דמעה שלי...
והפנים שלך. יצאו כמתוך ערפל,
אור מתוך מסדרון אפל, של חדרים איומים וניצוצות של אושר.
היינו ניצוצות של אושר,
כלואים מאחורי סורגים של הגדרות.


היינו הגשם, הפכו אותנו לשלוליות. ועל לא עוול בכפינו אל מתחת לאדמה חלחלנו
עד לעמקים כמעט בלתי אפשריים של אבדון,
אבל כמה מאתנו, מצאנו את הדרך, מתחת לכל הזוהמה והכאב,
והטהרנו והצטללנו, ונמשיך, בדרכינו לבאר, להיות מים חיים,
להרוות את אלה שעדיין שם, להרוות עולם ומלואו.
כי לא זיהמו אותנו, ולא שברו, את הענפים הדקים שהיינו אז,
כמעט נשברים תחת המשא הכבד, הבלתי אפשרי,
של כאב ימים רבים על הצמח הענוג והרך שהיינו אז,
למדנו להתכופף, לא להיכנע, להמנע מהשבירה המאיימת מדי רגע ברגע.


את לפני כשם שהנני, ניצוץ האור, שעדיין מהבהב,
ובבוא הזמן יאיר באור נגוהות יפהפה ומרהיב, ויורה את הדרך.
את לפני כפי שראיתיך היום, הזרם הדק, אך יציב של מים
זכים הממלא את הבאר, את מקור החיים והטוהר.
את הפלג שצלילו המרנין, עוד ימלא את מקום הצעקה הנואשת, הדוממת לעתים.
את לפני כפי שרואה חזוני אותך,
עץ ששורשיו נטועים עמוק באדמת הקיום, הקשה והסרבנית,
שהצלחת לגבור עליה, פרותייך נאים
וצלך מרגיע.


דמעה שלי, דמעה של עצב שתהפוך לדמעה של שמחה,
אינני יודעת, אך אני מאמינה בכך בכל לבי.
כמה שאני אוהבת,
רק היום הבנתי כמה התגעגעתי,


אני שלך.

זה מקסים.
כשאמצא מילים מתאימות - אוסיף.

תודה.

אני בהחלט אשמח אם תוכל להרחיב

אתיחס לשיר זה בצורה יותר מיוחדת משום שהוא שווה !! בכללי אהבתי אותו אבל יש כמה מטואפורות שקצת הציקו ויש כאלה שעשו את השיר !! להלן תגובותי על מספר מהקטעים:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי chatulim דמעה שלי... והפנים שלך. יצאו כמתוך ערפל, אור מתוך מסדרון אפל, של חדרים איומים וניצוצות של אושר. היינו ניצוצות של אושר, (חזרה על התיאור פעמים שורה אחרי שורה קצת מחסיר מהקסם של הפירוש או הככונה של הכותב) כלואים מאחורי סורגים של הגדרות היינו הגשם, הפכו אותנו לשלוליות. ועל לא עוול בכפינו אל מתחת לאדמה חלחלנו (משפט ותיאור יפה להפליא , ההעברה המצבים מגשם לשלולית ,להיבלעות תחת האדמה !!) עד לעמקים כמעט בלתי אפשריים של אבדון,(המילה כמעט קצת מיותרת ) אבל כמה מאתנו, מצאנו את הדרך, מתחת לכל הזוהמה והכאב, והטהרנו והצטללנו, ונמשיך, בדרכינו לבאר, להיות מים חיים,(לא צריך להיות המשכנו ? כי בשורה שלפני את מדברת \כותבת הצורת רבים! אז קצת סותר"אחרת הסבירי" כי אולי את מתכוונת שאת המשכת לבד מבין הטיפות) להרוות את אלה שעדיין שם, להרוות עולם ומלואו. כי לא זיהמו אותנו, ולא שברו, את הענפים הדקים שהיינו אז, (לא התחברתי לקטע של הענפים , מה הקשר בין הענפים ובין הטיפות ? או שמה את מתכוונת שהם הפכו לטיפות כאשר הגשם פגש בענפים?) כמעט נשברים תחת המשא הכבד, הבלתי אפשרי, של כאב ימים רבים על הצמח הענוג והרך שהיינו אז, למדנו להתכופף, לא להיכנע, להמנע מהשבירה המאיימת מדי רגע ברגע.(שני המשפטים קצת סותרים הלא כן ? כשבן אדם מתכוףף הוא מסמל חולשה היכנעות ! אם לא זאת כוונתך נא הסבירי) את לפני כשם שהנני, ניצוץ האור, שעדיין מהבהב, ובבוא הזמן יאיר באור נגוהות יפהפה ומרהיב, ויורה את הדרך. את לפני כפי שראיתיך היום, הזרם הדק, אך יציב של מים זכים הממלא את הבאר, את מקור החיים והטוהר. את הפלג שצלילו המרנין, עוד ימלא את מקום הצעקה הנואשת, הדוממת לעתים.(ניגדות יפה !! שכחתי איך קוראים לזה אבל העברת את זה בצורה יפה ) את לפני כפי שרואה חזוני אותך, עץ ששורשיו נטועים עמוק באדמת הקיום, הקשה והסרבנית, שהצלחת לגבור עליה, פרותייך נאים וצלך מרגיע. דמעה שלי, דמעה של עצב שתהפוך לדמעה של שמחה, אינני יודעת, אך אני מאמינה בכך בכל לבי. כמה שאני אוהבת, רק היום הבנתי כמה התגעגעתי, אני שלך.

בכללי אני רואה שאת מספרת סיפור על אהבת נוערים שהתפוררה עם הזמן לרגל קשים , אבל הפירורים האלה (טיפות מים) מתמחזרות ויוצקות את האהבה מחדש , אבל ככול הנראה האהוב איננו עוד !!

שיר יפה מאוד !! מחכה לתגובה ! המשך יום נעים.