד השמצה שתדבר נגדה. כל אלה פעולות ראויות ולגיטימיות, שמתבקשות מתוקף העובדה שהגברת
קראה למלחמה בישראל ולכיבושהּ. ניסיון לפעולה אפלולית כלשהי - הוא לא לגיטימי, והנזק שייגרם
כאשהוא ייחשף - הוא עצום, וגדול בהרבה מהנזק שהיא עצמה מסוגלת לגרום, גם אם תכהן בתפקיד
בכיר בממשל אובמה.

כנראה שאובאמה פשוט לא מודע לעמדותיה ביחד לישראל, אבל אחרי נאום באנגלית צחה מביבי יקירנו ומחאה רשמית של ה-ADL הוא יגלה את עמדותיה בעניין (כמו שגילה את עמדותיו של רייט שגם אליהן לא היה מודע), ובטח יגנה גם אותן כמו שגינה את חיבתו של הכומר שלו לחמאס.
זה כל מה שחסר לנו. לדרוש שיעיף אותה, ולהזכיר את מילה הקסם "אנטישמיות". הרי ברור שאף אחד לא ייטען מיידית ש"שוב טובחי התינוקות הפלסטינים מישראל מנסים לטעון שכל אי-הסכמה לגיטימית עם מדיניותה של מדינת ישראל בשטחים היא אנטישמיות".

אובמה לא טיפש. ודאי שהוא יודע את דעותיה, אחרת לא היה מחזיר אותה כיועצת. השאלה היא באם אכן תהיה לה נגיעה לענייני המזה"ת. אם כן - מצבנו רע.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אובמה הוא דף חלק מוחלט בנוגע למדיניות חוץ, והעובדה שבחר דווקא בה, מלמדת על הכיוון שאליו
יילך. מסיבה זו אין שום טעם לפעול מולו, אלא לפעול מול כל גורם שיכול פוטנציאלית לתקוע לו מקלות
בגלגלים.
אנחנו ממש לא צריכים ל-ד-ר-ו-ש ממנו שום דבר. אנחנו כן צריכים לדאוג לכך שהקונגרס יעמוד על
הרגליים האחוריות ברגע שהגברת תחשוב שהגיע העת להגיש נייר עמדה חדש בנוגע למזה"ת, ובו
רעיון יצירתי כמו פירוק "מפעלי טקסטיל" בנגב, והקמת ערוגות פרחים גדולות במקומם...
לשם כך, צריך לגייס את הגורמים שמלכתחילה לא מתלהבים מהכיוון הקיצוני שמייצגת הגברת (ושמייצג
זה שממנה אותה ליועצת). ההתבטאות האנטישמית שלה, היא דבר שיכול לתקוע לה מקלות בגלגלים.
אני, אגב, לא חושב שהיא אנטישמית מהזן הקלאסי (היא נשואה ליהודי, כך שהיא לא שונאת את כולנו,
אלא רק את אלה מאיתנו שחושבים שמגיע לנו מדינה...), אלא אנטישמית פונקציונאלית, מהזן הנפוץ
בחוגי השלומיזם. אנטישמיות זו גם היא מוכרת כאנטישמיות ע"י הליגה נגד השמצה, ואין סיבה שלא נעודד
התייחסות לאותה התבטאות שהפכה את התמיכה היהודית בישראל למשהו ראוי לגנאי.

בכל מקרה, פעולה אפלולית וחשאית נגד מינוי כזה או אחר - תחסל כל אפשרות לגיוס גורמים אוהדים
במערכת הפוליטית, שכן זוהי הכרזת מלחמה על ממשל נבחר.

הממשל הנבחר הוא שזה שזכה ב(סוג של) רוב קולות, והוא בעל הכח בשטח. האופוזיציה יכולה להתנגד ככל שהיא רוצה, אבל היכולת שלה להשפיע מוגבלת לעומת זו של הממשל הקיים. היום לארצות הברית יש מספיק דאגות על הראש (כלכלה במצוקה ושתי מלחמות), כך שלא בטוח שיהיה להם זמן להילחם עבורנו. להפך, היום, במשבר הכלכלי, סביר להניח שיותר אנשים פתאום יבינו שזה הגיוני "לא לבזבז כסף על הצבא הישראלי, אלא להגן על הפלסטינים המסכנים". בניגוד למלחמה בטרור באפגניסטן, זו גם משימה צבאית שהשלומיסטים יוכלו בנקל לקבל על עצמם.

זה נחמד שה-ADL "מכירים" ב"אנטישמיות פונקציונאלית", אבל השאלה היא לא מה ה-ADL אומרים, אלא איך יגיבו כל השאר. לא אכפת לי אם הלוביסט משוכנע. השאלה היא עד כמה הלוביסט טוב בלשכנע את האחרים.

בסופו של דבר, שמע, תאונות דרכים קורות. באוסטריה היה איזה סיפור לא מזמן, כך אומרים. פולארד עדיין יושב בכלא, ואיכשהו מותו של עמירם ניר עדיין לא נראה לי כתאונה.

