זה לא חייב להיגמר במלחמה

באביב 1973 הפצירה מצרים באיראן להפעיל את השפעתה על ארה"ב כדי להשיג הסדר עם ישראל ולמנוע מלחמה - כך עולה מתכתובת בין הנרי קיסינג'ר לשגריר ארה"ב בטהראן, ריצ'רד הלמס, שהיה קודם לכן ראש הסי-איי-אי. קיסינג'ר, מתברר, עסק לא רק ביחסים בין ישראל למדינות ערב, אלא גם ניהל מו"מ מדיני עקיף עם יאסר ערפאת על עתיד הפלשתינאים

מאת אמיר אורן

זה 35 שנה תוהים ישראלים רבים אם אפשר היה למנוע במהלך מדיני את מלחמת יום הכיפורים. על השיחות שניהלו נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, ויועצו לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר, עם יועצו של אנואר סאדאת, חאפז איסמעיל - ידוע כבר. כעת מתברר כי היה ציר תקשורת נוסף, מצרי-איראני, שארצות הברית לא מיצתה. במשתמע נובע מכך כי גם ישראל לא מיצתה אותו, בין באי-ידיעה ובין במחדל.

כל זאת, ועוד הרבה, אפשר למצוא באסופת מסמכים סודיים שסיווגם הוסר בשבוע שעבר, באדיבות סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, סי-איי-אי. מדובר במסמכי ריצ'רד הלמס (1913-2002), שהיה ראש הסי-איי-אי בממשלים של לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון, וב-1973-1976 היה השגריר האמריקאי באיראן. המסמכים מתעדים את המהירות המסחררת והבוגדנית של השימוש בכולם נגד כולם - ישראלים ופלשתינאים, כורדים ומצרים, איראנים וירדנים. חלקים מסודותיו של הלמס נחשפו בעבר, אבל כעת מתקלף מהם הציפוי החיצוני ונגלים סודות נוספים, אפלים.

"6 באפריל 73', סודי ביותר, לעיניך בלבד. אל: ד"ר הנרי קיסינג'ר, ואשינגטון. מאת: השגריר ריצ'רד הלמס, טהראן. הנושא: תחינה מצרית לתיווך אמריקאי. לאחר הגשת כתב האמנה שלי לשאה, ב-5 באפריל, הוא ביקש ממני לדווח לנשיא (ארה"ב) ששר החוץ המצרי מוחמד חסן זאיאת הפציר בשאה בביקורו האחרון כאן להתערב אצל הנשיא כדי לשכנע אותו להשיג הסדר כלשהו בין מצרים וישראל".

לדברי השאה, זאיאת אמר לו: "מצרים תקבל את תוכנית רוג'רס". כאשר השאה שאל את שר החוץ מדוע הוא כה מעוניין בהסדר, טען זאיאת כי מצבו של סאדאת מבית שברירי, וכי מנהיגים חדשים עשויים להשתלט על הצבא המצרי כמעט בכל רגע. כששאל השאה מי הם אותם מנהיגים, הימהם זאיאת וגימגם ולבסוף השיב, "האחים המוסלמים".

השאה התרשם מהנימה המפצירה בקולו של זאיאת. "השאה איבחן בעמדת זאיאת לחץ פנימי כמעט בלתי נסבל לחדש באופן כלשהו את מעשי האיבה נגד ישראל. עם צבא גדול בשירות פעיל ולנוכח עלות אחזקתו, ההנהגה המצרית חשה יותר ויותר מחויבת 'לעשות משהו'". השאה סיפר שאמר לזאיאת בהדגשה רבה שאסור למצרים לצאת להתקפה חזיתית על ישראל בחציית התעלה, יהיו הנסיבות אשר יהיו. "תפגיזו בתותחים שלכם, אם תרצו", אמר לו השאה, "אבל התקפה לתוך סיני תהיה התאבדות למצרים".

