13-07-2008, 16:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.07.08
הודעות: 177
|
|
העוני - סיפור
קמתי בבוקר וראיתי מסבבי הכל מלא הכל פרחים ,
תוהה איך הגעתי לעולם
מושלם שכזה.
נפל עלי תפוח מעץ התפוחים שמעלי .
ואז התעוררתי.
ישנה על בטון , קופאת מקור ומכוסה בסדין דק .
רעבה ובודדה , כובע צמר על ראשי ואני לבושה
בשמלת קיץ באמצע החורף.
הגשם יורד בחוזקה והרוח חזקה .
עובר לידי אדם אחד , הוא ניראה עשיר . חיבקתי את ברכיי וניסיתי לחמם את עצמי .
חשבתי על האנשים שגרים בדירת פאר , ומרשים לעצמם לקנות המון דברים בכמויות.
שיר , אחותי , מתקרבת אלי נאבקת ברוח החזקה .
ובידה כיכר לחם .
גם שיר לבושה שמלת קיץ ומכוסה בסדין דק , על ראשה כובע צמר והיא יחפה.
"חכי מלי .. " אמרה ותוך כדי זאת נאבקת ברוח.
"קחי מלי " הגישה לי את כיכר הלחם .
כל אחת אכלה את החצי כיכר שלה בתאבון רב ,
האיש העשיר ממקודם בוהה בנו.
הוא ניגש אל שיר ואומר : "מדוע אתן לבושות בבגדי קיץ באמצע החורף ?"
"מדוע אתה שואל?"
ענתה שיר בחוסר סבלנות.
האיש עצם עיניו ולקח נשימה ארוכה .
התעלם משיר , הגיש לי 20 שקלים והתרחק .
שיר עקבה אחרי האיש הולך ונעלם.
חטפה מידי את 20 השקלים.
"מלי יש לי רעיון ..."
"מה ? " שאלתי בעניין רב .
"ראית את האיש ההוא ? "
"נו ..??" שאלתי.
"מהיום אני אפסיק למכור כיכרות לכם במאפיה העירונית ולקבל גרושים! "
"אז מה תעשי ? "
"תחילה , אלך לעבוד אצל האיש הזה , אחסוך כסף לאוניברסיטה אלמד מתמטיקה (כי זה הנושא שאני חזקה בו)
ואז אהיה מורה למתמטיקה וכך נרוויח כסף לאט לאט "
"כל הכבוד שיר . אנחנו עדיין לבושות בשמלות קיץ וישנות על בטון "
שיר קמה הוציאה מהתיק שני סוודרים עבים .
"זה מהכמה גרושים שחסכתי "
"אבל זה יקר!!"
"קניתי צמר וסגרתי "
עברו שנתיים מאז ושיר כבר מורה פרטית לחשבון , וגם מלמדת בבית ספר יסודי.
אנחנו גרות במחסן שאנחנו משכירות.
יש לנו בגדים לכל עונה .
ואנחנו מאושרות.
_
האם רק היית צריכה להגיד שאת יכולה ואז באמת היית מצליחה ?
האם הרגשת חסרת אונים ולא עשית דבר בנידון ?
האם סוף סוף התגברת על העוני ?
|