מכל גורם בקונגרס שרואה עצמו כידיד ישראל, בין אם דמוקרטי ובין אם רפובליקני.

אובמה ניצח בסוג של רוב (5 אחוז זה רוב די משמעותי), אבל הדמוקרטים הם לא מקשה אחת, ובהחלט
יש דרך להשיג רוב אד-הוק להגנה עלינו מפני החלטות שלומיסטיות מדי של הממשל הנוכחי.

אני לא רוצה סיוע צבאי מוגדל, ואני באמת חושב שהקטנת הסיוע (דבר שיקרה, נרצה או לא, במדינה
שכרגע מגייסת מאות מיליארדים לצורך החלצות ממשבר כלכלי נוראי) לא צריכה להיחשב אצלנו לסוף
העולם. אנחנו כן צריכים לדאוג לבלום רעיונות של חיזוק הפלסטינים ה"מתונים". דבר כזה יכול לקרות רק
אם פה תהיה ממשלה שלא מורכבת מכל מיני גורמים שיש להם אינטרסים כלכליים ברש"ף (חבריהם של
מרטין שלאף ושאר המופלאים...).
באשר לסייפא שלך: שאללה ירחם עלינו אם אוייבינו בממשל ימותו פתאום, גם בלי קשר אלינו - שכן
חבריהם ישר יתחילו לחשוד בנו, וממש אין לנו עניין להיחשב בארה"ב כאלה שהורגים את בכירי הממשל
שמתנגדים לנו. זה לא ממש יעזור לנו לגייס תמיכה שם...

מצד שני, זו דרך קצת מטופשת לבצע פעילות ביון, לא?

הדמוקרטים אינם מקשה אחת וכך גם הרפובליקנים. העניין הוא שבשני המישורים - מישור הדיבורים ומישור המעשים - לא בטוח גגם גורמים שאוהדים את ישראל ימצאו את המשאבים להילחם נגד פעולות קשות מאוד עבורנו.

כל המסמכים וההסכמים לא בדיוק מושלמים עבורנו. אפילו מפת הדרכים, שהגיעה ממי שלטענתך היה נשיא ידודתי לנו יותר מעצמנו (לא חוכמה כשאולמרט הוא הנהג שלנו בדרך לתהום) כוללת את הפסקת הבנייה בהתנחלויות וכוללת קטעים כמו זה:

ציטוט:

ממשלת ישראל לא תנקוט פעולות שיפגעו באמון, לרבות גירוש, התקפות על אזרחים; החרמה ו/או הריסה של רכוש ובתים פלסטיניים, כאמצעי ענישה או כדי להקל את הבנייה הישראלית; הרס של תשתיות ומוסדות פלסטיניים; וצעדים אחרים שצוינו בתוכנית העבודה של טנט.

מבחינת מעשים, החלטה בקשר לכלכלת ארצות הברית היום, או בקשר לפעילויות הצבאיות שלה מעבר לים היא עסק הרבה יותר "כבד", מאשר החלטות "קטנות" לגבי ישראל (לא כמו שיגור "כוח הגנה" על הפלסטינים). עבורנו אלה דברים גדולים, אבל כשארצות הברית עוסקת באלפי מיליארדי דולארים והנעה של מאות אלפי חיילים שלה מעבר לים, אנחנו עלולים ליפול בין הכיסאות. לא בטוח שגם לגורמים האוהבים אותנו יהיו המשאבים לעקוב אחרי רק שטות שברק חוסיין וחבריו ירצו לעשות לישראל, שלא לדבר על למנוע אותה.

ולגבי המושכים בחוטים - עד שזה לא פורסם בעיתונות, הרבה לאחר שנבחר שרון לראשונה, פורום החווה לא היה מושג נפוץ בישראל. לך תדע מי עומד מאחורי אלה שעומדים מאחורי ראשי המפלגות היום. לך תדע אילו קיזנואים הם רוצים להקים איפה, ועם אילו חברות גז ותשתית הם מתכננים לעבוד. מאיפה לנו לדעת?

אגב, גם ביחסינו עם ידינו לא בטוח שדרישות הן צורת השיח הנכונה. בסופו של דבר, לא ברור מה הם חייבים לנו.

מאותו רגע, לא ממש משנה מה היה בהמשך (הם יכלו לבקש את פינוי גוש דן בתום שלושה חודשים מרגע
חיסול הטרור בידי הרש"ף - וזה עדיין לא היה בעייתי מבחינתנו, לו הייתה כאן ממשלה לא מושחתת), שכן
לחימה פלסטינית בטרור היא בערך כמו לחימה של הראש בידיים...
אני מסכים עם דבריך, וניסחתי דבריי לא נכון - לא צריך לדרוש כלום. צריך להרים קול זעקה במסורת
ישראל-סבא, ולזעוק "יהודים (ואוונגאליסטים) הושיעו!!!". בהחלט עדיף להישמע כמתחננים, אבל לא מזיק
שיידעו החברים שאנחנו זוכרים היטב מי בעדנו ומי לא, לקראת בחירות האמצע ב2010 (יש מחוזות
בחירה דמוקרטיים, שפשוט לא משתלם למכהנים מטעמם להיות כאלה שיזוהו ע"י איפא"ק כ"רעים
לישראל"...).

