שלום חברים יקרים,
עקב קירבתנו ל-ט' באב והקשרו ההיסטורי החלטתי לקרוא את ספרו של יוסף בן מתיתיהו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".
תחילה אני חייב לציין שהספר מרתק והקריאה בו מהנה ושוטפת. למי שעדיין לא קרא- מומלץ בחום (לא להיבהל מהגודל).

וכעת לשאלה עצמה שמופנת יותר למומחי הפורום, אך אשמח לכל עזרה:

בפרק 19 מסופר שהנציב הסורי, צסטיוס גאלוס, עולה על ירושלים על מנת לדכא את המרד.
לאחר חנייה של שלושה ימים בהר הצופים הוא מסתער על העיר וכוחותיו נלחמים תחת חומות העיר במשך חמישה ימים. כאשר נדמה כבר שחומות העיר עומדות להתמוטט הוא מחליט ליסוג בפתאומיות.
והניצחון שנראה מבטיח בתחילה הופך למנוסה ומפלה קשה שבעקבותיה מושמד בעצם הליגיון ה-12 עליו פיקד.

ציטוט:
It then happened that Cestius was not conscious either how the
besieged despaired of success, nor how courageous the people were
for him; and so he recalled his soldiers from the place, and by
despairing of any expectation of taking it, without having
received any disgrace, he retired from the city, without any
reason in the world

בספר לא ניתנת תשובה ברורה לעינין הנסיגה, האם יש מחקרים שעוסקים בעניין?
מהן הסיבות האפשריות להתנהלות המוזרה הזאת?

תודה לעונים.