בכתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד פנחס מעוז מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע, נכתב כי תורג'מן, שהיתה אז בת 18, ישבה על כביש הגישה לעמונה בשעות הלילה בפברואר 2006. "אחד הפרשים התעלם מעשרות הבנות שנקרו בדרכו, ושעט לעברן עם סוסו, ללא כל צורך או התגרות מצדן, ומבלי שעשה כל מאמץ לנסות לעקוף אותן.

"תוך כדי דהירתו על סוסו הוא נתקל בתובעת, הפיל אותה ארצה, רמס את גופה תחת רגלי הסוס והמשיך הלאה לדרכו מבלי שהאט את קצב דהירתו ומבלי לבדוק את מצבה לאחר המקרה. רוב הבנות שישבו ליד תורג'מן נמלטו במנוסה מהמקום, אך תורג'מן נותרה מוטלת על הקרקע מבלי שיכלה לזוז. לאחר מכן, היא נרמסה על ידי ארבעה או חמישה פרשים נוספים שדהרו על גופה, ואף פרש לא טרח לסייע או להגיש לה עזרה".

הקצין לא עשה דבר למנוע את הפגיעה

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) סגרה את התיק בעניינה של תורג'מן בטענה כי לא ידוע מי אחראי לפגיעה. אולם בארגון טוענים כי בתוך התיק נמצא מזכר, שבו מציין חוקר מח"ש כי בתום חקירתו באזהרה של קצין הפרשים הארצי הוצע לו להפיק לקחים מהאירוע החמור ולהכניס אותו למסגרת ההדרכה בעתיד. הקצין השיב שאין צורך בכך.

לכתבה במילואה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3582232,00.html

יש לציין שהמעשה הזה יותר גרוע וחמור ממעשהו של יגאל עמיר:

1. למרות שלא היה רצח, אבל זה היה יכול היה להיגמר ברצח. מה שחשוב זה המעשה ולא התוצאה. לדרוס בן אדם עם סוס זה רצח. גם יגאל עמיר טען שלא רצה לרצוח רק לפצוע קשה.
2. המעשה הברברי היה לא חוקי גם פה וגם שם. אבל בניגוד ליגאל עמיר שהיה לו טענה שרבין מסכן את מדינת ישראל על ידי המחבלים שהוא הביא לארצנו, לא הייתה שום סכנה מבחורה בת 18 לא לפרשים האנטישמיים האלו ולא לממשלת אולמרט.
3. בניגוד ליגאל עמיר שפעל לבד, הפרשים האלו לא פעלו לבד. הם נשלחו בפקודה של ממשלת המושחתים. עכשיו אפשר להוסיף שזו הייתה לא רק ממשלה של מושחתים אלא גם ממשלה של רוצחים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)