והרי לכם סיפור קצר שהגיע אלי טרי עוד מחדר החדשות





אני לא ממליץ לבעלי לב חלש לקרוא את הסיפור
מאחר וסיפור זה הינו מחריד.





הבהרה חשובה : כל השמות בכתבה זו הינן שמות בדויים, מאחר והנהלת העיתון
איננה רוצה לפגוע באנשים המפורסמים בעיתוננו.





יומו של מ.

מ. בשעה 10.11 בבוקר הולך לבית הספר.
בדרכו הוא נתקל בנמלה,נמלה קטנה אשר מחושים קטנים
ועדינים נמצאים בראשה.
היא מהלכת להנאתה על הכביש, בין אלפי המכוניות המזמזמות ומתרוצצות על כביש האספלט הלוהט.





מ. פותח את שתי כפות ידיו ומקרבם לעבר הנמלה.





צל כבד מתקרב לעברה, עדיין היא איננה יודעת מה יהיה בגורלה, היא פוסעת לה בנחת על שביל האספלט החם,
ומכרכרת להנאתה כשחתיכת לחם מצויה בפיה.





ברגע שחשה בגורם הזר המתקרב לעברה כבר היה מאוחר,
שתי אצבעות אחזו בגופה והרימו אותה לגובה עצום באויר.
היא מנסה לפרכס ולצאת מהמלכודת, אך לא יכולה לזוז.
דמעות עולות בעיניה הקטנות "למה אני?" ניסתה לצעוק אך גרונה בגד בה.
"למה אני?, יש מיליארדי נמלים בכול העולם,וזהו סופי למות" עלו המילים בראשה הקטן.
"היי שלום משפחתי,מצטערת אני שלא אוכל לפרנס אתכם בעתיד" אמרה זאת בלחש בעיניים עצובות המצפות לסוף המר.





וכך בשעת תפילה זכה זו הנאמרת בידי נמלה קטנה, פקחה הנמלה מ. בחשש עין אחד, ולהפתעתה הרבה, ראתה את האדמה
מתקרבת לעברה.





היא מרגישה לפתע שלפיתת הברזל נהיית רפויה מעט, ומתפללת בליבה "אנא אלוהים, אם אצא מזה בחיים אז אחזור בתשובה"
"אנא עשה זאת למען ילדיי האומללים".





היא אוזרת כוח בלתי נדלה, ובכוח רב נחלצת מידיו של מ.





היא נופלת לעבר האדמה, מרחפת לה בין שמים לארץ.
ברגע שרגליה הדקות נוחתות על האדמה היא מתחילה לרוץ כאחוזת דיבוק, מנסה להתרחק ולהתחמק מהענק, המפחיד.





היא רואה במנוסתה שיח קוצים, ומתחבאת בתוכו עד יעבור זעם.





מ. עיניו העוקבות אחריה הבין שלא יוכל למחוץ אותה, הוא לא יוכל להנות מכוחו,
הוא לא יוכל למעוך את גופה, עד שמיצי העיכול של קבתה יישפכו על אצבעו, ככתם קטן הזוהר באורה של השמש,
המעיד עד כמה שבריריים הם החיים.





(דרך אגב נמלה זו חזרה בתשובה שלמה והיא פוקדת בבית המדרש לנמלים "אור לנמל" ותורמת לנפגעי הטרור.
בני עמה הנדכאים, אשר לא מוצאים מנוח לכף רגלם"





הצעדה לבית הספר

בשעה 10.30 מ. פוסע לעבר בית הספר מאוכזב מעט על בריחתה של הנמלה, אך אומר בליבו שזה לא נורא, יש עוד
אלפי נמלים בהם יוכל להתעלל.





וכך במחשבה זו מ. מתעודד, ומתחיל לדלג על המדרכה, בעודו מפזם את השיר "פרפרים מכל מיני צבעים, ירדו אליי ביום אביב נעים".





בשעה זו ב. האמא של צ. חברו הטוב, יוצאת לעבודתה, בבורסה.
בעודה פוסעת לעבר מכוניתה האדומה והנוצצת, היא רואה כתם על גג המכונית.
היא פוסעת לעבר המכונית, מוציאה את הממחטה, מנגבת כתם צואה של ציפורים שנמצא על הגג, בעודה מסננת מבין שיניה קללה עסיסית.
לאחר שהיא מסיימת לנגב, למרק, וללקק, היא פותחת את הדלת באמצעות המפתח האלקטרוני, ומתיישבת בתוך המכונית.
היא מתאפרת,ושמה את הדיסק של "וונגליס" ויוצאת לדרך.
בעודה שומעת את הדיסק, היא רואה בזווית העין את מ. מתהלך לאיטו ומפזם.
מאחר ובית הספר נמצא בדרך לעבודתה, היא עוצרת את המכונית וקוראת למ. שייכנס.
מ. בשמחה פוסע לעבר מכוניתה והם נוסעים לעבר בית הספר.





