זאת כבר לא הפעם הראשונה שאני כותב פה, וגם לא השניה ולא השלישית.
זאת בעיה שאני כבר הרבה מאוד זמן מנסה להתמודד איתה, וכל פעם שאני חושב שאולי כבר הצלחתי לסיים איתה היא חוזרת אליי מהר ומכניסה אותי למצבי רוח.
ממש קשה לי להפתח ולהיות אני עם אנשים.
יש לי בעיה בתקשורת עם אנשים- ממש אין לי בעיה לזרום עם שיחות, אבל כשזה מגיע לליזום בשיחה- אני מרגיש אבוד לגמרי.
אני בכלליות בן אדם די שמח- מחייך הרבה, צוחק המון, תומך כמה שיותר ונחמד כמה שיותר.
אבל משום מה כל אלו לא עוזרים ואני בכל זאת מגיע כל פעם למבוי סתום. כאילו המוח שלי לא יודע איך לתקשר עם אחרים.
בגלל כל הדבר הזה יש מצבים שאני מפחד לדבר, מפחד לא להיות קשור, לשעמם עוד בן אדם.
נוצרת לי תחושה שאני משעמם אנשים, אבל הבנתי אחרי כמה פעמים שזה לא אני עצמי- זאת בעיה של תקשורת, ושהיא מונעת ממני בעצם לחשוף את האני המעניין, החופשי והמשוחרר.

ויחד עם זה, אני חי בתחושה שאני מיותר. שאני לא מצליח להיות מספיק פתוח ומשוחרר עם החברים, שאני לא מצליח להיות מספיק מעניין בשביל לדבר גם עם אנשים שאני פחות מכיר, שאני מפחד להתבלט ולהכיר יותר טוב אנשים, שאני לא יכול להיות אני ולהתקרב לילדה שאני מחבב- פשוט אחרים כבר עושים הכל במקומי בצורה יותר טובה.

וככה זה כבר בזמן האחרון- יש ימים שעוברים נחמד וימים שהם פשוט סיוט שאני מחכה רק לחזור הביתה, להתבודד ולנסות לשנות את עצמי, שוב.
רק מה? שכל פעם אני חושב לעצמי "היום אל תשים על כולם, תהיה אתה ויאהבו אותך".. "תשתחרר קצת, אל תהיה כזה".. וכל מיני דברים בסגנון.
רק שאני לא מצליח למצוא קצה של חוט לאיך להתחיל בכלל עם השינוי. איך משנים התנהגות כזאת? תכונה כזאת שקיימת אצלי כבר הרבה מאוד זמן?

אני באמת לא יודע למה באתי לפה וכתבתי על זה. אני לא יודע איך מישהו בכלל יוכל להגיד לי מה לעשות. אבל בכל זאת קיימת בי איזה מן ניצוץ של תקווה שכל זה יכול להשתנות שאני יכול לעשות זה. אני מאמין שכל אחד יכול לשנות את עצמו אם הוא מספיק רוצה, אבל הבעיה שלי היא הנקודת פתיחה. אני מקווה שאולי למישהו יהיה רעיון איך להתחיל את זה.

אני בדיוק כמוך. תתנחם בזה.

הייתי נותן לך עצה, אבל זה יהיה מטומטם כי אני יודע שאני לא הצלחתי לעשות כלום עם עצמי, אז מי אני שאתן עצות?

אני מניח ש...
איכפת לך יותר מדי ממה שאנשים יחשבו או יגידו עלייך? אתה לא תתנהג באופן טבעי ליד אנשים שהכירו אותך כבר מלכתחילה כמישהו אחר? ואתה בטוח שאם תבוא לביתספר חדש ואף אחד שם לא מכיר אותך תשתנה?

אם ענית כן, כן, כן... ברוך הבא למועדון.
כבר מזמן הבנתי שזה רק קשור לכמה שאיכפת לי ממה שאחרים חושבים עליי, אם תצליח להתגבר על זה ולשים פס, אשרייך, אם לא. אפשר לפתוח קבוצת תמיכה וזה...

צרת רבים אינה נחמה (נערך הפתגם המקורי).

לעיתים, אנשים משתנים.

צרת רבים- נחמת שוטים..?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

כן היא כן נחמה.

עבודה עצמית משובחת - טריו שמעצבן לשמוע.