לאחר כחודש ענה קיסינג'ר להלמס במברק הניתן כיום לפענוח רק בחלקו. "16 במאי 1973. סודי ביותר, רגיש, בלעדי, לעיניך בלבד. מאת: הבית הלבן, ואשינגטון, הנרי קיסינג'ר. אל: טהראן, השגריר הלמס/לעיניו בלבד. להחזיק עד להגעתו. נקבל בברכה כל עצה שהאיראנים יוכלו לתת למצרים נגד מעשי איבה נגד ישראל. לא סביר שסבב נוסף של לחימה יביא למשא ומתן יותר מסבבים קודמים. לכל הפחות, אנו זקוקים עתה לטיעון אמין שסאדאת רוצה בשלום ומוכן לשאת ולתת על הסדר. בשלב זה קשה לזהות תפקיד מדויק לשאה במשא ומתן הישראלי-הערבי. אולי בנקודה מאוחרת כלשהי, כספק עידוד או לחץ נוסף, בעקבות כינון מסגרת בידי אחרים".

"קבור עמוק באדמה"

הרמז היחיד להמשך המגעים בערוץ זה ניתן כחודש לפני מלחמת יום הכיפורים, במברק מטהראן למנהל החדש של הסי-איי-אי, ויליאם קולבי. הנושא הוא מפגש חשאי בשווייץ בין ארדשיר זאהדי, שר החוץ האיראני שהתמנה לשגריר בוואשינגטון, לבין נציגים עלומים של סאדאת, בברכת קיסינג'ר, ערב מינויו לשר החוץ במקום ויליאם רוג'רס. "8 בספטמבר. מעדת היישר לתוך אחד ממבצעי קיסינג'ר. זאהדי אכן פגש מצרים בשווייץ בהנחיית קיסינג'ר. עצתי הנאמנה לך, קבור עמוק באדמה את חילופי הדברים האלה ושכח מהעניין כולו. יפה שמקורותיך מדייקים, אבל לדעתי מוטב שאיש בסוכנות לא ירמוז לבית הלבן או למשרד החוץ שידוע לכם משהו על פגישות אלה".

ביולי 1973 ביקרו באיראן, בנפרד, חוסיין מלך ירדן ו"ראש המודיעין הישראלי", מונח המתייחס ככל הנראה לראש המוסד צבי זמיר, עמיתו של הלמס בהיותו ראש הסי-איי-אי. את הבכיר הישראלי פגש הלמס במעונו ב-14 ביולי (ושוב בדצמבר, לאחר המלחמה). שבוע לפני כן הבריק הלמס לקיסינג'ר דיווח על שיחתו עם חוסיין ב-5 ביולי באתר נופש בים הכספי, שם ביקר אצל השאה.

"לחוסיין נודע משירות המודיעין שלו שהתקפה (סורית) למטרת כיבוש מחודש של רמת הגולן תוכננה במקור ליוני, השתהתה, אך תוכל להתרחש בכל מועד מעתה ואילך. לירדנים יש העתק מהתוכנית הצבאית הממשית שתואמה עם המצרים (תוכל להשיג אותה מהסוכנות, אם אתה מתעניין בפרטים). היא תואמה גם עם עיראק בשיחות צבאיות חשאיות. חוסיין סיפר לי בסוד כמוס כי אחד ממקורות המודיעין שלהם הוא מפקד אחת מחטיבות השריון שתוביל את ההתקפה על הגנות הנ"ט של ישראל.

"האמור לעיל אולי מוגזם, ייתכן שההתקפה לא תבוא לעולם. אבל לדברי חוסיין, הגעת כוחות מאלג'יריה, מרוקו וסודאן משמעה שתכנון צבאי רציני מתבצע בסוריה. חוסיין מסרב לכפוף את כוחותיו לפיקוד מצרי. הוא מעריך שישראל יכולה להתמודד עם סוריה ועיראק, אבל דואג לשטחו-הוא. למשרד החוץ לא דיווחתי כל זאת. אשלח מברק סתמי המציין רק שפגשתי את חוסיין".