במצבה הכלכלי של ארה"ב, אנחנו לא צריכים מעורבות עמוקה מדי במזה"ת ואני בהחלט לא חושב שצריך
לצפות למעורבות שכזו. מה שכן צריך לעניין אותנו, זה ניסיון של הממשל "להושיט יד לאיראן". שם צריכה
להופיע הפעילות הדיפלומטית המאסיבית ביותר. אני לא מדבר על הסברה (הסברה היא דבר חסר ערך),
אלא על לוביזם יעיל - דבר שישראל בעבר הצטיינה בו, וכיום הצלחה זו נשחקת במהירות (בין השאר,
בגלל שנציגים רשמיים של ישראל רואים באיפא"ק גורם י-ו-ת-ר מ-ד-י פרו-ישראלי...).

אני מסכים איתך לגבי לוביזם ואיראן, אבל אם נניח שבעיית הגרעין האיראני תטופל בדרך כזו או אחרת, מה יקרה עם הבעיות המקומיות שלנו? אבו מאזן יכול לטעון שהוא בהחלט נלחם בטרור - עובדה, לא ראית מה קרה בין הרוצחים שלו לרוצחים של החמאס? לא ראית שארגון הטרור הרשע חמאס נאלץ לבצע הפיכה צבאית נגד השלטון הצודק, החוקי, הלגיטימי והחפץ-בשלום של הפתח? זהו-זה. הגיע הזמן להקים מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושליים, לגרש את כל המתנחלים (כולל מיפו) ולהושיב במקומם את הפליטים הפלסטינים המסכנים.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מדהימה: כשבארה"ב ישנו ממשל שעוין את ישראל, בישראל ישנו ממשל שהוא פרו-ישראלי; וכשבישראל ישנו ממשל שהוא אנטי-ישראלי, הממשל בארה"ב הוא פרו-ישראלי,.

כנראה שהקדוש ברוך הוא לא נותן שיהיה חס וחלילה גרוע מכל הכוונים. אנחנו צריכים להתפלל שיהיה רק טוב מכל הכוונים.


אנחנו מצדנו יכולים לעזור שתקום ממשלה פרו-יהודית בישראל.

בכדי שנתניהו יוכל להצליח ושאכן תהיה פה ממשלה פרו-יהודית או "טוב ליהודים", צריכים שמחנה הימין בישראל יהיה מה שיותר חזק. המפלגה של הליכוד הוא לא הימין הכי אמין, ישנם שם הרבה גורמים שאם היה משתלם להם היו קופצים גם שמאלה, בלי שום היסוסים. וייתכן שחלק מהם לא רק ייגרר, אלא גם ימשוך שמאלה במשך הזמן כמו שראינו כבר בעבר:

• חצי ממפלגת צומת חצו את הקווים ועברו לשמאל הקיצוני
• חצי מהליכוד ביחד עם ראש הממשלה אריק שרון חצו את הקווים ועברו לשמאל הקיצוני
• גם בזמנו של נתניהו כראש הממשלה חלק גדול של הליכוד שמו לו רגליים ומשכו שמאלה

חומר למחשבה:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=446896

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הרבה חשבו שהמושג שמאל מייצג תוכן כלשהו אבל כשהתברר להם טעותם הם הקצינו בשמאלניות שלהם במקום לחזור לשורשים.

כיום רואים שרבים חוזרים לליכוד לאחר שהבינו כי השמאל מייצג אשליות אסטרטגית מסוכנות לקיומה של ישראל,וידוע לי אישית גם על רבים שהצטרפו לקדימה חוזרים לליכוד.

לגבי הממשל האמריקאי,עכשיו הם הולכים לאכול את התבשיל שהם רקחו לעצמם,רק נקווה באמת שצעד זה לא ישפיע עלינו לרעה כי לאחרונה צצים בתקשורת האמריקאית פתאום הפלא ופלא חששות לגבי אובמה וממשלו.

גם לגנות את מתקפת הטרור בהודו עשה ברק אובמה בחצי פה אז למה מצפים באמת מאדם כזה?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אין צורך "לארגן סכום עצום" הממשל האמריקאי כבר מזמן מחזיק אותנו ב....... באמצעות התלות הבלתי הגיונית במודל הכלכלי ובסיוע האמריקאי,טיפוח חברה צרכנית ובורסאית באמצעים ישירים או לפעמים עלומים חוסכים את הצורך לשלוח גייסות מארינס ומאפשרים ניתוב ופיקוח על מהלכים מדיניים.

היא בהחלט יכולה "לשפוך" מליוני דולרים על הרש"פ,לטפח בעלי כח ואינטרסים ולדאוג שהכסף "יחלחל" למטה ואזיי ישיגו שליטה מלאה על הפלסטינים שלפתע יסתפקו בשטחים שכבר יש.

בגדול הפלסטינים בנושא הזה לא שונים משאר אזרחי העולם...תמורת כסף הם יגלו גמישות ואיפוק.

???

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P