"שבת שובה" כך נקראת השבת שלפני יום הכיפורים

סיפור

תבלין של שבת
רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן. אכל מהם
וערב לו. עשה לו סעודה בחול. היא לפניו תבשילין רותחים. אמר אנטונינוס:
''אותם ערבו לי יותר מאלה''.
אמר לו רבי:
''תבל (=תבלין) אחד הם חסרים''.
אמר לו:
''וכי יש אוצר המלך חסר כלום ?''
אמר לו:
''שבת הם חסרים - יש לך שבת? ''
(ספר האגדה'' - בבלי שבת, קי''ט, ע''א'')

(מאתר "חגים")


מאמרים לשבת(ניתן להדפיס ולומר בזמן סעודת שבת)


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.chabad.org.il/_Pics/Pixel.gif]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.chabad.org.il/_Pics/Pixel.gif]

וילך (דברים לא,א)


בשבת זו בולטים שני קווים סותרים לכאורה: תשובה ושמחה.

זו שבת שובה, חלק מעשרת ימי תשובה. הרמב"ם אומר1, שבעשרה ימים אלה התשובה והצעקה "יפה ביותר ומתקבלת היא מיד". על-אחת-כמה-וכמה השבת, שהיא שלמות הימים שלפניה ומברכת את הימים שאחריה, ודאי שבה מגיע עניין התשובה לשיא שלמותו.

מצד שני, שבת היא יום של שמחה ותענוג. שמחה - כנאמר: "וביום שמחתכם אלו השבתות"2; תענוג - ככתוב: "וקראת לשבת עונג".3

עניינה של שבת שובה, שבה מתחברים יחדיו שני הדברים: תשובה מצד אחד ועונג ושמחה מצד שני.

שמחת סיום התורה

חיבור זה נרמז גם בפרשת השבוע. הפרשה נקראת וילך. משמעותה של הליכה היא עזיבת המקום הנוכחי והתקדמות למקום אחר. זו תמציתה של התשובה: האדם עוזב את המצב שבו היה קודם לכן וצועד למציאות אחרת, חדשה, כפי שהרמב"ם מתאר4, שבעל-תשובה צריך להרגיש כאילו הוא איש "אחר ואינו האיש שעשה אותן המעשים". אם-כן, 'וילך' זו עבודת התשובה.

ומצד שני, בהמשך הפרשה מסופר5 שמשה רבנו סיים לכתוב את ספר-התורה ומסר אותו לכוהנים וללוויים, ועם סיום כתיבת התורה ודאי הייתה שמחה גדולה - שמחת תורה. אם-כן, באותה פרשה מרומז גם עניין השמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחת תורה!

שילוב ניגודים

וכאן נשאלת השאלה: איך אפשר לשלב את שתי התחושות המנוגדות (לכאורה) הללו? הרי התשובה, שבה האדם חוזר בו ממעשיו הבלתי-טובים, צריכה לגרום עצב ומרירות הנפש, ואיך אפשר להיות שרוי באותה שעה בשמחה גדולה?

על כך מבואר, שדווקא התשובה, ובמיוחד זו של שבת שובה, חייבת להיות מתוך שמחה. ראשית, משום שהתשובה הינה חלק ממצוות התורה, וכל מצווה צריכים לקיים מתוך שמחה: "עבדו את ה' בשמחה".6 יתרה מזו, בתשובה יש לשמוח יותר, כי על-ידה מתקנים ומשלימים את כל שאר המצוות.

שמחת השיבה

נוסף על כך, אין לך שמחה גדולה יותר משיבתו של יהודי אל אביו שבשמים. בספר התניא7 מובא על כך משל, מבן מלך שהיה שבוי, "טוחן בבית-האסורים", "ויצא לחופשי אל בית אביו המלך", שאין שמחה גדולה מזו. כך, כשיהודי שב אל הקב"ה וחוזר לדבוק בו, מביא הדבר אושר ושמחה עד אין קץ.

זו מהותה של שבת-שובה: התשובה בשבת זו היא במדרגה גבוהה מזו של שאר עשרת ימי תשובה. זו תשובה עליונה יותר, תשובה שבאה מתוך שמחה עצומה. בשבת זו מתעלה יהודי ומגיע לדבקות עצומה עם הקב"ה, ואז הוא גם שמח שמחה גדולה.

ומשמחה זו באים לשמחה הגדולה ביותר, שגם היא קשורה ב'תשובה' - "קהל גדול ישובו הנה"8 - בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשמ"ט כרך א, עמ' 4)

----------

1) הלכות תשובה פרק ב הלכה ו.

2) ספרי בהעלותך י,י.

3) ישעיה נח,יג.

4) הלכות תשובה פרק ב הלכה ד.

5) דברים לא,ט.

6) תהילים ק,ב.

7) פרק לא (מ, סוף עמוד א ואילך).

8) ירמיה לא,ז.









שובה ישראל – שבת שובה


"שבת שובה, בין אם קוראים בה את פרשת וילך או את פרשת האזינו, היא השבת הראשונה של השנה. דבר זה מציין כביכול כי המאמץ המתבקש מהאדם הוא דווקא במאמץ של השיבה.."


ט"ז טבת ה´תשס"ג - ירחם שמשוביץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kipa.co.il/images/space.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kipa.co.il/images/space.gif]

שבת שובה, בין אם קוראים בה את פרשת וילך או את פרשת האזינו, היא השבת הראשונה של השנה. דבר זה מציין כביכול כי המאמץ המתבקש מהאדם כאשר שב ומתגלה המימד הראשיתי של "זה היום תחילת מעשיך", אשר בו טמון כח ההתחדשות הוא דווקא במאמץ של השיבה.
אבל מה טיבה של השיבה הזאת? היא מוגדרת קודם כל כיכולת להתגבר על הכשלון. כך אכן מוגדר העוון: "כי כשלת בעוונך". כאילו אין בעוון יותר מאשר כשלון. חומרתו הדורשת תיקון ומחילה אינה יכולה למנוע מלהשיב: "הנני" לקריאתו של ד': "שובה ישראל עד ד' אלקיך".
והנה ישראל כביכול שומע במילים אלה הדים לפחדו של האדם המתעורר לחומרת תוצאות מעשיו ומתקשה להאמין שאכן התשובה אפשרית ומועילה. על הביטוי "עד ד'" אמרו חז"ל עד, ולא עד בכלל. כלומר, מגיעים עד הבית, אבל נשארים מבחוץ. והנה הנביא אמר "שובה ישראל עד ד' אלקיך", כאילו אינך יכול להגיע לקרבת אלקים של ממש. ולכן נדמה כי אם הדבר נשאר תלוי באדם אין בכחו לעשותו אף על פי שאמר הכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
על זאת משיב ישראל "השיבנו ד' אליך ונשובה". תשובה של ממש פירושה להכנס אל הבית פנימה, להגיע אליו בלי פירוד וריחוק. ונדמה לישראל כי אין זה כלל ביכולתו ורק חסדי ד' יגרמו שאם כך רצונו, ישיבם אליו ואז תהיה ממילא תשובה של ממש.
על זה עונה הנביא: "קחו עמכם דברים ושובו אל ד'!" ומה הם אותם הדברים שאומר הנביא שבכחם לפתוח שער ולשבור מנעול? יש שאמרו שמדובר בכח התפילה החודרת פנימה ואין דבר היכול לעמוד בדרכה. ויש דעה הטוענת שמדובר במעשים טובים שיהיו על האדם כמליצי יושר כדי שתשובתו תהיה לרצון ויתקבל בשובו.
ויש שאמרו כי מדובר בצורך להתוודות בפה מלא ובדברים ברורים על מה שנעשה כדי להגיע עד שרשי החטאים וכדי לעקור את הרע בשרשו.
דו שיח זה בין השם לישראל על מי צריך לקחת יוזמה ולעשות כביכול את הצעד הראשון, דומה מאד לויכוח הידוע בדבר ראשית צמיחת גאולתנו. גם כאן ישנם אלו שגרסו שהקב"ה מחכה לנו שנגאל את שכינתו מגלותה - בחינת שובה ישראל עד ד' אלקיך, ולא עד בכלל, היינו שייתכן שבשיבה זו עדיין היחס והקשר עם השם עצמו לא התחדש - וזה יהיה דוקא השלב הבא שהוא בידי ד' כפי שמתואר בפרשת נצבים. לעומתם יש שגורסים שאין לדחוק את הקץ ושעלינו להמתין לביאתו, בחינת השיבנו ד' אליך (ואז) ונשובה, ולא קודם לכן.
ויש עוד דרך אחרת, והיא האומרת שלאמיתו של דבר זה אכן מה שקרה, שהשם השיב אותנו אליו ובשוב השם את שבות ציון (דווקא) היינו כחולמים ולכן ישנם שלא מכירים בניסים ונפלאות אשר פעל איתנו ית' ועל דבר זה אנו מתפללים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", משום שישנה סכנה שתחזור ונהיה בבחינת "עיניים להם ולא יראו" וצריך לזה הרבה רחמים.
ולכן באה שבת שובה דוקא בין ר"ה ליום הכיפורים לומר לך כי ידו פשוטה לקבל שבים: עליך להתקרב עד השם, להכיר ולהודות שהעוונות היו לך למכשול והננו שבים כבקשתו. ואז הוא ית' ירפא את משובתנו יאהבנו נדבה, יהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ... ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן ... כי ישרים דרכי השם וצדיקים ילכו בם.

מתוך www.kipa.co.il

שבת שלום
זמני השבת בשורה הנעה בפורום מה שבכיפה.