ברנש מועיל וחשוב

המלך ההאשמי לא ידע שמאחורי גבו נרקמת מזימה אמריקאית-פלשתינית: מידה של השלמה מצד קיסינג'ר עם האפשרות שיאסר ערפאת יפיל את חוסיין וישתלט על ירדן. בקצהו הפלשתיני של ערוץ קיסינג'ר-ערפאת עמד ראש מנגנון הביטחון של פתח ומפקד ארגון "ספטמבר השחור", עלי חסן סלאמה. בקצה האמריקאי ניצב איש הסי-איי-אי רוברט קלייטון איימס, המצטייר ממברקיו כחסיד שיתופם של הפלשתינאים בתהליך המדיני במזרח התיכון, ולו גם על חשבונן של ישראל וירדן.

מגעי איימס עם סלאמה נחשפו זה כבר, לאחר מות שניהם - סלאמה בהתנקשות של המוסד ושייטת 13 בביירות ב-1979, איימס בפיגוע איראני נגד השגרירות האמריקאית בביירות ב-1983. המגעים הוצגו כהצלחה מודיעינית גדולה בחדירה של הסי-איי-אי לאש"ף: הם הניבו התרעות טרור ולכן סייעו לסיכול פיגועים נגד יעדים אמריקאיים. מסמכי הלמס מגלים לראשונה שערפאת וקיסינג'ר ניהלו בערוץ סלאמה-איימס, בכוויית ובביירות, משא ומתן מדיני. כל זאת, 15 שנה לפני שהממשל האמריקאי פתח רשמית במגעים כאלה.

ב-1 במאי 1973 דיווח מטה הסי-איי-אי לשלוחת טהראן על הכנת "מזכר על הפעילות החשאית הסובייטית בעולם הערבי נגד (ארה"ב) ובמיוחד בקהראלד" (הכינוי הפנימי לסי-איי-אי). הרקע: "מאמץ סובייטי לשכנע את הפדאין בקשירת קשר בין בקהראלד והישראלים בפשיטת 10 באפריל בביירות", מבצע "אביב נעורים" נגד בכירי פתח. בסוף מאי הציע הלמס לקיסינג'ר "למצוא זמן לכמה דקות עם רוברט איימס מהסוכנות, המסייע לי כאן בבעיות המפרץ הפרסי. הוא ישהה בוואשינגטון עד 15 ביוני".

התוצאה נחשפת במזכר בלתי חתום של איימס להלמס מ-18 ביולי 1973. "אל: השגריר. הנושא: מגעים עם הנהגת פתח. בעת שהייתי בביירות ב-9-10 ביולי יצרתי מגע עם עמית קרוב של מנהיג פתח יאסר ערפאת. היה לי מגע מועיל עם ברנש זה בעבר ומעמדו בפתח איתן. בדברי הפתיחה שלו אמר שהפלשתינאים, ובמיוחד ערפאת, אסירי תודה על שממשלת ארה"ב איזכרה 'אינטרס פלשתיני' בהצהרותיה לאחרונה על המזרח התיכון. הכללת משפט זה בהודעה המשותפת של ניקסון ו(ליאוניד) ברז'נייב נחשבת למשמעותית. כתוצאה ממה שערפאת מתאר כמבט חדש במדיניות ממשלת ארה"ב כלפי הרכיב הפלשתיני בשאלת המזרח התיכון, הוא ביקש מברנש זה לחדש את המגע אתי. הערתי שאעביר גישה זו וכל התייחסות של פתח באותו ערוץ כפי שעשיתי בעבר, אך שאיני יכול לחזות את תגובת ממשלת ארה"ב.

"איש הקשר שלי אמר ששינויים משמעותיים התחוללו בתנועה הפלשתינית מאז פגישתנו האחרונה בראשית מארס 1973. לפדאין אין תוכניות לפגוע באישים או באינטרסים אמריקאיים; הוא אמר שאמנם לא יוכל להבטיח חסינות מוחלטת מפני פיגועי טרור, איש לא יוכל לבלום אקדוחן נחוש יחיד, אך ערפאת מעוניין שממשלת ארה"ב תדע שהוא 'שם את המכסה' על מבצעי הפדאין נגד אמריקאים וכי המכסה יישאר במקומו כל עוד ימשיכו שני הצדדים לנהל דו-שיח, ולו גם ללא הסכמות בסיסיות ביניהם.