ההגעה לבית הספר

בהגיע מ. לבית הספר הוא מודה לאלוהים, שהתפטר מאשה נודניקית זו התוחבת את אפה לעיניינים לא לה, והחלטה נגמלת בליבו
שלא יסע איתה טרמפ לעולם.
הוא יהיה ברוגז איתה לעולם, כמו שנאמר "ברוגז ברוגז לעולם שולם שולם אף פעם".
בעודו שקוע במחשבות ניתקל מ. במורה המלמדת בכתה.





המורה מסתכלת עליו במבט חמור ואומרת למ. שתדבר עם הוריו על האיחור, והיא לא תסכים יותר לטיעון, שהוא איחר בגלל
שהכלב אכל את השיעורים,טיעון זה אינו הגיוני, בהתחשב שתירוץ זה הובא בפניה למעלה מעשרה פעמים.





בנוסף, היא מגישה לו טופס, ואומרת שעליו למלאת אותו, ולהגישו עד סוף השבוע למנהל ביה"ס.





החזרה לבית

בהגיע מ. לביתו אבל וחפוי ראש, הלך לחדרו וחשב על מאורעות היום.
קצת קילל את המורה, ושקע בדמיונות כיצד יתנקם בה.





בשעה 16:00 מ. מוציא את הטופס שהמורה הביאה לו ומתחיל למלאת אותו.
בשעה 16:15 יוצא מ. מחדרו והולך לחדר האוכל על מנת לאכול צהרים.
הוא נכנס אל המטבח פותח את הסירים, מרחרח את התבשילים, ואומר לאמו, שתשנה את המאכלים.
כי הם אינם ערבים לחיכו.





הוא מתיישב ליד השולחן הנקי שזה הרגע צוחצח ונוקה ע"י אמו היקרה ח. ומתחיל לפזם את השיר הידוע של "יזהר כהן"
"אבאניבי אבואאבא, אבא קנה לי בייגלה, הבייגלה היה טעים, אבל היו בו תולעים"





בשעה 16:30 ח. אמו של מ. צועקת עליו שיפסיק עם השיר המגעיל הזה, הוא פוצץ לה את הראש כבר רבע שעה בשיר הזה.
והיא לא תגיש לו את הארוחה עד שהוא יפסיק.






בעת האוכל מ. שואל את אמו ח. "אנא אמא הסבירי לי את המונח מין"
מאחר ש ח. דוגלת בפתיחות היא מספרת למ. בפרטי פרטים את המונח הזה.
היא מביאה לפניו את ספר ה"קמא סוטרה" ומסבירה לו את התנוחות למיניהם.





לאחר כשעה וחצי ח. אומרת למ. שהיא תמשיך להסביר לו את המונח מחר מאחר והיא עיפה.





למוחרת בבית הספר

בהגיע מ. לבית הספר לאחר שהגיע לסיפוקו מהתעללות בנמלים ומחיצתם למוות,(דרך אגב יצא לו שם בעולם הנמלים, הם קוראים לו "הגורס",
ושמו הגיע למרחקים עצומים) הוא נתקל במורה.





המורה תופסת באוזנו, ושואלת אותו ,האם מילא את הטופס שהיא נתנה לו אתמול?.





"אכן כן מורתי היקרה, מילאתי את הטופס שנתת לי אך יש בו טעות".





"ומה היא הטעות, אם יורשה לי לשאול את הגאון הצעיר שלנו?"





"יש רק ריבוע קטן במקום השאלה על הטופס שהבאת לי "הגדר את מינך זנ" אמא שלי הסבירה לפחות שעה וחצי את
המונח הזה, והיום היא תמשיך להסביר לי, את המונח הזה.
אנא הגידי לי מורתי האהובה כיצד אני יכול למלאת משבצת כל כך קטנה, בכמות אינפורמציה כל כך גדולה?.



דרך אגב כל המעונין לקרוא את סיפוריי, ההזויים, השטותיים, והמצחיקים
שייכנס לבלוג שלי המצוי למטה.

The QuizMaster