01-10-2008, 15:19
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
קראתי
לא אהבתי, בלשון המעטה.
צוות איתמר עוד היה נסבל. ניתן היה לסלוח לעלגות השפה, שכן אין מדובר בסופר "מקצועי".
ספר שני מצביע על כך שהוא מנסה להפוך לסופר מקצועי. התחקיר ככל הנראה מוצלח.
הכתיבה לעומת זאת מזעזעת!!!
כתיבה שטחית, רדודה, משפטים ארוכים שלא נגמרים, שימוש בדימוי על גבי דימוי על גבי דימוי.
הוא מעלה את ארנן על נס שייתכן ואכן מגיע לו אך שפת הכתיבה פשוט בלתי נסבלת.
מי שמחפש ללמוד דברים על היחידה לא יוכל ללמוד הרבה מספר זה
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|