"לדברי איש הקשר שלי, פעילות הפדאין תוגבל לשני אזורים: ירדן וישראל, לפי סדר עדיפות זה. שינוי בסיסי באידיאולוגיה של פתח התקבל סוף סוף בידי הנהגת פתח. ישראל נמצאת כאן כדי להישאר, ולא מציאותי לדבוק בעקרון של הקמת מדינה דמוקרטית של יהודים, מוסלמים ונוצרים בישראל של היום. אבל לפלשתינאים חייב להיות בית, ובית זה יהיה ירדן. ערפאת טוען להסכמה של כל מדינות ערב, 'עקרונית כולל גם סעודיה', להחלפת הממלכה ההאשמית ברפובליקה פלשתינית. על כן ירדן תהיה ליעד ראשון במעלה של הפדאין, ופיגועי טרור נגד ישראל יימשכו כדי לתחזק את אמינות התנועה.

"ערפאת רוצה מדינה אמיתית או לא-כלום. אשר לממשלת ארה"ב, ערפאת מבקש תשובות לשאלות הבאות: למה היא מתכוונת בדברה על אינטרס פלשתיני? כיצד 'פתרון בדרכי שלום' מביא בחשבון את האינטרסים הפלשתיניים? האם מובאים הפלשתינאים בחשבון בתוכניות להסדרי ביניים או חלקיים? אם כן, כיצד? איך יכול פתרון כלשהו להיות בעל משמעות בעוד ירדן ממשיכה להתקיים?

"הערתי שאיני יודע אם ממשלת ארה"ב תגיב על שאלות מתגרות אלה, אך שאעביר אותן הלאה. במרוצת השיחה נאסף קצת מודיעין מעניין. הפלשתינאים חוששים מאוד שמנהיגים מסוימים בימין הלבנוני והירדנים ינסו להצית סבב נוסף של לחימה בין הפלשתינאים לצבא לבנון. ערפאת הבהיר לכל שיש להימנע מסבב שני בכל מחיר. הפלשתינאים יגיבו רק על התקפה רבתי על מחנותיהם. אם תבוא התקפה כזאת מצד הלבנונים, ללא התגרות, פתח ישתמש בחוליות נפץ ותבערה בביירות וישרוף את העיר.

"בין מדינות העימות, סוריה נחשבת נוטה יותר ממצרים להתחיל משהו. הסורים מדברים פחות מהמצרים ועושים יותר. חוסיין מתחיל לחוש בבידוד מוחלט בעולם הערבי ופתח מתאמץ להגביר את הלחץ עליו ומעריך שמתחים ישברו אותו".

שאלות ערפאת נענו במסמך נטול תאריך, כותרת וחתימה, המופיע בין מברקי הלמס. הבאת האינטרסים הפלשתיניים בחשבון פירושה, "ראשית כל, פתרון מרחיק לכת לבעיית הפליטים, וארה"ב מוכנה להשתתף באופן פעיל בתוכנית גדולה לסייע לאנשים אלה לכונן מחדש חיים תקינים. שנית, ברור שפלשתינאים מסוימים מעוניינים בביטוי עצמי פוליטי מסוג כלשהו. הסדר שלום של הבעיה הישראלית-הערבית חייב להביא בחשבון את האינטרסים הסבירים של כל האנשים באזור, הן האנשים במדינות הקיימות והן הפלשתינאים. המטרה האמריקאית היא לסייע בהשגת דו-קיום בשלום בין כל העמים באזור במרוצת הזמן, כי לדעתנו זו הדרך היחידה להבטיח את רווחתם ואושרם".

לסיום קובע המסמך המדיני האמריקאי, ככל הידוע הראשון שהגיש הממשל בוואשינגטון לערפאת, "בדיוק איך ייושבו האינטרסים הפלשתיניים עם אלה של אחרים באזור, מוטב להחליט במשא ומתן. אם הפלשתינאים מוכנים להשתתף בהסדר באמצעות משא ומתן, ארה"ב תשמח לשמוע את רעיונותיהם. עם זאת, הפלתן של ממשלות קיימות בכוח אינה נראית כדרך המבטיחה ביותר".

