אהלן לכולם

קראתי את המאמר הבא על מבצע אופרה, מהאתר מרחב אווירי:
http://www.iafe.net/ma/pdf/opera.pdf

בעמ' 3, בפסקה אמצעית בצד ימין, מופיע הטקסט הבא:
"כח המשימה כלל שמונה מטוסי F-16 ושמונה מטוסי F-15....מתכנני המבצע העריכו כי שני מטוסים יופלו במהלך התקיפה ולכן פרסו על אדמת עיראק מספר מסוקים בסמוך לגבול הסעודי - על מנת לאפשר את חילוץ הטייסים בעת הצורך"

פעם ראשונה ששמעתי על פריסת המסוקים הזאת כזה - מישהו יכול להרחיב ולאשש את המידע?

שנכתב בידי האמריקאי רוג'ר קלייר ב2004 ומכיל את המידע העדכני ביותר, כולל שמות

הטיסים שהשתתפו בתקיפה, ואשר קראתיו רק לאחרונה. מסופר

שמסוק יסעור ובו צוות של יחידת החילוץ וההצלה היה בכוננות באוויר מעל שמי ישראל.

עקב הסודיות הרבה של המשימה, הטייס והצוות לא ידעו במה הם משתתפים .

לי נראה יותר הגיוני שיהיו יותר מסוקי חילוץ בכוננות.

הספר כתוב היטב ומרתק וזאת למרות שתוצאות ההפצצה ידועות כבר שנים רבות.

אני ממליץ עליו בחום רב. הספר תורגם לעברית.

אתה מוזמן לפנות ל-SOLOAVIA שכתב את המאמר.

זה לא נראה בלתי סביר שעשו "קיצור טווח" במבצע אופרה.
הטווח הארוך, בשילוב המגבלות בטיסה חודרת מרחב אוירי סעודי\ירדני יכולים להביא לכך שטיסת חילוץ שתצא מהמרחב האוירי הישראלי לכיוון המדבר העיראקי תתעכב ללא תקנה ותהפוך ללא רלוונטית. עדיף לשלוח מסוק\ים שיתגנבו בנתיב ובקצב הנכון למקום שומם שבו יתדלקו וימתינו מאשר להחזיק מסוק כוננות בארץ.
ובאשר להחזקת מסוק באוויר במרחב האווירי הישראלי - זה נראה לי בכלל לא מציאותי. סתם בזבוז דלק שעם כל דקה שעוברת מקטין את טווח הטיסה האפשרי. אם כבר שיחכה על המסלול מתודלק ומצוות.

מה המקור לסיפור הבבל"ת הזה ובמה הוא שונה ממומחי המודיעין של "דבקה"?

ההגיון אומר לי שלהוציא יסעור שמקרטע ב 200 קמ"ש לעירק למקרה של נטישת מטוס קרב
הוא סיכון שעולה על סכנת הנטישה עצמה.

אבל למה להרוס ?

דמיינו ותהנו

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

משהו שאמר לי לוחם לשעבר ב 669.:
"669 גם שותפים לבמצעים מיוחדים. תחשוב על תרחיש שבו ישנה תקיפה בעירק לצורך העניין. תמיד בגיחה כזאת יש צוות של 669 בכוננות. נראה לך שבמידה וטייס נופל, יהיה יעיל לטוס מהארץ עד לעיראק במסוק?"

גם במבצע יונתן היו יסעורים באנטבה לחילוץ הרי לא הגיוני להעמיד כוננות בארץ.....

כל כך רחוק .........

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

את המידע על פריסת יסעורים, לחילוץ טייסים, על גבול עירק-ערב הסעודית (מצידו הסעודי של הגבול) חשף מח"א אביהו בן-נון בראיון שנערך לפני מלחמת המפרץ השנייה, במגזין "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל.

יש להניח שפריסת יסעורים על גבול עירק מעשית יותר מביצוע כוננות חילוץ מעל לישראל.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia את המידע על פריסת יסעורים, לחילוץ טייסים, על גבול עירק-ערב הסעודית (מצידו הסעודי של הגבול) חשף מח"א אביהו בן-נון בראיון שנערך לפני מלחמת המפרץ השנייה, במגזין "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל. יש להניח שפריסת יסעורים על גבול עירק מעשית יותר מביצוע כוננות חילוץ מעל לישראל.

לך תפריך דברים שמח"א לשעבר אמר....
ואם זה נכון הרי שבחרותו מביישת את נעוריו.
אני בטוח שאין לך "מקור" בכיר מקביל נוסף לעניין הזה.
שמענו כבר אמירות מוזרות והזויות מאנשים גדולים ממנו ועדיין ידענו לסנן אותן.

אני לא הייתי שם שקל אחד על אמיתות הדברים וכפי שאתה בוודאי יודע סולו אני לא קוטל קנים.

או וזה מה שאני בוחר ,
שדבריו הוצאו מהקשרם גם זה יתכן.
כמו : "שקלנו להפעיל את מערך היסעורים לכוננות חילוץ מהצד הסעודי של הגבול עם עירק"



נתתי כדוגמה את מבצע יונתן כדי להמחיש מצבים בהם אין כוננות חילוץ כלל.
צריך לקחת בחשבון שזה לא נכון רק למקרה הזה.


שוב, כל אחד יחליט מה הוא לוקח ומה לא.

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

נכון שלא היו יסעורים בשדה התעופה הבין לאומי של ניירובי, אך כן היו כלים צבאיים לחילוץ בים סוף, והם אף הופיעו במכ"ם הקורנסים שבצעו פטרול באזור מפרץ עדן, כדי לשמש חיפוי אוירי ולפתוח את השטח לטובת ההרקולסים.

לפעמים הישראלים עובדים מאורגן ויפה. צריך להגיד את זה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בשנת 98 שודרה תוכנית עובדה במלאת 7 שנים למלחמת המפרץ, ובתוכנית התארחו כל בעלי התפקידים הבכירים במלחמה. לקראת סוף התוכנית ראיינה אילנה דיין את שבתאי שביט, רמס"ד באותה עת - הראיון היה מורכב מרצף מהיר ומעט קשה למעקב של שאלות ותשובות. האחרונה שבהן השאירה אותי עם פה מעט פעור:
ש: אז אתה אומר שהיו לנו כוחות על הקרקע בעירק במהלך המלחמה?
ת: כן, היו! אז מה?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל