השיר הראשון (והיחיד...) שלי:


"הֵן יִקְטְלֵנִי (לֹא) [לוֹ] אֲיַחֵל "
(איוב י"ג, ט"ו. ברכות י'.)

שוב, הרצון מתעורר,
והשכל- עוצר.

נכספה וגם כלתה נפשי,
וכנגד- בינתי גודרתי.

העינים חומדות את אשר רואות,
אך ה' ירא ללבבות.

בטרם תצא משוגה מאיתי,
אזכר מאין באתי ולהיכן מקומי.

רוח שטות נכנסת וחטא מבקשת,
אפשי, אך תורתי אוסרתי.

למה לנצח אדכא עצמי?
מתי אגאל ואשלים כוחות נפשי?