נתחיל מלהאמין בעצמנו; אני מאמינה שאני בחורה מעניינת, שיש לי מה לתרום לעולם ושאם אני אחסוך את המילים שלי, אני אפגע ביותר מהאני - האדם היחיד שאני.
נמשיך בלהרגיש טוב עם התפיסה שלנו; יש מצב שמישהו ישנה אותה, אבל אני יודעת שכרגע ובנתונים של היום, היא הטובה ביותר עבור עצמי, ואף יכולה לפתוח עולמות לאנשים אחרים שאולי מחפשים את אותו דבר.
ונסיים בלזרום; תמיד אשמח להשמיע את דעתי אם יבקשו או אם הסיטואציה דורשת את זה, ואני חשה נכונה לעולם כולו.


אני חושבת שהבעיה שלך היא שאתה חש זר ולא שייך, כמו עלה נידף באמצע שומקום.
בד"כ אנחנו חשים זר כשאנחנו מפחדים שאחרים לא יקבלו את הדעות שלנו, או כאשר אנחנו מפחדים מעצמנו.

איך שתתייחס לעצמך - יתייחסו אליך.
זו נוסחה שלא תשנתה מחר ולא מחרתיים.

תאהב את עצמך, תצייר בתודעה שלך לבבות עם חיצים ותכתוב לעצמך את השם שלך משני הכיוונים.
כמובן שלא כדאי לחרוג לנרקיסיזם, אבל טוב להרגיש טוב בעיני עצמך ואהוב ע"י עצמך. כי מה שיש לך - זה אותך.

לעיתים, אנשים משתנים.

תודה לכולם על התגובות.
נתנאל- די חבל שיש עוד אנשים במצב שלי=\.. מקווה שגם אתה תקח משהו מהאשכול הזה.
מרביוסה-
האמת אני בעצמי לא יודע את הסיבה ללמה אני ככה.
חשבתי שאולי זה בגלל שאני ביישן מדי- אז נפתחתי קצת, הרשיתי לעצמי לדבר עם אחרים על כל מיני נושאים ולא הגבלתי את עצמי- אבל הבעיה חזרה.
חשבתי שאולי זה בגלל שהתעקסתי עם זה שאני משעמם- הוכחתי לעצמי שזה לא נכון- אבל הבעיה חזרה.
אעכשיו אני חושב שזה בגלל בעיות תיקשורת.. או שזה אולי בגלל דימוי עצמי?
האמת, מה שאירוני בדבר הזה שיכול להיות שבגלל שאני לא מצליח "לתקשר נכון" עם אחרים אז הדימוי שלי יורד, מה שגורם לזה שאני באמת לא מצליח "לתקשר נכון".
והבעיה לשינוי דימוי עצמי- זה שדי קל להגיד, אבל קשה לעשות..

ציטוט:

תאהב את עצמך, תצייר בתודעה שלך לבבות עם חיצים ותכתוב לעצמך את השם שלך משני הכיוונים.

אין צורך במדריך להומו המתחיל...

בלי להעליב, אני פשוט חושש שהוא באמת יעשה את זה.

זאת דוגמא לתגובה לא רלוונטית..
ביקשתי ואני מבקשת שוב, לא להתחיל עם התגובות האלו! תודה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מדריך להומו מתחיל? משעשע. אני מקווה שלא קראת אותו.



ובקשר ל"אהבה עצמית", זה פן מתבקש שחייב שיתקיים באדם פנימה. ואמרתי, אין צורך להיות עודפי אהבה עצמית, ואיזון היא מילת המפתח.

חבל שאתה מתייחס, מכל הדברים שאמרתי, דווקא לקטנות האלה.

לעיתים, אנשים משתנים.

מה בעצם את מציעה לי לעשות?
איך בעצם אני יכול להתחיל את כל התהליך הזה? של הקבלה העצמית ושל הדימוי העצמי?
אני לא יודע ממש איך מתחילים עם זה, וזאת די הבעיה.
נגיד אני מפחד מהיחס שאני מקבל.. מה בדיוק אני יכול לעשות עם זה?

וד"א- לא תהיה אצלי שום קיצוניות ואני לא אהפוך להומו בגלל זה (סתם בגלל העניין שעלה פה, אין לי שום בעיה עם הומואים).

תיארתי ופירטתי את התהליך בתגובה שלי שם למעלה.
אני מניחה שהתכוונת לשאול כיצד ליזום את התהליך הזה, והתשובה שלי היא: כח רצון.
תרצה להאמין בעצמך, תתן לעצמך סיבות משכנעות להאמין בעצמך, ובסוף לא תשאיר לעצמך ברירות אלא להאמין בעצמך! כנ"ל לגבי שאר השלבים.

תרצה - תשיג.
ומי שיגיד לך אחרת, לא מבין את משמעות כח הרצון.

תתמיד לרצות, תשיג יותר.

לעיתים, אנשים משתנים.

טוב תודה על התגובות. מקווה שזאת באמת הבעיה.