15-12-2005, 21:46
|
|
|
חבר מתאריך: 15.12.05
הודעות: 2
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "הסופר שי להב, מחבר הספר 'לך לעזה', מתארח בפורום"
לשי ולכולם שלום,
קראתי את הספר כמעט בלי הפסקה. חזרתי באחת שנים אחורה. אני נח"לאי שמבוגר ממך בכמה שנים. לא הייתי באינתיפדה הראשונה כבר בנח"ל, אבל בשינויים המחוייבים הדברים מזכירים חוויות אחרות, מלבנון ומהשטחים לפני ההתפרצות של סוף 87. מעבר לחוויות של כל חייל, שמדברות אלי ולרבים, החוויות של בן גרעין, ההווי שכבר לא קיים היום...בני הגרעין שלך הזכירו לי, כל אחד, את אחד או יותר מהבניגה שלי והחוויות, כל אחת מהן, התחברה למשהו בעברי האישי.
כבוגר המחנות העולים, כמוך, חוויתי יחד עם בני הגרעין שלי את ההתנגשות בין העולם הערכים התנועתי האידיאליסטי, לבין אילוצי החיים בשטח. התבגרות שבאה גם היא יחד עם התפכחות... לא תמיד כיף.
הספר מתאר את הדברים מאוד יפה, מרגש, ומזכיר נשכחות. מאוד מאוד אמין ואמיתי, חי ונכון... (לא רוצה להשוות, אבל זה הרבה יותר נאמן למקור מספר אחר על חוויות צבאיות שכתב מישהו אחר לאחרונה).
השימוש במילות שירים מחזיר אותנו גם לתקופה וגם להווי שאופף את הבניגה.
בקיצור - רציתי רק להודות לך שכתבת בשם רבים. ספר זה לא עיתון, זה נשאר, וזה חשוב שזה יהיה קיים - יום אחד אתה תסביר לאיתמר מה עברת למה ומה קרה לך במגרש הכדורגל ויום אחד הספר אולי יאפשר לנו לספר לילדינו מה עברנו, כמו שספרים וסרטים אחרים, על תקופה אפלה, פתחו את סכר הסיפורים של ההורים שלנו.
בהערכה רבה ובתקווה שהכשרון ימשיך להתבטא בכתיבה וביצירה,
דן
|