ההרפתקה הכורדית

הבוגדנות הטבועה בקשרי מודיעין משתקפת גם בנושא נוסף שהעסיק מאוד את הלמס - החשש ליציבות המפרץ הפרסי בכלל, והמשטר בסעודיה בפרט. הוא דחק בוואשינגטון לתרגל תוכניות חירום למקרה של נפילת בית סעוד, בהפיכה צבאית או בהתערבות חיצונית. אחד התכנונים, בספטמבר 1973, השתעשע בסיוע איראני וירדני להשלטת נסיכים סעודים צעירים פרו-אמריקאים. אם סוריה תאיים אז על ירדן, ישראל תבלום אותה - כמו בספטמבר השחור 1970, שהעניק את שמו לארגון של סלאמה והעביר את מרכז הכובד של אש"ף ללבנון.

גם איראן היתה זירה חשובה במלחמת יום הכיפורים, כיצרנית נפט שהרוויחה היטב מצמצום תפוקתו והעלאת מחירו, כממסר בין ואשינגטון לקהיר וכשותפה לישראל בהענקת החסות לפעילות הכורדית נגד עיראק. הכורדים חששו, בצדק, שהאמריקאים והאיראנים יפקירו אותם לטובת הסדר איראני-עיראקי. כאשר ישראל, במצוקתה בחזית הצפונית לנוכח הופעת כוח משלוח עיראקי לעזרת סוריה, ביקשה מהכורדים לפתוח חזית נוספת מול עיראק, האמריקאים והאיראנים שיכנעו את הכורדים לא לעשות זאת.

"16 באוקטובר 73'. אל הלמס, מאת קיסינג'ר. תודה על תגובתך המהירה והמועילה. אנו שותפים לדעתך ולדעת השאה ושולחים ל(מולה מוסטפה) ברזאני את התשובה הבאה: 'איננו, חוזר, איננו סבורים שרצוי לכם לנקוט בפעולה הצבאית ההתקפית שהישראלים הציעו לכם'". לא צוין היקף הפעולה, אך שר החצר של השאה, אסאדולה עלאם, שהיה איש הקשר העיקרי של הלמס, כתב ביומנו שפורסם במערב ב-1992 כי ישראל דחפה את הכורדים לחרוג מהאזור ההררי שלהם למתקפה נרחבת.

בהעדר שגרירות אמריקאית במצרים, מאז מלחמת ששת הימים, חיפש סאדאת ערוצים לניקסון; השאה היה אחד מהם. בלילה השני למלחמה, לקראת חצות 7 באוקטובר, הוזעק הלמס לראש ממשלת איראן, אמיר עבאס הוביידה, שקרא באוזניו תמליל של מברק מסאדאת לשאה, מסר לניקסון, שנמסר לשגריר האיראני בקהיר שעות מעטות לפני כן.

"אם ישראל תפנה את כל השטחים שכבשה ב-5 ביוני, מצרים תסכים לשאת ולתת על הצבת שטחים אלה תחת שליטת האו"ם, ארבע המעצמות הגדולות או סידור בינלאומי מוסכם אחר. בשארם א-שייח מוכנה מצרים לפיקוח בינלאומי על חופש השיט במפרץ עקבה, לאחר נסיגת ישראל. סאדאת מבקש שהשאה יסביר כל זאת לניקסון כדי למנוע אבידות נוספות". הלמס פיקפק בסבירותה של ההצעה המדווחת ודעתו נחה רק לאחר "שהוביידה ועוזרו הדו-לשוני תירגמו למעני את המברק שלוש פעמים", מפרסית לאנגלית. המלחמה הסתיימה כידוע רק לאחר שבועיים וחצי נוספים, ב-24 באוקטובר, וללא כל הסכמה.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©


http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

שהוא רצה במלחמה ולהחזיר את הכבוד האבוד לערבים מאז ששת הימים.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו