במשאית של אלטעזעכן מועמסים חיי וחייה
הארונות שפעם הכילו את בגדינו
השעונים שצפצפו כדי שאעיר אותה בנשיקה
השולחן סביבו ישבנו לאכול את ארוחת הערב

במשאית של אלטעזעכן מובלות הספות הארוכות
אלו שבהן התכרבלנו בליל חורף קר
וגם הכוסות בהן שתינו יחד את השוקו
בין סנוור מברק לבהלה מקול הרעם

במשאית של אלטעזעכן נוסעים כעת הזכרונות
חבילות על חבילות ארוזות
וכמו משאית האלטעזעכן שנעלמת אל האופק
כך גם היא הולכת וכבר לא תחזור

קונספט מדהים וזווית ראייה ייחודית. אממה? "מובלים הספות הארוכות" צ"ל "מובלות הספות הארוכות".

נהניתי.

תודה על תשומת הלב והתגובה

קטע נחמד.


לא שהייתי מוכנה לתת לאלטיזעכן את כל החפצים שלי, אבל ניחא
אילו לא היה לי שימוש בחפצים מסויימים שלא הייתי רוצה להשאיר מפאת הזכונות, הייתי תורמת אותם ליהודים נזקקים, שיש מספיק בארצנו.

לעיתים, אנשים משתנים.

שאני מגיב לקטע שלך...

אהבתי את רעיון האלטעזאכן, הוא יכול להשתלב פה עם כל הדברים שקשורים ל"הוצאה לפועל" אם ניקח זאת גם בהומור, כמובן...
איך דברים קטנים שחסרי משמעות למישהו הם בעלי משמעות לאדם האחר...
אהבתי מאוד

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

ואו.
אם יש יצירות שהתגעגעתי אליהם בזמן שלא הייתי כאן, שלך הן בהחלט ביניהם!
ממש יפה, -כמעט- כמו תמיד
(: