חרוז כתום,

כזה בלי אופי.

חרוז אחד שבחרת, הרמת מבין ערמת החרוזים האחרים.

חרטת עליו באהבה, "אלייך, ממני".

השחלת בו חוט שחור פשוט, קשר דייגים בקצה.

נולד לחרוז שלי אופי, עכשיו יש לו סיפור.

לאורך השנים היה קורא אליי מן המגירה ,

"הרימי אותי", "הנחי אותי על צווארך".

היה יודע החרוז שלא אגע,

לא אפתח את חלון העבר שהוא מביא איתו.

ניחוחות נוסטלגיה, תחושת מגעך על עורי,

כמיהתי הבלתי פוסקת לנשימותיך בעורפי.

לעומתי, החרוז שלי לא הרים ידיים,

ידע שיבוא היום, שינוח מחדש,

באהבה, על צווארי.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

הרעיון ממש יפה, הניסוח קצת פחות
לא יודעת, לא הרגשתי ממש שזה זורם או שיש סוף מעניין כלשהו
אולי חרוזים/שורות ארוכות היה עובד פה טוב יותר
דרך אגב למה דווקא כתום?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מישמיש ממתקי הרעיון ממש יפה, הניסוח קצת פחות לא יודעת, לא הרגשתי ממש שזה זורם או שיש סוף מעניין כלשהו אולי חרוזים/שורות ארוכות היה עובד פה טוב יותר דרך אגב למה דווקא כתום?

*דווקא כתום כי כזה הוא וכזה ישאר, הכתוב מובא ממצב קיים וכתום זה אחלה של צבע

חבל לי שלא זרם לך הכתוב, חורזת אני לא, ולא אתיימר לנסות זה תמיד נשמע לי מאוד קיטש ומאבד מעצם העניין.
תודה על התגובה

גם אני לא מתה על חרוזים אבל אולי פה זה היה מסתדר
מיטל הסבירה יותר טוב ממני למה השיר לא זרם לי טוב כ"כ

התחלת יפה,
אני אוהבת התפתחויות מעניינות כמו בספרים של זום-
זה מתחיל בפרט הכי קטן שיש ומתגלה כסיפור. nice
((וכמו תמיד יש אבל-))
אבל הסוף לא זרם. התמונה שהתפתחה הייתה לקויה.
שוב יש התמקדות בטפל (החרוז) ולא בעיקר (האהבה)

בכללי היצירה נחמדה ומרעננת.
ובהצלחה עם כל הקטע של לעבור את הגעגועים.